כשהרשות חוזרת בה: ניצחון לציבור בתובענה ייצוגית נגד עיריית נס ציונה

פסק דין תקדימי שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"צ 474-04-17 ואח') מהווה אבן דרך במאבק הציבורי נגד גבייה שלא כדין על ידי רשויות מקומיות, ומספק הגנה משמעותית לתושבים מפני התנהלות בחוסר תום לב. בית המשפט קיבל במלואה תובענה ייצוגית נגד עיריית נס ציונה, וחייב אותה להשיב לתושביה סכום הנאמד בכ-56 מיליון ש"ח , שנגבו כארנונה שלא כדין.

הרקע: חזרה מהודעת חדילה

בליבת המאבק המשפטי עמדה שאלה עקרונית: האם רשות מקומית רשאית לחזור בה באופן חד-צדדי מ"הודעת חדילה" שנתנה ואושרה בפסק דין?

הפרשה החלה כאשר העירייה החלה לחייב תושבים בארנונה בגין שטחים משותפים בבנייני מגורים . חיוב זה נעשה על אף שבתובענה ייצוגית קודמת (עניין "חדד"), העירייה עצמה הגישה הודעת חדילה, שהתקבלה בבית המשפט העליון, ובה התחייבה לחדול מגבייה זו .

באופן תמוה, לאחר מספר שנים, פנתה העירייה לשרים בבקשה לאישור חריג לחידוש הגבייה . בקשתה נדחתה במפורש . אף על פי כן, העירייה החליטה "לעשות דין לעצמה" ובמרץ 2017 חידשה את החיוב .

הכרעת בית המשפט: "ניצול לרעה של מנגנון החדילה"

בית המשפט המחוזי, וכן בית המשפט העליון שדן בערעור על אישור התובענה, קבעו באופן נחרץ כי הרשות אינה רשאית לחזור בה מהתחייבותה . נקבע כי חזרה מהודעת חדילה היא "חריג שבחריג" , השמור למקרים נדירים כמו שינוי חקיקה, מה שלא קרה כאן.

בית המשפט העליון אף הגדיר את התנהלות העירייה כ"ניצול לרעה של מנגנון החדילה" , ובית המשפט המחוזי בפסק דינו הסופי קבע כי מדובר בהתנהלות חסרת תום לב .

כישלונה של "הגנת התקציב"

כצפוי, העירייה ניסתה להתגונן בטענת "הגנת התקציב", בטענה כי חיובה בהשבה יפגע קשות בתקציבה ובשירותים הניתנים לתושבים . בית המשפט דחה טענה זו מכל וכל .

ההחלטה מבוססת על כך שהעירייה לא הרימה את הנטל להוכיח פגיעה ממשית. היא נמנעה מלהביא לעדות את גזבר העירייה , והעד מטעמה הודה כי לא נערכה בדיקה מפורטת של הפגיעה הנטענת . יתרה מכך, בית המשפט קבע כי העירייה, שהמשיכה לגבות את הכספים ביודעין ובניגוד להחלטות קודמות, ואף לאחר אישור התובענה הייצוגית נגדה , "נטלה סיכון" מחושב ואינה יכולה כעת לבקש פטור מהשבה .

התוצאה: השבה מלאה לתושבים

פסק הדין קיבל את התובענה במלואה וחייב את העירייה בהשבה מלאה של כל הכספים שנגבו ביתר , בסך של כ-56 מיליון ש"ח , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית . פסק דין זה מדגיש את כוחה של התובענה הייצוגית ואת חובת ההגינות המוגברת המוטלת על רשויות ציבוריות.