מיכאלה נ' איילון – החלטה בבקשה לאישור התובענה כייצוגית

 

החלטה

בבקשה לאישור תובענה כייצוגית))

 

1. לפני בקשת מר רמי מיכאלה (להלן: "המבקש") לאשר תובענה שהגיש נגד איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה" או "איילון"), כייצוגית, בגין הפרת חובת גילוי בפוליסת ביטוח תאונות אישיות לעמיתי "חבר" משרתי הקבע והגמלאים בע"מ וכן בקשר לאופן יישומה (להלן: "בקשת האישור" ו – "ארגון/עמיתי חבר").

 

2. המבקש הוא מבוטח המשיבה, אחת מחברות הביטוח הגדולות בישראל, בפוליסת "ביטוח תאונות אישית" המוצעת לעמיתי חבר.

 

3. המשיבה התקשרה עם ארגון "חבר", לשם הפעלת פוליסה קבוצתית לביטוח תאונות אישיות המוצעת לעמיתי "חבר" ובני משפחותיהם (להלן: "הפוליסה"). "חבר", בעלת הפוליסה, ערכה מכרז לבחירת מבטח שיספק את הביטוח לעמיתיה וזאת על פי נוסח פוליסה שנערך על ידיה. המשיבה אשר זכתה במכרז, היא המבטחת בביטוח התאונות האישיות הקבוצתי של "חבר", משנת 2011. נוסח הפוליסה כיום תואם בעיקרו נוסחים קודמים, לאחר שהתאמות ותיקונים קלים בוצעו ממועד עריכתו.

 

4. למען יהיו הדברים ברורים, יצוין כבר עתה כי בפוליסה שני רבדים רלוונטיים לענייננו – האחד, "רובד בסיסי" הכולל שורת כיסויים שונים, כאשר הרלוונטי לבקשה הוא ביטוח נכות מתאונה הקבוע בפרק ד ברובד הבסיסי בפוליסה. בהתאם להוראות פרק זה (פרק ד'), במקרה של תאונה בעטיה נגרמה לעמית נכות מלאה צמיתה, ישולם לעמית, תשלום חד פעמי בסך של 313,412 ₪ (להלן: "סכום הביטוח" ו – "ביטוח הנכות"); במקרה של עמית שנגרמה לו נכות חלקית צמיתה, תשולם נגזרת של סכום הביטוח במכפלת שיעור הנכות.

 

5. הרובד השני הרלוונטי לענייננו, נקרא "רובד רשות – הרחבה" (במהדורת 2016) או "רובד הרחבה" (במהדורת 2020 – נספח 1 לתשובת המשיבה), לכיסויים נוספים, אותם ניתן לרכוש תמורת תשלום נוסף. הרלוונטי לענייננו הוא "פיצוי שבועי בגין אי כושר עבודה עקב תאונה" (להלן: "ביטוח אכ"ע"), אשר כפי שנקבע בפרק ט' ברובד הרשות לפוליסה, מעניק פיצוי בסך 627 ₪ לשבוע (סעיף 2 בפרק ט במהדורת 2016; סעיף 3 במהדורת 2020), במקרה של תאונה המונעת מן המבוטח לעבוד עד 104 שבועות (סעיף 6.1 בפרק ט במהדורת 2016; סעיף 7.1 במהדורת 2020).

 

6. עניינה העיקרי של הבקשה הוא מנגנון שנכלל בפוליסה המונע תשלום פיצוי הן בגין נכות צמיתה מכוח ביטוח הנכות והן בגין אי כושר עבודה זמני מכוח ביטוח אכ"ע, בגין אירוע אחד. לטענת המבקש, יש להורות על ביטולו של מנגנון זה – המהווה סייג לפוליסה – משלא גולה כדין בניגוד לחובת הגילוי היזום במסגרת טופס הגילוי הנאות, לא הוצג בסמוך לביטוח אכ"ע לגביו חל, ואף לא הודגש בהתאם לחובה הקבועה בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981.

 

7. לחלופין טוען המבקש, כי אפילו הייתה רשאית איילון להסתמך על המנגנון האמור, הרי שאופן יישומו מנוגד להוראות הפוליסה ומוביל לקיזוז ביתר.

 

רקע עובדתי

 

8. המבקש בוטח בפוליסה אשר הונפקה על ידי המשיבה בשנת 2016 ותוקפה למשך 4 שנים, כאשר בשנת 2020 הוחלף נוסח הפוליסה, אשר בוצעו בו התאמות ותיקונים קלים ביחס לפוליסות הקודמות [פוליסות הביטוח צורפו כנספח 2 לתצהיר התומך בבקשת האישור].

 

9. כנטען, בתאריך 11.11.2020 טיפס המבקש על סולם לעליית הגג בביתו. במהלך הטיפוס נפל המבקש וכתוצאה מכך נגרמו לו פציעות בכל חלקי גופו, אשר הובילו לנכות תעסוקתית וכן לנכות צמיתה (להלן: "התאונה").

 

10. בתאריך 30.12.2020 פנה המבקש באמצעות בא כוחו למשיבה, לפיצוי מכוח הפוליסה בגין התאונה [נספח 4 לתשובה לבקשת האישור]. בתאריך 22.3.2021, השיבה איילון כי הוא זכאי לפיצוי שבועי עקב תאונה, וכי משום שמוקדם לקבוע אם נותרה נכות צמיתה, הוא מתבקש לשוב ולפנות בתום שנה ממועד האירוע, לצורך בחינת הפיצוי בגין נכות צמיתה [נספח 5 לתשובה לבקשת האישור]. בסך הכול קיבל המבקש סך 38,247 ₪ בגין הפיצוי השבועי מכוח ביטוח אכ"ע [ראו המפורט במכתב המשיבה – נספח 4 לתצהיר התומך בבקשת האישור].

 

11. בהמשך, בתאריך 13.4.2022, ולאחר שנקבעה נכותו הצמיתה של המבקש, הודיעה לו המשיבה כי הוא זכאי לפיצוי בהתאם להוראות פרק ד' לפוליסה, קרי מכוח ביטוח הנכות, אך זאת בכפוף לניכוי סכום הפיצוי השבועי שקיבל, בגין אי הכושר הזמני, מכוח ביטוח אכ"ע [נספח 4 לתצהיר התומך בבקשת האישור].

 

12. איילון הסתמכה על סייג בפוליסה המופיע בפרק ד העוסק ברובד הבסיסי (סעיף 5.6 הראשון במהדורת 2016-קיימים שני סעיפים הנושאים מספור זה; וסעיף 5.6 במהדורת 2020) ובו צוין כי: "'ו'[במהדורת 2016; במהדורת 2020 הושמטה האות ו'] אם שולם למבוטח פיצוי שבועי כמפורט בפרק פיצוי שבועי עקב תאונה, ונקבעה למבוטח נכות צמיתה עקב אותו מקרה ביטוח, ינוכו מלוא סכומי הפיצוי השבועי ששולמו מסכום הביטוח עבור הנכות הצמיתה" [יוער כי במכתב איילון מתאריך 13.4.2022 הפנתה המשיבה לסעיף 5.7 תוך ציטוטו של סעיף בנוסח דומה להוראות סעיף 5.6 הנ"ל].

 

13. בשים לב לאמור, כאשר שילמה המשיבה את תגמולי הביטוח מכח ביטוח הנכות בסך 47,012 ₪, ניכתה מהם את התגמולים ששולמו מכוח ביטוח אכ"ע בסך 38,247 ₪, כך שבפועל קבל המבקש סך 10,217 ₪ בלבד [מכתב איילון מיום 13.4.2022, נספח 4 לתצהיר התומך בבקשת האישור].

 

טענות הצדדים

 

טענות המבקש

 

הסייג עליו הסתמכה איילון חסר תוקף משפטי בהעדר גילוי נאות

 

14. ביטוח אכ"ע הוא רובד רשות המעניק פיצוי שבועי למבוטח שאינו מסוגל לעבוד כתוצאה מתאונה, כאשר מדובר ברובד רשות המעניק כיסוי מוגדל ומשופר. בסעיף 8 בפרק ט' (סעיף 9 למהדורת 2020) פורטו שני סייגים בלבד לחבות המבטח בפוליסה, שאינם ישימים לענייננו. האחד, במקרה של תאונה אשר אירעה בתקופה בה קיבל המבוטח מהמבטח תגמולי ביטוח עבור אי כושר עבודה; והשני, בגין אי כושר שהיה קיים בעת הצטרפות המבוטח לביטוח.

 

15. גם בטופס הגילוי הנאות (נספח 3 לבקשת האישור) לא פורטו סייגים או מגבלות ייחודיים לפיצוי השבועי בגין אכ"ע. כך, עיון בטופס הגילוי הנאות מעלה כי המשיבה מפנה לפרק ג' לפוליסה ולסייגים המפורטים שם אלא שעיון בהם לא מגלה כל החרגה רלוונטית, צמצום או פגיעה בזכויות המבוטח.

 

16. סעיף 5.6 כלל לא מופיע בפרק ט' וכדי לאתר סעיף זה על הקורא לפנות לפרק ד', שהוא חלק שונה ואחר העוסק ברובד הבסיסי. בפרק ד, בסעיפים 5.5 ו – 5.6, שאינם מודגשים, נכתב כדלהלן (הציטוט ממהדורת 2016):

 

"5.5 משנקבעה למבוטח נכות צמיתה חלקית או מלאה ע"י המבטח, לא יהיה זכאי לפיצוי על בסיס כושר זמני לעבודה עקב אותו מקרה ביטוח, כמפורט בפרק פיצוי שבועי עקב תאונה.

