יצירת קשר
השאירו פרטים
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב פסק כי התובע הינו הבעלים של 25% מדירה הרשומה על שם בן זוגו לשעבר לבדו, על אף שלא הוגדרו ידועים בציבור
התובע הגיש תביעה לפסק דין הצהרתי לפיו דירה אשר הזכויות בה רשומות על שם הנתבע בלבד שייכת לשני הצדדים, המבוססת על טענות התובע בעניין השקעותיו בדירה, כוונת הצדדים ואופי הקשר ביניהם כשלשיטת התובע הצדדים חיו כבני זוג ידועים בציבור וניהלו חיי שיתוף.
הצדדים חיו במדינות שונות ובית המשפט קבע כי הקשר בינהם אינו עולה כדי הכרתם כידועים בציבור.
יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי עלה בידי התובע להוכיח כי הוא השקיע כספים ברכישת הדירה בכך שנשא בהחזר חלק מהמשכנתה וכי הצדדים ראו גם בתובע כבעלים של הדירה. בית המשפט קבע כי הראיות מלמדות כי בין הצדדים הוסכם שהתובע יהיה בעלים של חלק מהזכויות, בשים לב למידת השקעתו ברכישה. נשיאת התובע בחלק מהחזרי המשכנתה, היא שאפשרה, בין היתר, את רכישת הדירה עבור שני הצדדים.
בית המשפט דחה את טענת התובע כי השקעותיו ברכישת הדירה עולות כדי 2/3 וכי יש לקבוע כי חלקו בדירה הוא בשיעור של 2/3 מכלל הזכויות. אמנם, מתוך הסכום בו נרכשה הדירה (1,500,000 ₪), כ-2/3 שולם באמצעות המשכנתה (1,050,000 ₪). אך, כפי שפורט בפסק הדין, בניגוד לטענת התובע, במשך כשנה וחצי שולמו החזרי המשכנתה על ידי שני הצדדים בחלקים שווים ורק לאחר מכן החל התובע לשלם את מלוא החזרי המשכנתה לבדו. בית המשפט קבע כי על התובע מוטל נטל השכנוע ואי ציון מועד מדויק בו החל לשלם את מלוא החזרי המשכנתה החודשיים פועל לרעתו. זאת ועוד, בעת בחינת היקף השקעותיו של התובע ברכישת הדירה לא ניתן להתעלם מכך שלאורך כ-13 שנים התובע מתגורר בדירה וכתוצאה מכך נחסכת לו הוצאת שכר דירה, ומנגד הנתבע אינו משכיר את הדירה לצד שלישי ואינו מקבל עבורה דמי שכירות בתקופות בהן הוא אינו מגיע לישראל ואינו עושה בה שימוש.
על כן, במכלול הנסיבות, ובשים לב לחוות דעת שמאי המקרקעין באשר לגובה דמי השכירות הראויים שהוגשה לתיק, קבע בית המשפט כי חלקו של התובע בדירה הוא בשיעור של 25% מכלל הזכויות.
