פסק דין מהפכני מתאריך 19.2.2025, בעניין סמכות בתי הדין הרבניים לדון במזונות ילדים, מכח כריכת עניין המזונות בתביעת הגירושין. בג"ץ קבע כי אין סמכות כזו לבתי הדין הרבניים.

בתי המשפט בישראל דנים, כעקרון, בעניין מזונות ילדים, בהתאם להרכב ההכנסות של ההורים, כך לדוגמא, אם אישה מרוויחה יותר מהבעל ובהנחה שזמני השהות של הילדים אצל ההורים גומים, הדבר יצמצם או יבטל כליל את זכותה למזונות ילדים. לעומת זאת בבתי הדין הרבני פוסקים מזונות לחובת הבעל גם במצב כזה.

בג"ץ קובע בפסק הדין, כי בהתאם להלכת שרגאי (הלכה ישנה משנת 1969), בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון מכוח כריכה במזונות ילדים, וכי הם מוסמכים לדון בתביעת השבה בין ההורים, רק כשמדובר בתביעה המתייחסת להוצאות עבר שההורה כבר נשא בהן, או להוצאות עתידיות קונקרטיות שהוא התחייב או חויב לשאת בהן.

המדובר בארבע עתירות שהוגשו לבג"ץ נגד החלטות שונות בתי-דין רבניים, אשר דנו במזונות ילדים אשר נכרכו לתביעות גירושין. העתירות הוגשו כדי לבחון את שאלת הסמכות של בתי הדין הרבניים לדון במזונות ילדים. העותרים הם אבות שנםסק כנגדם תשלום מזונות ילדים במסגרת החלטות בתי הדין הרבניים. טענתם העיקרית היא כי בהתאם להלכת שרגאי (בר"ע 120/69) ולפסק הדין בבע"מ 7628/17, אין לבתי הדין הרבניים סמכות לדון במזונות ילדים (אלא אם מדובר בדיון בהסכמת הצדדים בהתאם לסעיף 9 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים), ועל-כן יש לבטל את החלטות בתי הדין הרבניים מושא העתירות דנן.

כאמור, בג"ץ קיבל את העתירות ופסק כי לבתי הדין אין סמכות כזו.

מדובר בפסק דין שמשנה את עקרונות הדיון שהיו נהוגים עד היום בבתי הדין הרבניים.

לקריאת פסק הדין המלא >>