 

5.6 ואם שולם למבוטח פיצוי שבועי כמפורט בפרק פיצוי שבועי עקב תאונה, ונקבעה למבוטח נכות צמיתה עקב אותו מקרה ביטוח, ינוכו מלוא סכומי הפיצוי השבועי ששולמו מסכום הביטוח עבור הנכות הצמיתה" (במהדורת 2020 הושמטה האות ו' בפתח סעיף 5.6 והסעיף הודגש – עמוד 55 לתשובת המשיבה).

 

17. המבקש טוען כי מדובר בסייג לאחריותה של המשיבה, ובניגוד להוראות הדין לא גולה הסייג חרף העובדה כי הוא מאיין לחלוטין את הכיסוי המורחב. העובדה כי הסייגים הנ"ל אינם מפורטים בפרק ט' הרלוונטי לביטוח זה, מהווה אף הפרה של סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח.

 

18. לשיטת המבקש על איילון לשלם תגמולי אכ"ע הן למבוטחים שסכום זה לא שולם להם מכח סעיף 5.5, הן למבוטחים שסכום זה נוכה מתגמולי הביטוח ששולמו מכח ביטוח הנכות, לאור הוראות סעיף 5.6, והן למבוטחים שמכח סעיפים אלה איילון הפסיקה לשלם להם פיצוי שבועי, הגם שמצב אי כושר העבודה טרם הסתיים.

 

למצער יש לקבוע כי אופן ביצוע הניכוי מנוגד להוראות הפוליסה

 

19. לחלופין, טען המבקש כי אופן ביצוע הניכוי מנוגד להוראות הפוליסה. כך, בסעיף 12 לפרק ההגדרות של פוליסת הביטוח הוגדר "סכום הביטוח" על ידי המשיבה כדלהלן: "הסכום המרבי לתגמולי ביטוח כמפורט בתנאי הפוליסה בכל פרק או נספח שצורף לפוליסה".

 

20. בסעיף 3 בפרק ד' לפוליסה נקבע כי במקרה של נכות מלאה צמיתה (100% נכות צמיתה), סכום הביטוח המרבי יעמוד על 313,412 ₪:

 

"סכום הביטוח במקרה של נכות מלאה צמיתה

3.1 לגבי עמית מבוטח שבמועד קרות מקרה הביטוח טרם מלאו לו 67 שנה, סכום הביטוח המרבי בגין נכות מלאה צמיתה (100% נכות צמיתה) הינו 313,412 ₪".

21. ובסעיף 4 בפרק ד' של הפוליסה נקבע כי סכום הביטוח במקרה של נכות חלקית צמיתה יהא בשיעור הנכות שנקבעה למבוטח, מתוך סכום הביטוח האמור בסעיף 3 הנ"ל, כדלהלן:

 

"סכום הביטוח במקרה של נכות חלקית צמיתה

4.1 אם נגרמה למבוטח נכות חלקית צמיתה, ישלם המבטח למבוטח תגמולים בשיעור הנכות שנקבעה למבוטח, מתוך סכום הביטוח הנקוב בסעיף 3 למקרה של נכות מלאה וצמיתה".

 

22. בסעיף 5.6 לפוליסה, נקבעה זכאותה של המשיבה לנכות את סכומי הפיצוי השבועי בגין ביטוח אכ"ע כדלהלן:

 

"5.6 ואם שולם למבוטח פיצוי שבועי כמפורט בפרק פיצוי שבועי עקב תאונה, ונקבעה למבוטח נכות צמיתה עקב אותו מקרה ביטוח, ינוכו מלוא סכומי הפיצוי השבועי ששולמו מסכום הביטוח עבור הנכות הצמיתה". (מהדורת 2016).

 

23. לשיטת המבקש, משילוב הוראות אלה עולה כי אף אם איילון היתה רשאית להסתמך על הוראת סעיף 5.6 כדי לנכות סכומי אכ"ע מתגמולי הביטוח, הרי שהיה עליה לנכות מסכום הביטוח המקסימלי עבור הנכות הצמיתה בסך של 313,412 ₪, את הסכום שכבר שולם עבור ביטוח אכ"ע, ומהתוצאה, קרי מההפרש, לגזור את שיעור הנכות הצמיתה, בהתאם לשיעור שנקבע באחוזים.

 

24. כלומר, לשיטת המבקש, היה על המשיבה להפחית סך 38,247 ₪ מסכום הביטוח לנכות צמיתה (313,412 ₪) ולאחר מכן להכפיל את התוצאה (ההפרש) בשיעור הנכות הצמיתה של המבקש (15%); בהתאם היה על המשיבה לשלם למבקש סך 41,274.75 ₪ חלף הסכום ששולם לו בפועל, בסך 10,217 ₪. קרי, לשיטת המבקש התגמול שקיבל היה נמוך בסך 31,057.75 ₪ מהסכום אשר שולם לו.

 

25. לטענת המבקש, פרשנות זו היא הפרשנות הסבירה היחידה אף בהתבסס על הוראת סעיף 23.3 בפרק ב' לפוליסה (24.3 במהדורת 2020) במסגרתו נקבע כי במקרה של סתירה, הפרשנות תהא לטובת המבוטח:

 

"במקרה של סתירה בין הוראות פרק זה (תנאים כלליים) לבין הוראות כל פרק או בין כל פרק אחד למשנהו, או אם תהיה אי בהירות לגבי הפירוש הנכון של הוראה כלשהי, יפורש הדבר לטובת המבוטח".

 

26. על בסיס האמור, טוען המבקש כי עילות התביעה כוללות את הפרת סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח; הפרת חובותיה של איילון בסוגיית טופס הגילוי המהוות חובה חקוקה (סעיף 63 לפקודת הנזיקין); הפרת חובת הגילוי היזום מכוח עקרון תום הלב שבחוק החוזים; הטעיה בניגוד לסעיף 55 לחוק הפיקוח; עשיית עושר ורשלנות. עוד טען כי יש לפרש את הפוליסה בהתאם ללשונה הברורה שהיא לטובת המבוטח (בעניין אופן הניכוי), וזאת אף לאור מבחן הציפיות הסבירות של המבוטח, וכן כי פרשנות זו מתבקשת אף מכח עקרון תום הלב.

 

27. המבקש טען כי בנסיבות המקרה מתקיימים התנאים הקבועים בחוק לאישור התובענה כייצוגית; לרבות היותו רשאי לייצג הן את מבוטחי פוליסת 2016 והן את מבוטחי פוליסת 2020. המבקש הוסיף כי גובה הנזק הפרטני, שעל פניו הוא גבוה, אינו מהווה סיבה עצמאית לדחיית בקשת האישור.

 

28. הקבוצה הוגדרה על ידי המבקש כדלהלן:

 

"כל מבוטח ו/או יורשיו אשר בשבע השנים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור ועד לאישורה כייצוגית, נוכו מסכומים ששולמו לו בגין "ביטוח נכות מתאונה" הסכומים ששולמו לו בגין "פיצוי שבועי בגין אי כושר עבודה עקב תאונה" ו/או לא שולמו לו מלכתחילה סכומים בגין "פיצוי שבועי בגין אי כושר עבודה עקב תאונה" מכיוון שנקבעה לו נכות צמיתה חלקית או מלאה ו/או הופסקו התשלומים בגין "פיצוי שבועי בגין אי כושר עבודה עקב תאונה" מכיוון שנקבעה לו נכות כאמור".

 

29. נטען כי נזקו של המבקש כאמור עומד על סך 31,057.75 ₪, כאשר נזקי הקבוצה בידיעת המשיבה, ובכלל זה היקף המבוטחים, והסכומים שנוכו מהם כאמור.

 

30. במסגרת הסעדים ביקש המבקש להורות לאיילון למסור נתונים מלאים בנוגע לכלל המבוטחים המשתייכים לקבוצה; לפצות את חברי הקבוצה בגין הסכומים כאמור; להורות לאיילון לשלם את תגמולי הביטוח מבלי לנכות מהם תשלומים כאמור וכן לשלם תגמולי ביטוח בגין אכ"ע, גם למי שכבר נקבעה נכות צמיתה חלקית או מלאה; לתקן את פוליסות הביטוח העתידיות כך שהסייג האמור יוצג מפורשות למבוטח.

 

טענות המשיבה

 

31. נוסח הפוליסה נקבע על ידי "חבר" בעלת הפוליסה, במגמה לאפשר לעמיתיה לרכוש ביטוח תאונות אישיות שיספק כיסוי מיטבי בעלות נמוכה ככל האפשר. בהתאם נקבעו המנגנונים הנזכרים בבקשה על ידי "חבר" שלפיהם לא יהיה כפל פיצוי בגין אירוע אחד. הפוליסה, לרבות טופס הגילוי הנאות, אושרו על ידי המפקח והם נשלחים לכל אחד מן המבוטחים. מטרת המנגנונים לשרת את טובת המבוטחים, לקבוע את נקודת האיזון בין היקף הכיסויים לעלות הביטוח, בנקודה שתהא אופטימלית עבור המבוטח.

 

32. תקופת ההתיישנות בהתאם להוראות הפוליסה היא 3 שנים ולא 7 שנים כנטען בבקשת האישור וזאת הואיל ומדובר בתביעה לתגמולי ביטוח. לפיכך, בהתאם להוראות סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 וכן סעיף 1 לפרק ד' לפוליסה, תקופת ההתיישנות הרלוונטית היא 3 שנים מקרות האירוע התאונתי ללא קשר לפרק הזמן שחלף עד שנקבעה למבקש הנכות הצמיתה (סעיף 13 לסיכומי המשיבה).

 

33. סעיף 4.1 בפוליסה קובע שיש לגזור מסכום הביטוח, במקרה של נכות חלקית צמיתה, את שיעור הנכות הצמיתה החלקי שנקבע למבוטח (בענייננו 15%), וקיזוז הסכומים ששולמו בהתאם לפרק ט' לפוליסה צריך להיעשות מהסכום החלקי הנ"ל, ולא כפי שהציע המבקש.

 

34. סעיף 5.5 מחדד את הניגוד בין שני מקרי הביטוח, וגם סעיף 5.6 הוא ברור וחד משמעי; משעה שנקבעה למבוטח נכות צמיתה הוא אינו זכאי לשום סכום לפי פרק ט' ואם כבר שולמו לו סכומים לפי פרק ט', הרי שעליו להשיבם במלואם בדרך של קיזוז מסכומי זכאותו הצמיתה.

 

35. הכיסוי על פי פרק ט' יחול רק כאשר הפגיעה בכושר העבודה של המבוטח היא זמנית; הפוליסה שוללת באופן ברור ומפורש אפשרות לקבלת כפל פיצוי בגין אירוע מסוים. מרגע שנקבעה נכות צמיתה, מתייחסים למבוטח כאילו מלכתחילה נקבעה לו נכות צמיתה והדבר מפקיע למפרע את זכאותו לקבלת פיצוי בגין פגיעה זמנית בכושר העבודה.

 

36. את חובת המבוטח להשיב את מה ששולם לו לפי פרק ט' ובדיעבד התברר שהוא לא היה זכאי לקבל, הפוליסה קובעת שיש לממש, בדרך של קיזוז מלוא הסכומים ששולמו למבוטח מכח פרק ט', מהסכומים המגיעים לו לפי פרק ד'. זאת כאילו סכומים אלו שולמו מראש כמקדמה על חשבון הזכאות לפי פרק ד', כפי שנעשה בעניינו של המבקש.

 

37. במנגנון האמור גלום הגיון רב שכן אם נקבל את פרשנות המבקש, למבוטח יהיה אינטרס להשהות את תהליך האבחון הרפואי ואת קביעת נכותו הצמיתה, עד למיצוי מלוא תקופת זכאותו לפי פרק ט' – 104 שבועות. אין שום סיבה שמבוטח שהאיץ את תהליך קביעת נכותו הצמיתה יהיה זכאי לתגמולי ביטוח כוללים בסכום נמוך ממבוטח במצב רפואי זהה, שבחר לעכב ולהשהות את תהליך קביעת נכותו הצמיתה עד למיצוי זכאותו לפי פרק ט'.

 

38. הבחירה במנגנון זה היתה מודעת שכן מתן אפשרות לכפל פיצוי תביא בהכרח להגדלת הסיכון האקטוארי של המבטח והגדלת דמי הביטוח.

 

39. אין שחר לטענות המבקש כי רובד הכיסוי לפי פרק ט' נבלע בכיסוי לפי פרק ד' או כי ההוראות סותרות זו את זו. פרק ט' מוסיף למבוטחי הפוליסה נדבך כיסוי משמעותי: זכאות לפיצוי בגין פגיעה זמנית בכושר העבודה אשר לא הגיעה לכדי נכות צמיתה. רק מי שרכשו את רובד ההרחבה הוולנטרי תמורת תשלום נוסף, זכאים לכיסוי זה. רובד ההרחבה הוא בעל ערך ואינו נבלע בכיסוי הבסיסי. הוא עוזר במקרי ביטוח מסוג שונה, שעניינם פגיעה זמנית בלבד.

 

40. אין יסוד לקבל אף את טענות המבקש לעניין אופן החישוב שבו מבצעת המשיבה את הקיזוז. על מנת למנוע כפל פיצוי, מן הדין לקזז את מלוא הסכום ששולם למבוטח לפי פרק ט' מהסכום שהוא זכאי לו לפי פרק ד'. רק באופן זה היקף זכאותו של מבוטח שנקבעה לו נכות צמיתה, לא ישתנה לפי עיתוי האבחון, אלא יעלה בקנה אחד עם היקף הזכאות שנקבע למבוטחים אחרים, המצויים באותו מצב רפואי כמוהו.

 

41. המשיבה לא הפרה חובה חוזית כלשהי ואף לא את הוראות סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח. הוראות סעיפים 5.5 ו – 5.6 אינם בגדר "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה". חבות המבטח נקבעת על פי מהותו של מקרה הביטוח – פגיעה זמנית או צמיתה – והיא היתה נותרת בעינה ללא הוראות סעיפים אלה. סעיפי הקיזוז מחדדים את היעדר הזכאות לכפל כיסוי בגין אירוע תאונתי אחד ומסירים ספק בעניין היקף הקיזוז. חרף האמור, סעיף 5.6 מובא בהבלטה באותיות מודגשות, כך שגם אם נראה בסעיפי הקיזוז משום סייג או תנאי הטעון הבלטה – הרי שהמשיבה עמדה בחובה נטענת זו.

 

42. בניגוד לטענות המבקש, המיקום הנכון של סעיפי הקיזוז הוא אכן בפרק ד' שעניינו כיסוי בגין נכות צמיתה.

 

43. סעיפי הקיזוז אינם כלולים בסוגי המידע שעל המשיבה לכלול בטופס הגילוי הנאות והמשיבה לא הפרה את הוראות הדין או המפקח אף בענין זה.

 

44. המשיבה לא הפרה את הוראות סעיף 55 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הפיקוח") שכן הכיסוי הביטוחי הוצג באופן ברור ונהיר. לא הוצג מצג כוזב וממילא לא בוצעה הטעיה.

 

45. יש לדחות את טענות המבקש כי לו היה יודע שהזכאות לפיצוי בגין אי כושר זמני אינה חלה במקרה של נכות צמיתה הרי שהיה נמנע מרכישת הכיסוי. זאת כיוון שהוראות הפוליסה ברורות והמשיבה פעלה בהתאם להן באופן מדויק. נוסף על כך, רובד הכיסוי הנוסף הוא בעל ערך מקום בו אי כושר זמני אינו גורר נכות צמיתה.

 

46. נוסף לאמור אף אין יסוד לעילות האחרות שנטענו בבקשת האישור. כך, המשיבה לא עושה עושר ולא במשפט ולא גבתה מחברי הקבוצה שום סכום שאינו כדין או אינו תואם את תנאי הפוליסה. בהתאם, המשיבה לא עוולה כלפי חברי הקבוצה בעוולת הרשלנות, טענה שנטענה בבקשה באופן לקוני וללא כל פירוט.

 

47. הבקשה אינה עומדת בתנאי הדין לאישורה שכן ובין היתר זו אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה בטענות המבקש. הדרך היעילה וההוגנת להכרעה בטענות המועלות בבקשת האישור היא פנייה למנגנוני יישוב סכסוכים הפריטטיים שנקבעו בפוליסה ובכלל זה ועדת ערר (סעיף 14.2 לתשובה; סעיף 66 לסיכומים). למבקש אף אין עילה אישית ביחס לפוליסת 2016 ואף מטעם זה דין הבקשה דחיה.

 

עיקר טענות המבקש במסגרת התגובה לתשובה

 

48. המבקש שב וחזר על טענותיו וטען כי דווקא טענות איילון בתשובתה תומכות באישורה של הבקשה. כך, מצד אחד, הטיעון כי ביטוח אכ"ע וביטוח הנכות לא יכולים לחול בגין אותו אירוע שגוי במהותו, לא מופיע בפוליסה, לא ברור למבוטח ונסתר בפסיקה שאיילון הציגה לתמיכה בטענותיה. מצד שני, ההליך כאן לא תלוי בשאלה האם הקיזוז מוצדק מבחינה ביטוחית אלא האם הוא הוצג כדין, שכן כל הליך העוסק בהפרת חובות הגילוי בוחן מצב בו מבוטח יכול לקרוא את הפוליסה ולהיווכח בהצדקה ביטוחית להוראה שהוכמנה – עובדה שלא גורעת מהפרת חובת הגילוי או מהסנקציה בגין הפרתה.

 

49. בשונה מהפסיקה שהציגה המשיבה בתשובתה, בעניינו הופרה חובת היידוע, שכן ביטוח אכ"ע הוא רובד רשות ותגמולי הביטוח מתאיינים לחלוטין מקום בו נקבעת נכות צמיתה; זאת בשונה מהפסיקה אותה הציגה איילון שם תגמולי אכ"ע שולמו עד לקביעת הנכות הצמיתה והקיזוז החל רק מאותו מועד. על המשיבה היה לציין במפורש בפרק ט' כי במקרה של קביעת נכות צמיתה, כספים ששולמו מכוחו יוחזרו אלא שהדבר לא צוין לצד ובסמוך לרובד הרשות.

 

50. אף לעניין אופן חישוב הקיזוז יש לקבל את עמדת המבקש לאור לשון הפוליסה ולמצער קיימת חוסר בהירות ודאי בעיני מבוטח שאינו מומחה ביטוח. עוד צוין כי בניגוד לטענת המשיבה, פנייה לוועדת הערר היא רשות ולא חובה כמצוין בפוליסה. אף אישור המאסדר חסר משקל שכן אישור זה מהווה רק תנאי מקדמי לשיווקה.

 

51. אשר להתיישנות מקום בו עסקינן בטענות בדבר גילוי והפרות חוזיות תקופת ההתיישנות היא בת 7 שנים.

 

ההליך, הסכמות הצדדים וטענותיהם בסיכומים

 

52. בתאריך 21.5.2023 התקיים דיון מקדמי ולאחר שנשמעו עיקרי טענות הצדדים והתקיים דיון מחוץ לפרוטוקול ניאותו הצדדים לפנות להליך גישורי. בהתאם, הודיעו הצדדים כי פנו להליך גישור בפני עו"ד דרור סברנסקי ובמשך מספר חודשים התנהל הליך גישורי. בתאריך 26.11.2023 התקיים דיון נוסף במסגרתו הודיעו הצדדים כי הם מעוניינים להמשיך ולמצות את הליך הגישור וככל שלא יגיעו להבנות, הם מוותרים על חקירות המצהירים ומבקשים לסכם. בהתאם נקבעו לוחות זמנים להגשת סיכומים, כאשר במקביל עוד הודיעו הצדדים כי מתקיים שיח.

 

53. משלא צלח השיח, הגישו הצדדים סיכומים בהתאם ללוחות הזמנים שנקבעו; המבקש ביום 1.2.2024 והמשיבה ביום 16.4.2024. כמו כן, הוגשו סיכומי תשובה מטעם המבקש, בתאריך 21.4.2024.

 

54. בסיכומיו חזר על טענותיו, ובין היתר הדגיש כי המשיבה לא יכולה לקזז או להפסיק את תגמולי האכ"ע בעת קביעת נכות צמיתה שכן הפרה את החובה להבליט הגבלות, הפרה את חובת הפירוט בטופס הגילוי הנאות, הפרה את חובת הגילוי היזום ואת יתר חובותיה החוזיות, תוך ששלל את טענות ההגנה של המשיבה. עוד טען כי גם אם הקיזוז היה אפשרי, הרי שיישומו על ידי המשיבה נעשה בניגוד לפוליסה. פורטו העילות בבסיס הבקשה, הקבוצה ועוד.

 

55. בסיכומיה, חזרה המשיבה בתמצית על מכלול טענותיה בתשובה, כפי שפורטו לעיל. עוד טענה כי בפנייתו מתאריך 30.12.2020 לא צוין כי מדובר בתאונת עבודה, מכוחה הזכאות היא ל – 30% בלבד מהזכאות בהתאם לתנאי פרק ד' כאמור.

 

56. בהתייחסותו של המבקש לטענות המשיבה טען כי המשיבה הרחיבה את חזית טענותיה בין היתר בטענתה כי מדובר בתאונת עבודה. נטען כי ההליך אינו עוסק בשאלה אם הקיזוז אפשרי או ראוי אלא האם הוצג כנדרש; הטענה כי נכות צמיתה ואכ"ע הם שני אירועים אשר אין לתת בגינם פיצוי כפול שגויה, שכן תתכן גם נכות צמיתה וגם אכ"ע זמני; תשלום בגין אכ"ע זמני אינו הקדמת תשלומים על חשבון הנכות הצמיתה שכן למי שרכש רובד רשות וסבל אכ"ע זמני, התשלומים אינם מקדמה אלא תשלום על פי הפוליסה; ועוד;.

 

דיון והכרעה

 

57. לאחר שקראתי את כתבי הטענות וסיכומי הצדדים, ולאחר ששקלתי את טענותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לאשר את התובענה כייצוגית בעניין הפרת חובת הגילוי באופן חלקי; להלן טעמי.

 

התנאים לאישור תובענה ייצוגית

 

58. כידוע, התנאים לאישורה של תובענה ייצוגית קבועים בין היתר בהוראות סעיפים 3, 4 ו – 8 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: "החוק" או "חוק תובענות ייצוגיות"), ובכללם כי למבקש עילת תביעה אישית; התובענה בעניין הקבוע בתוספת השניה; התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וקיימת אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה. כמו כן, כי דרך זו היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין, וכי קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב.

 

59. כפי שהבהיר בית המשפט העליון, תכלית התנאים האמורים לוודא כי השימוש שיעשה בכלי החשוב של התובענה הייצוגית, יעשה אך ורק במקרים מתאימים. כפי שנכתב לא פעם, התובענה הייצוגית היא כלי חשוב ויעיל לציבור, אך עם זאת, טמונות בכלי זה גם סכנות המחייבות לעשות בו שימוש זהיר ומושכל, ואלו שהולידו את הצורך במנגנונים הקבועים בהוראות הסעיפים הנ"ל [רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ (11.4.2013) (להלן: "עניין מתכות"), בפסקה 40].

 

60. בעניין מתכות, חזר בית המשפט העליון וחידד כי כלי התובענה הייצוגית טומן בחובו סכנות לא מבוטלות עבור הנתבעים, לרבות חשיפה לנזק כלכלי ופגיעה במוניטין, ואף השפעה לא מבוטלת על הדו"חות הכספיים:

 

"… טמונה בה גם סכנה של הגשת תובענות סרק שמטרתן הפעלת לחץ על הנתבע להגיע לפשרה. זאת ועוד: אישור התובענה כייצוגית, כשלעצמו, חושף במקרים רבים את הגוף הנתבע לנזק כלכלי ולפגיעה במוניטין. הוא מחייב את הנתבע לפתוח במערכה משפטית, מקצועית ותדמיתית על-מנת להתגונן בפני התובענה. יש לו השפעה (לעיתים משמעותית) על הדו"חות הכספיים של הנתבע. אישור התובענה עלול לדחוק את הנתבע להגיע לפשרה ובלבד שלא יצטרך לשאת בעלויות ניהולו של ההליך." [עניין מתכות, בפסקה 39; ראו גם רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' רחמים עמוסי (5.7.2012) מפי כבוד השופט ריבלין].

 

61. בשים לב לדברים, וכדי שלא לפגוע בנתבעים יתר על המידה, נדרש מי שמבקש לאשר תובענה כייצוגית לצלוח שלב מקדמי, במסגרתו עליו להניח בפני בית המשפט תשתית משפטית וראייתית התומכת בתביעתו, תוך שבית המשפט נדרש "להיכנס לעובי הקורה" ולבחון היטב משפטית ועובדתית אם מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית:

 

"41.         מטרתו של שלב מקדמי זה היא למנוע אישורן של תובענות סרק, וזאת מבלי להרתיע תובעים מהגשת תובענות ייצוגיות צודקות. בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי מי שמבקש לאשר תובענה כייצוגית חייב לשכנע את בית המשפט במידת הסבירות הראויה – ולא על פי האמור בכתב התביעה בלבד – כי הוא עומד בכל התנאים לאישור תובענה כייצוגית, ובכלל זה בדרישה לקיום עילת תביעה אישית […]. המבחנים לאישורה של תובענה ייצוגית הם מחמירים מאלה שעל-פיהם נבחנת בקשה לסילוק על הסף של תביעה רגילה. על התובע הייצוגי להניח בפני בית המשפט תשתית משפטית וראייתית התומכת לכאורה בתביעתו. בשונה מן התובע בתביעה רגילה, המבקש לאשר תובענה כייצוגית אינו יכול להסתפק בעובדות הנטענות בכתב התביעה, אלא מוטלת עליו החובה להוכיחן באופן לכאורי. במקרה הצורך, המבקש צריך לתמוך את טענותיו בתצהירים ובמסמכים הרלוונטיים. בית המשפט שדן בבקשה נדרש להיכנס לעובי הקורה, ולבחון היטב – משפטית ועובדתית – האם מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית (עניין מגן וקשת, בעמ' 328; עניין רייכרט, בעמ' 292-291). מבחנים אלה לא נקבעו בעלמא, אלא נועדו להביא לשימוש מושכל בכלי התובענה הייצוגית, לנוכח השפעתו המכרעת על הנתבעים ועל התנהלותם העסקית, כמוסבר לעיל. [עניין מתכות, פסקה 41 לפסק דינה של כבוד השופטת ברק ארז (דעת הרוב), ההדגשות שלי – נ.ע.; וראו גם  רע"א 9778/16 זליגמן נ' הפניקס החברה לביטוח בע"מ (מפי כבוד השופטת וילנר)].

 

62. נבחן את הדברים להלן, ונפתח בשאלה המשפטית אשר היא במרכז המחלוקת בין הצדדים.

 

חובת הגילוי של המבטח – מסגרת נורמטיבית

 

63. בליבת הבקשה שאלת הפרת חובת הגילוי ואופן יישומן של הוראות הפוליסה, אשר לתגמולי הביטוח להם זכאי המבקש.

 

64. על חובת הגילוי הנאות וחובת ההבלטה של תניות מסוימות, עמד בית המשפט העליון לא פעם. בעניין מתכות חזר והבהיר כי חוזה הביטוח הוא חוזה מיוחד, עליו חלים הן העקרונות הכלליים של דיני החוזים, והן הכללים המיוחדים של דיני הביטוח, אשר השילוב ביניהם מטיל על המבטח חובות מוגברות של אמון, תום לב וגילוי [עניין מתכות, פסקה 48 לפסק דינה של כבוד השופטת ברק ארז].

 

65. בתוך כך, הבהיר בית המשפט העליון בעניין מתכות כי בשל אופיו המיוחד של חוזה הביטוח כחוזה שנעשה בין צד "חזק" ומיומן, שהוא "שחקן חוזר", לבין צד שהוא לרוב צד חלש יותר ובלתי מיומן, חלה על המבטח חובת גילוי מוגברת:

 

"48.         על חוזה הביטוח חלים הן העקרונות הכלליים של דיני החוזים והן כללים מיוחדים של דיני הביטוח. ככלל, שתי מערכות דינים אלו גם יחד מטילות על המבטח חובות מוגברות של אמון, תום-לב וגילוי. בשל אופיו המיוחד של חוזה הביטוח, כחוזה שנעשה בין צד "חזק" ומיומן, שהוא "שחקן חוזר", לצד שהוא, על-פי רוב, חלש יותר ובלתי-מיומן, חלה על המבטח חובת גילוי מוגברת. חובות אלה זכו לעיגון ספציפי בסעיף 55 לחוק הפיקוח, בסעיף 3 לחוק חוזה ביטוח ובתקנה 3 לתקנות צורת הפוליסה שהותקנו מכוח סעיפים 39-38 לחוק הפיקוח. חובת הגילוי המוגברת שבה חבות חברות הביטוח זכתה להכרה נרחבת בפסיקתו של בית משפט זה, ובכלל זה הוכרה חובת הגילוי האקטיבית של חברות הביטוח בכל הנוגע לסייגים והגבלות החלים על אחריותן בקרות אירוע ביטוחי […]" [עניין מתכות, בפסקה 48; ההדגשות שלי-נ.ע.]

 

66. חובות מסוימות המוטלות על המבטח זכו לעיגון בחוק באופן מפורש. כך למשל קובעת הוראת סעיף 55 בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א-1981, איסור על תיאור מטעה:

 

"55.  (א)  מבטח או סוכן ביטוח לא יתאר תיאור מטעה עסקת ביטוח המוצגת לפני לקוח פלוני ולא יכלול תיאור מטעה בפרסום לציבור."

 

67. הוראת סעיף 3 בחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 קובעת את החובה להבליט הגבלות:

 

"חובה להבליט הגבלות

3.תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם."

 

68. וכך גם, הוראת תקנה 3 בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (צורת הפוליסה ותנאיה), תש"ם-1980 [שהותקנו מכוח הוראות סעיפים 38 – 39 בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א-1981], קובעת חובה להבליט הגבלות:

 

"3. סייג לחבות המבטח או להיקף הכיסוי יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו או יובלטו במיוחד על ידי שימוש באותיות שונות או בצבע שונה."

 

69. אף על פי כן, בשונה מחובת הגילוי של המבוטח כלפי המבטחת המוסדרת בהוראת סעיף 6 בחוק חוזה הביטוח, חובת גילוי אקטיבית של המבטחת לא זכתה להסדרה מיוחדת בחוק אלא הוכרה ונוצרה בפסיקה מכח עקרון תום הלב החוזי [ע"א 2756/22 ולדימיר ליטבינוב נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (10.3.2024), פסקה 19 בפסק דינו של כבוד השופט עמית].

 

70. בע"א 453/11 מ.ש. מוצרי אלומניום בע"מ נ' "אריה" חברה לביטוח בע"מ (21.8.2013), הבהיר בית המשפט העליון (מפי כבוד השופטת דפנה ברק ארז), כי חובת הגילוי המוטלת על מבטחים במשא ומתן לקראת כריתת חוזה ביטוח כוללת בפועל שני מרכיבים – איסור על מצג שווא וחובת גילוי יזום:

 

"כידוע, חובת הגילוי המוטלת על מבטחים במשא ומתן לקראת כריתת חוזה כוללת שני מרכיבים: איסור על מצג שווא וחובת גילוי יזום (ראו: דודי שוורץ וריבי שלינגר  דיני ביטוח 209 (2005) (להלן: שוורץ ושלינגר)). בהקשר הנוכחי, אני מכוונת את דברי לחובת הגילוי היזום, שאחד מביטוייה הוא סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (המחייב לפרט בפוליסת ביטוח כל תנאי וסייג בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או לציין תנאים וסייגים אלה בהבלטה מיוחדת). משמעותה של חובה זו היא, שלנוכח פערי הכוחות והמידע המובנים בין הצדדים, חייב המבטח להפנות את תשומת ליבו של המבוטח לסייגים הכלולים בפוליסה ולוודא כי הבין מהם התנאים שאם לא יתקיימו לא יזכה לתגמולי ביטוח (ראו: ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט(2) 749, 774-772 (1995)).

71. מכל מקום, וכפי שהובהר, אין חולק כי על חברות הביטוח מוטלת חובת גילוי מוגברת ובכללה חובת גילוי יזום, בין השאר, בכל הנוגע לסייגים והגבלות החלים על אחריותן בקרות אירוע ביטוחי ואיסור על מצג שווא הטעיה [ראו גם ירון אליאס "דיני ביטוח" (מהדורה שלישית, תשע"ו-2016) כרך א' בעמוד 261 (להלן: "אליאס")].

 

72. אשר להיקף החובה, בעניין ליטבינוב הנ"ל, חידד כבוד השופט גרוסקופף, והבהיר כי הטלת חובת הגילוי נדרשת כאשר יש בה תועלת לשכלול שוק הביטוח והבטחת הוגנות העסקה, כך שהמבוטח יוכל לבצע בחירה ביטוחית מושכלת:

 

"הטלת חובת גילוי על חברת ביטוח כלפי המבוטח נדרשת כאשר יש בה תועלת לשכלול שוק הביטוח והבטחת הוגנות העסקה, במובן זה שהיא מחייבת את חברת הביטוח למסור למבוטח באופן יעיל מידע שיאפשר לו לבצע בחירות ביטוחיות מושכלות המשרתות את צרכיו (והשוו למטרת חוזר ביטוח 2001/9 "גילוי נאות למבוטח בעת ההצטרפות לפוליסות לביטוח בריאות" (15.5.2001))."

 

73. בחוזר ביטוח 2001/9 "גילוי נאות למבוטח בעת ההצטרפות לפוליסות לביטוח בריאות" מתאריך 15.5.2001 [להלן: "חוזר גילוי נאות"] אליו הפנה המבקש [נספח 1 לבקשה], ואשר אין מחלוקת כי חל על ענייננו (ואליו גם התייחס בית המשפט העליון בעניין ליטבינוב הנ"ל), נכתב בין השאר, כך:

 

"גילוי נאות של פרטי העסקה הנו מרכיב חיוני לקונה הביטוח בעת רכישת ביטוח בכלל וביטוחי בריאות בפרט. הבהרת פרטי העסקה הביטוחית תתרום להוגנות העסקה, שכלול השוק ויכולתו של המבוטח לבחור את הפוליסה המתאימה לצרכיו"

 

74. עוד בעניין ליטבינוב האמור, קבע בית המשפט העליון כי אין להטיל חובת גילוי יזום על חברת ביטוח כלפי רוכשי פוליסות ביטוח רכב, בכל הנוגע לעניין הקשור בהפחתת דמי הביטוח למבוטח [עדכון יזום של מבוטח בביטוח רכב בנוגע למעבר קבוצת גיל במהלך תקופת הביטוח].

 

75. לעומת זאת, בכל הקשור להיקף תגמולי הביטוח בעת קרות מקרה הביטוח, לרבות הפרמטרים על בסיסם יחושבו התגמולים, הרי שאלה מצויים בליבת עסקת הביטוח שהרי זוהי התמורה אשר לשמה נקשר המבוטח בעסקת הביטוח [ראו בעניין זה: דודי שוורץ וריבי שלינגר דיני ביטוח: חובות גילוי, פרשנות ומגמות התפתחות (2005) בעמוד 267 (להלן: שוורץ ושלינגר)].

 

76. מכתבי הטענות עולה כי אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי על המשיבה ליידע את המבוטח בכל הקשור לקיזוז תגמולי אכ"ע, אלא שהצדדים חלוקים באשר למיקום ההוראה והאם הוצגה כנדרש ובאופן מספק.

 

77. המבקש טען כאמור כי הוראות סעיפים 5.5 ו – 5.6 לפוליסה מהוות סייג לכיסוי אכ"ע ומשכך היה על המשיבה להבליטן על מנת להבהיר למבוטח שציפייתו הסבירה לכיסוי נסתרת בהוראות הפוליסה. המבקש טען עוד שעל המבקשת להציג הגבלות באופן מפורש ולא באופן מפוזר ונסתר, לרבות במסגרת טופס הגילוי הנאות. עוד טען, כי המקום הנכון של סעיף זה צריך להיות בפרק ט' העוסק בכיסוי בגין אכ"ע.

 

78. המשיבה טענה מנגד כי הוראות סעיפים 5.5 -5.6 לפוליסה אינן מהוות תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה, שכן חבות המבטח נקבעת על פי מהותו של מקרה ביטוח – פגיעה זמנית או צמיתה – והיא היתה נותרת בעינה גם ללא הוראות סעיפים אלה. חרף האמור טענה המשיבה כי סעיף 5.6 לפוליסה שהוא הסעיף האופרטיבי המציין את היקף הקיזוז, מובא בהבלטה באותיות מודגשות, כך שגם אם נראה בסעיפי הקיזוז משום סייג או תנאי הטעון הבלטה, הרי שהמשיבה עמדה בחובה זו. אשר למיקום, טענה כי הסעיף מצוי במקומו הראוי.

 

79. נבחן את הדברים בענייננו להלן.

 

מיקום ההוראה בסעיף 5.6 – בפרק ט' כטענת המבקש או בפרק ד' כטענת המשיבה?

 

80. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, סבורני כי בחינת הוראות הפרקים בפוליסה מובילות למסקנה כי המיקום הנכון של סעיפי הקיזוז הוא אכן בפרק ד' שעניינו כיסוי בגין נכות צמיתה, ובעניין זה מקובלות עלי טענות המשיבה.

 

81. כפי שטענה המשיבה וטענתה מקובלת עלי, הקיזוז בא לעולם רק מקום בו נקבעת למבוטח נכות צמיתה חלקית או מלאה. ככל שנכותו הזמנית לא תתגבש לכדי נכות צמיתה, הרי שהכיסוי מכח אובדן כושר העבודה יעמוד בעינו, לו אכן רכש אותו המבוטח, והמבוטח לא יידרש להשיב דבר.

 

82. בצדק טענה המשיבה כי פרק ד' הוא המקום הנכון להדגיש בפני המבוטח, כי מסכומי זכאותו בגין נכותו הצמיתה, יקוזזו הסכומים ששולמו לו קודם לכן, בגין פגיעה זמנית בעבודתו. כאמור, סבורני כי לא היה מקום לציין זאת בפרק ט' שכן הזכאות מכח פרק ט' היתה נותרת בעינה, אלמלא התגבשה הנכות הזמנית והזכאות לפיצוי בגינה, כנכות צמיתה לפי פרק ד'.

 

83. לכך יש להוסיף כי כל מבוטח הרוכש את הפוליסה מבוטח ברובד הבסיס המופיע בפרק ד', ובהתאם מוחזק כמודע להוראות המפורטות בו, לרבות להוראת סעיף 5.6, הן אם בחר ברובד הרשות האמור והן אם לאו.

 

84. לכן איני סבור כי קיימת אפשרות סבירה כי סוגיה זו תוכרע לטובת הקבוצה ולפיכך הטענות בעניין זה נדחות.

 

הוראת סעיפים 5.5 ו – 5.6 וטופס הגילוי הנאות

 

85. המבקש טען כי הואיל וסעיפים 5.5 – 5.6 מהווים סייג לפוליסה היה מקום להדגיש אותם וכן לכלול אותם בטופס הגילוי הנאות. המשיבה דחתה טענות אלה, ובין היתר, טענה כי סעיף 5.6 מובא באותיות מודגשות (סעיף 18 לסיכומים) ואף כי אין מדובר בסייג. יובהר כי הצדדים אינם חלוקים על החובה לפרט סייגים בטופס הגילוי הנאות אלא שלשיטת המשיבה הקיזוז אינו מהווה סייג, ולכן אין לשיטתה חובה לפרטו בטופס הגילוי.

 

86. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, הגעתי לכלל מסקנה כי המבקש עמד בנטל הנדרש בשלב זה של ההליך, והוכיח כי ישנה אפשרות סבירה שהסוגיה תוכרע לטובת הקבוצה. ודוקו.

 

87. בספרו הנ"ל כותב המלומד אליאס בין היתר כי: "הביטוי "סייג", כמשמעו בדיני הביטוח, מתייחס הן לעצם החבות של המבטח והן להיקפה – כל תניה השוללת את חבות המבטח או מפחיתה את היקפה נכנסת בגדרו של הביטוי האמור." [אליאס, בעמוד 670]. עסקינן במבחן מהותי הנדרש לתכליתה של התניה הנבחנת. אליאס הוסיף כי: "כל תניה אשר יש בה כדי לשלול או לצמצם אחריות לנזקים, אשר לולא כן היו מכוסים על ידי הפוליסה, מהווה סייג…". בכלל זה מציין אליאס כי נכלל כל תנאי אחר השולל או מצמצם את הכיסוי הביטוחי.

 

88. בעניינו כך סבורני ואף המשיבה אינה חולקת על כך, העובדה כי תגמולי ביטוח אכ"ע מקוזזים מסכום הביטוח מקום בו התגבשה נכות צמיתה חלקית או מלאה, היא מידע מהותי וחשוב אשר יש ליידע לגביו את המבוטח; העובדה כי הוראת סעיף 5.6 הודגשה במהדורה האחרונה משנת 2020, בשונה ממהדורת 2016, תומכת בכך.
89. אלא שבשונה מן המשיבה, סבורני כי בשים לב לאמור ולאופייה של התניה – המשפיעה על היקפו של הכיסוי הביטוחי – הרי שעל פניו, למצער לכאורה, חלות לגביה הוראות סעיף 3.

 

90. הדברים מתיישבים אף עם הוראות המאסדר בחוזר הגילוי הנאות הנ"ל, המדגיש את חשיבות הגילוי הנאות כבסיס להוגנות העסקה ויצירת הליך מכירה שקוף. בהוראות אלה צוין כי יש להדגיש נקודות מרכזיות בפוליסה, תוך הבחנה, בין היתר, בין סוגי פוליסות וסוגי כיסויים. צוין אף כי "פירוט הכיסויים המוצעים בפוליסה ועלויותיהם יאפשר ללקוח לערוך השוואה יעילה בין פוליסות שונות וכן יתאם את רמת ציפיותיו למוצע בפוליסה, דבר שעשוי לסייע גם בעת ניהול התביעה" [נספח 1 לבקשה].

 

91. לפחות על פניו, המאסדר הביע דעתו במסגרת חוזר הגילוי הנאות, כי גם הוראות קיזוז יש לפרט ככל שהדבר נוגע לביטוחי נכות, לרבות אבדן כושר עבודה. כך בעמודים 5 ו -6 בחוזר, פורט ריכוז הכיסויים בפוליסה ומאפייניהם, אשר נדרשת המבטחת לכלול במסגרת חלק ב בטופס הגילוי הנאות. באשר לביטוחי נכות, לרבות אבדן כושר עבודה, נכתב כי יש לפרט גם "קיזוז או השתתפות בתשלומי הביטוח" ובדברי ההסבר צוין כי יש לציין "פירוט הגורמים שלגבי תשלומיהם קיים קיזוז או השתתפות – קרן פנסיה, ביטוח לאומי, ו/או כל מקום אחר וכן לציין בצמוד לגורם 'כן/לא/אופציונלי לבחירת המבוטח'. בתום תהליך ההצטרפות תובהר האופציה שנרכשה" [נספח 1, עמוד 44 לבקשה].

 

92. מכאן שאף המאסדר ראה חשיבות לפירוט קיזוז כעניין אשר יש לציינו בטופס הגילוי הנאות. אמנם צוינו גורמים שבשל תשלומיהם קיים קיזוז – קרן פנסיה, ביטוח לאומי, אך באותה נשימה נכתב כאמור "…ו/או כל מקום אחר".

 

93. לאור הוראותיו של סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, לפיהן יש לגלות אף תנאים הקשורים עם היקף חבות המבוטח, ואף בשים לב למפורט לעיל בחוזר גילוי נאות, הרי שסבורני כי המבקש צולח בעניין זה – בזהירות המתבקשת בשלב זה של ההליך – את התנאים הנדרשים לאישורה של הבקשה בסוגיה זו. רוצה לומר, המבקש עמד בנטל להוכיח כי קיימת אפשרות סבירה שעילת התביעה בקשר לחובה להדגשת ההוראות, כמו גם הצורך לכלול את ההוראות האמורות בטופס הגילוי הנאות, תוכרע לטובת הקבוצה.

 

94. אבהיר כי מקובלות עלי טענות המשיבה כי קריאת הפוליסה מלמדת שהמשיבה לא התכוונה להעניק למבוטח אשר רכש את רובד הרשות, כפל פיצוי – היינו גם פיצוי בגין אכ"ע זמני וגם פיצוי בגין נכות צמיתה, ואכן כך עולה מהוראות הפוליסה (סעיפים 20-21 לסיכומים). אלא שסבורני כי יש טעם בטענות המבקש לעניין הדגשת התנאים האמורים בסעיפים 5.5 ו – 5.6 וכלילתם במסגרת הגילוי הנאות.

 

95. המשיבה לא חלקה על כך שהיה מקום להבליט את תניית סעיף 5.6, ואף במסגרת מהדורת 2020 הודגשו כאמור הוראות סעיף 5.6 בשונה ממהדורת 2016 שם תניה זו לא הובלטה (ראו עמודים 79 ו- 121). העובדה כי המשיבה בחרה לתקן את מהדורת 2016 ולהדגיש את הוראות סעיף 5.6 אשר לא היתה מודגשת במהדורת 2016, תומכת ומחזקת את טענות המבקש. אשר להוראת סעיף 5.5 הרי שזו לא הודגשה בשתי המהדורות והואיל והוראה זו שוללת פיצוי זמני בגין אכ"ע, הרי שאף לגביה יש להחיל את האמור לעיל, לרבות חובת הדגשה ופירוט בטופס הגילוי הנאות.

 

96. המשיבה בקשה להסתמך על פסק הדין שניתן ברע"א 4950/13 עובדיה נסרי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, (16.9.2013) אשר דן בהוראות דומות בפוליסת ביטוח תאונות אישיות. אלא שכפי שטען המבקש במסגרת התגובה לתשובה, בעניין נסרי נדונו סעיפי הקיזוז לגופם מבלי שנבחנה סוגית הפרת חובת הגילוי. מכאן שהמבקש עמד בנטל להוכיח כי קיימת אפשרות סבירה שעילת התביעה בקשר להפרת חובת הגילוי, בעניין הוראות סעיפים 5.5 ו – 5.6, תוכרע לטובת הקבוצה.

 

אופן יישום הוראות הפוליסה לעניין חישוב תגמולי הביטוח

 

97. שונים הדברים באשר ליישום הוראות הפוליסה באשר לשיטת החישוב ובעניין זה עמדת המשיבה נתמכת בהוראות סעיפי הפוליסה וטענותיה מקובלות עלי. ודוקו.

 

98. קריאת הסעיפים הרלוונטיים בפוליסה מלמדת כי הסדר הנכון לחישוב תגמולי הביטוח הוא ראשית גזירת אחוזי הנכות מסכום הביטוח ורק לאחר מכן הפחתה של סכום תגמולי ביטוח אכ"ע הזמניים, מן המכפלה האמורה.

 

99. כאמור, סעיף 3.1 קובע כי סכום הביטוח המרבי למקרה של נכות מלאה צמיתה הוא 313,412 ₪. סעיף 4.1 לפוליסה שעניינו סכום הביטוח במקרה של נכות חלקית צמיתה, קובע כדלהלן:

 

"אם נגרמה למבוטח נכות חלקית צמיתה, ישלם המבטח למבוטח תגמולים בשיעור הנכות שנקבעה למבוטח, מתוך סכום הביטוח הנקוב בסעיף 3 למקרה של נכות מלאה וצמיתה"

 

100. רק בהמשך קובע סעיף 5.6 האמור כי:

 

"ואם שולם למבוטח פיצוי שבועי כמפורט בפרק פיצוי שבועי עקב תאונה, ונקבעה למבוטח נכות צמיתה עקב אותו מקרה ביטוח, ינוכו מלוא סכומי הפיצוי השבועי ששולמו מסכום הביטוח עבור הנכות הצמיתה".

 

101. כלומר קיזוז תגמולי אכ"ע מבוצע מסכום הביטוח לו זכאי המבוטח בגין נכותו הצמיתה. רוצה לומר כי במקרה דנן המבקש זכאי למכפלת אחוזי הנכות שנקבעו לו (15%) בסכום הביטוח בסך המרבי, תגמולים המסתכמים לכדי סך 48,464 ₪, ומסכום זה יש להפחית את תגמולי אכ"ע – 38,247 ₪; ומכאן שהמשיבה פעלה בענין זה בהתאם להוראות הפוליסה (סעיף 7 לסיכומים).

 

102. בניגוד לטענות המבקש אינני סבור כי קיימת חוסר בהירות בפוליסה. טענות המבקש כאילו לא ניתן להבין שכוונת סעיף 5.6 לסכום הביטוח בגין הנכות החלקית הצמיתה, ולפיכך יש להניח כי מדובר בסכום הביטוח המירבי, אינה מקובלת עלי, ואינה מתיישבת עם לשון הפוליסה.

 

103. כאשר נקבעת למבוטח נכות חלקית צמיתה, סכום הביטוח לו הוא זכאי עקב כך הוא מכפלת אחוזי הנכות בסכום הביטוח המרבי. כך קובע סעיף 4.1 אשר אף ממוקם בסדר הדברים קודם לסעיף 5.6. לאחר שנקבע הסכום לו זכאי המבוטח בגין הנכות החלקית הצמיתה, מיישמים את הוראות סעיף 5.6 וככל שנרכש רובד הרשות, מפחיתים מסכום הנכות הצמיתה כפי שחושב כאמור, תגמולים אלה.

 

104. מכאן שמצאתי לדחות את טענות המבקש בעניין זה ואיני סבור כי קיימת אפשרות כי השאלה בענין זה תוכרע לטובת הקבוצה.

 

סיכום עד כאן

 

105. לנוכח כל האמור סבורני כי ישנה אפשרות סבירה להכרעה לטובת הקבוצה רק באשר לטענות בעניין הפרת חובת הגילוי בכל הקשור להוראת סעיפים 5.5 ו- 5.6, הן משום שלא הובלטו במהדורת 2016 (5.5 אף במהדורת 2020) והן משום שלא נכללו בטופס הגילוי הנאות. אשר ליתר טענות המבקש איני סבור כי קיימת אפשרות סבירה שכזו, ומכאן שטענות המבקש הן לעניין מיקום ההוראה והן לעניין אופן החישוב נדחות.

 

טענות מקדמיות – התיישנות ומיצוי הליכים

 

106. אשר לתקופת ההתיישנות הרי שבכל הנוגע לטענות בדבר הפרת חובת הגילוי (אשר בגינן ראיתי לאשר את הבקשה) נראה על פניו כי יש טעם בטענות המבקש כי תקופת ההתיישנות היא בת 7 שנים מכוח הוראות חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, וכי יש לראות במועד ביצוע הקיזוז כמועד בו נוצרה העילה. כך, שעה שעסקינן בטענות בדבר הפרת חובת הגילוי המהוות הפרת חובה חקוקה (פרק ד. 1. 2 בבקשת האישור), הפרת חובות חוזיות (פרק ד.2, סעיף 103) ורשלנות בגילוי המידע (פרק ד.5), סבורני כי סביר יותר כי אין מדובר בתביעה לתגמולי ביטוח, לפחות בחלקה העיקרי, ולכן אין תחולה לתקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 31 בחוק חוזה הביטוח (3 שנים). פועל יוצא, עד שלא נודע למבקש על אודות הקיזוז, איני סבור כי ניתן להתחיל את מרוץ ההתיישנות בטענות בדבר הפרת חובת הגילוי.
107. באופן דומה נקבע בת"צ (תל אביב-יפו) 22203-09-20 פז הלפרין נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (6.9.2022) כי כאשר מדובר בתביעה שעילותיה חוזיות ונזיקיות בעיקרן ואין מדובר בתביעה לתגמולי ביטוח, הרי שעל תביעה זו חלה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות, ולפיכך עומדת על 7 שנים ממועד היווצרות העילה, ואין תחולה לתקופת ההתיישנות המקוצרת הקבועה בסעיף 31 בחוק חוזה הביטוח:

 

"בשולי הדברים, מצאתי להידרש לסוגיית ההתיישנות אליה התייחסו הצדדים, ולהכריע בה כבר עתה. אשר לכך, הנני מוצאת לקבל את עמדת המבקשים ולפיה מדובר בתביעה בגין הפרת חוזה הביטוח, הפרת חוק החוזים, הפרת חובה חקוקה, עשיית עושר ולא במשפט והפרת חוקי הגנת הצרכן ואין מדובר בתביעה לתגמולי ביטוח, אשר מניינה מתחיל מקרות האירוע הביטוחי. בהתאמה לכך, הרי שעל תביעה זו חלה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 (7 שנים ממועד היווצרות העילה), ואין תחולה לתקופת ההתיישנות המקוצרת הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח (3 שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח) (ראו בדומה ת"צ 30028-04-11 יצחקי נ' מגדל חברה לביטוח (21/11/16) וההנמקות שם)."

 

108. אשר לסוגיית מיצוי ההליכים – אף בעניין זה מקובלות עלי טענות המבקש כי אין בעובדה שקיימת הוראה בדבר קיומה של ועדת ערר, כדי לייתר את ההליך הייצוגי. כך, בפוליסה נקבע כי המבוטח רשאי לפנות לועדת ערר מקום בו קיימים חילוקי דעות בינו לבין המבטח, לגבי זכאותו על פי תנאי הפוליסה – רשאי ולא חייב. שנית, וזאת עיקר – בכל הנוגע לטענות בדבר חובת הגילוי, אשר בגינן ראיתי לאשר את הבקשה, סבורני כי ראוי כי אלו יידונו בפני בית המשפט, ואין מקומן בועדת ערר שדנה בזכאות לתגמולים לפי תנאי הפוליסה.

 

יתר התנאים לאישור תובענה ייצוגית

 

תביעה שניתן להגיש בה בקשה לאישור תובענה ייצוגית (סעיף 3 (א))

 

109. התביעה הוגשה מכח פרט 2 לתוספת השניה לחוק – תביעה נגד מבטח.

 

עילת תביעה אישית

 

110. בהיותו מבוטח של המשיבה הרי שעומדת למבקש עילת תביעה בעניין הפרת חובת הגילוי כמפורט לעיל.

 

111. לא מצאתי לקבל את טענת המשיבה כי המבקש נעדר עילת תביעה באשר לפוליסת 2016. ראשית שכן במסגרת תשובתה טענה המשיבה כי המבקש הצטרף לביטוח דנן בשנת 2016 (סעיף 28 לתשובה); ושנית, המשיבה התייחסה למהדורות השונות של הפוליסה כמקשה אחת וטענה כי נוסח הפוליסה דהיום תואם בעיקרו את הנוסחים הקודמים ובוצעו בו מאז (2011) התאמות ותיקונים קלים (סעיף 24 לתשובה). מכאן, מקום בו למבקש עילת תביעה אישית בקשר עם אחד הנוסחים, סבורני כי זו קיימת ביחס ליתר הנוסחים ולפיכך הוא יכול לייצג את כלל חברי הקבוצה.

 

112. בדומה נפסק למשל בע"א 7115/14 ברניר נ' סלקום ישראל בע"מ (3.7.2017) כי תובע ייצוגי רשאי לייצג את מי שתביעתם מעוררת את אותן השאלות המהותיות שבתביעתו האישית, גם אם תביעתו אינה זהה בכל רכיב מרכיביה לתביעתם:

 

"כבר נפסק כי תובע ייצוגי רשאי לייצג את מי שתביעתם מעוררת את אותן השאלות המהותיות המתעוררות בתביעתו האישית, גם אם תביעתו אינה זהה בכל רכיב מרכיביה לתביעתם. כך, למשל, נפסק כי מי שתובע חברה שהטעתה את לקוחותיה לחשוב כי מוצריה כשרים לפסח רשאי לייצג תובעים שרכשו מוצרים שונים מזה שרכש התובע, אם אותם תובעים הוטעו על ידי החברה באותו האופן שבו הוטעה הוא (ראו: ע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ, בפסקה 102(ג) (‏4.9.2014)). עוד נפסק כי נישום שתובע השבה של ארנונה ששולמה על ידו בשנה מסוימת רשאי לייצג נישומים שעילת התביעה שלהם נוצרה בשנים אחרות (ראו: בר"מ 6085/16 עיריית חיפה נ' בכובד ראש בע"מ, בפסקה 7 (‏27.11.2016)). במקרה דנן מלינה קינן על מע"מ שנגבה ממנה בגין שירותי תקשורת שסיפקה לה פרטנר בחו"ל ועילת התביעה שלה זהה מבחינה מהותית לעילת התביעה של כל שאר הלקוחות מהם גבתה פרטנר מע"מ בגין שירותי תקשורת בחו"ל, הגם שמדובר בשירותים שונים מאלה שאותם צרכה קינן. לפיכך שגה בית המשפט המחוזי בפוסלו את קינן מלייצג לקוחות שפרטנר גבתה מהם מע"מ בגין משלוח מסרונים מחו"ל.".

 

113. בשים לב לאמור, הנני קובע כי קיימת עילת תביעה אישית ברמת ההוכחה הנדרשת לשלב האישור, באשר לפוליסות נושא הבקשה ב – 7 השנים שקדמו להגשת התובענה.

 

העילות העומדות למבקש

 

114. בשים לב למפורט לעיל הרי שהעילות הרלוונטיות הן הפרת חובת הגילוי – הן באשר לחובת ההדגשה והן באשר להכללת הסעיפים בטופס הגילוי הנאות – בטענות להפרת חוק חוזה הביטוח; הפרת חובה חקוקה בסוגיית טופס הגילוי הנאות; הפרת חובות חוזיות ורשלנות בגילוי המידע [בשים לב לחובת הזהירות הקיימת לחברת הביטוח כלפי מבוטחה, נזק אפשרי שנגרם וקשר סיבתי בין הפרת חובת הגילוי לנזק – הרי שעל פניו כל אלה מבססים ברמה הנדרשת בשלב זה עילה אף מכח עוולת הרשלנות].

 

115. איני מקבל את טענות המבקש להטעיה (פרק ד3 בבקשת האישור) ומקובלות עלי טענות המשיבה כי לא הוצג בפני המבוטחים מצג כוזב בפוליסה, כשלעצמו. עוד מקובלות עלי טענות המשיבה כי מקום בו הקיזוז בוצע בהתאם להוראות הפוליסה, הרי שהמשיבה לא עשתה עושר ולא במשפט (כנטען בפרק ד4 בבקשת האישור).

 

שאלות מהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה

 

116. האם המשיבה הפרה את חובת הגילוי בכל הקשור להוראות הקיזוז הקבועות בסעיפים 5.5 ו – 5.6 לפוליסה; ככל שהופרה, האם הפרת חובת הגילוי מאיינת את הוראות הסעיפים 5.5 ו – 5.6; האם נגרם למבוטחים נזק ומה שיעורו.

 

התובענה היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה והיא תנוהל בתום לב

 

117. בנסיבות המפורטות לעיל סבורני כי אף התנאי הקבוע בסעיף 8 (א) (2) בחוק מתקיים שכן התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בין הצדדים. זאת, בין היתר, בשים לב לכך כי קיימת קבוצה של מבוטחים אשר יכול ונפגעו מהפרתה לכאורה של חובת הגילוי כמפורט לעיל ובעניין זה מקובלות עלי טענות המבקש.

 

118. כך אף באשר לתנאים הקבועים בסעיפים 8 (א) (3) ו – (4) כי עניינם של חברי הקבוצה ינוהל בדרך הולמת ובתום לב וממילא לא נטען ולא הוכח אחרת.

 

הנזק

 

119. אשר לנזק הרי שכאמור, דחיתי את טענות המבקש לעניין אופן ביצוע החישוב. עם זאת, ככל שתתקבל טענתו של המבקש כי בשל הפרת חובת הגילוי הקיזוז הוא חסר תוקף, הרי שנזקו עומד, למצער לכאורה, על הפער בין הסכום ששולם לו לבין הסכום טרם הקיזוז.

 

120. שאלה היא מהו נזקם של מבוטחים אשר לכאורה הופרה כלפיהם חובת הגילוי, שכן בשלב זה לא הוצגו נתונים, ואלו כנטען בידי המשיבה. מכל מקום, איני נדרש להכריע בכך עתה, והעניין יתברר במסגרת התובענה גופה.

 

הקבוצה

 

121. אשר לקיומה של קבוצה, סבורני כי המבקש עמד ברף ההוכחה הנדרש להוכחת קיומה של קבוצה אשר נפגעה באופן דומה [ראו והשוו: ע"א 2112/17 ע"א 2112-17 גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ (2.9.2018), שם נקבע כי המבקש לא הוכיח קיומה של קבוצה אלא תקלות נקודתיות]. אף הגדרת המבקש לעניין היקפה של הקבוצה מקובלת עלי: "כל מבוטח ו/או יורשיו, אשר בשבע השנים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור ועד לאישורה כייצוגית, נוכו מסכומים ששולמו לו בגין "ביטוח נכות מתאונה" הסכומים ששולמו לו בגין "פיצוי שבועי בגין אי כושר עבודה עקב תאונה" ו/או לא שולמו לו מלכתחילה סכומים בגין "פיצוי שבועי בגין אי כושר עבודה עקב תאונה" מכיוון שנקבעה לו נכות צמיתה חלקית או מלאה ו/או הופסקו התשלומים בגין "פיצוי שבועי בגין אי כושר עבודה עקב תאונה" מכיוון שנקבעה לו נכות כאמור".

 

סיכום

 

122. אני מאשר את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נגד המשיבה בגין הפרת חובת הגילוי בקשר עם סעיפים 5.5 ו – 5.6.

 

123. הקבוצה בשמה תנוהל התובענה: כמפורט לעיל.

 

124. זהות התובע המייצג ובאי כוחו: כמפורט בכותרת ההחלטה.

 

125. עילות התביעה: הפרת חובת הגילוי מכוח הפרת חוק חוזה הביטוח, הפרת חובה חקוקה בסוגיית טופס הגילוי הנאות, הפרת חובות חוזיות ורשלנות בגילוי המידע.

 

126. שאלות משותפות: האם הופרה חובת הגילוי; האם הפרת חובת הגילוי מאיינת את הקיזוז, והאם נגרם לנזק למבוטחים.

 

127. סעדים: מסירת נתונים מלאים בנוגע למבוטחים חברי הקבוצה; פיצוי והשבה; צווי עשה.

 

128. המשיבה תפרסם מודעה על אישור התובענה הייצוגית, בהתאם לסעיף 25(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות. נוסח ההודעה יכלול את הפרטים הנדרשים על פי סעיף 14(א) לחוק בהתאם להחלטה זו וכן הבהרה בדבר זכותו של חבר בקבוצה לצאת מהקבוצה לפי סעיף 11 לחוק תובענות ייצוגיות. ההודעה תפורסם בשני עיתונים נפוצים בעברית ובעיתון נפוץ בשפה הערבית. גודל האותיות בפרסום לא יפחת מ-5 מ"מ. המשיבה תשא בעלות הפרסום. נוסח ההודעה יועבר לב"כ המבקש, יהיה על דעתם, ויובא לאישורי תוך 20 יום.

 

129. כתב הגנה יוגש עד ליום 14.7.2024. הצדדים ישלימו הליכי גילוי ועיון בהתאם להוראות פרק ט' לתקנות לא יאוחר מיום 29.9.2024. בקשות יוגשו עד ליום 10.11.2024.

 

130. נקבע לישיבה מקדמית ליום 8.12.2024 בשעה 11:30.

 

ניתנה היום, ד' אייר תשפ"ד, 12 מאי 2024, בהעדר הצדדים.

 

עוז נאוי, שופט