ת"צ 24799-01-21 מאור נ' בנק לאומי לישראל בע"מ | מחוזי מרכז | שופט אבי גורמן

פסק דין

לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה מעודכן, בעניינה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שהגיש מר אלי מאור (להלן: "המבקש") נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק" או "המשיב"), בהתאם להוראות 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: בהתאמה: "בקשת האישור", "התביעה", ו-"חוק תובענות ייצוגיות").

רקע, השתלשלות ההליך

1. המבקש הינו לקוח של המשיב, המנהל חשבון אצל המשיב.
2. המשיב, הינו תאגיד בנקאי ישראלי, המנהל עסקי בנקאות בישראל, ואשר בין השאר מעניק ללקוחותיו שירותי סחר חוץ והעברות מטבע חוץ שונות.
3. בהתאם לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, בנק רשאי לגבות עמלות מלקוחותיו, רק בהתאם למפורט בתעריפון, העומד בכללים שקבע נגיד בנק ישראל.
4. עניינה של בקשת האישור הוא בטענת המבקש, לפיה המשיב מפר את הוראות הדין בעת שהוא גובה מלקוחותיו המבצעים העברות מט"ח לחו"ל, בעמלת סחר חוץ.

לטענת המבקש, החיוב בעמלות האמורות מנוגד לקבוע בכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), התשס"ח-2008 ובניגוד לקבוע בתעריפון המלא המפורט בתוספת לאותם כללים (להלן: "התעריפון המלא"). לטענתו, תעריפוני המשיב כוללים את פרק 5, שעניינו בתעריף הנגבה בגין פעולות במטבע חוץ, ובכלל זאת פעולה של העברת מט"ח, וכן את פרק 7 שעניינו בסחר חוץ והוא נועד ללקוחות עסקיים גדולים אשר פועלים דרך עיסוקם בתחום סחר חוץ. לפיכך, לגישת המבקש, פרק 7 אינו חל על פעולת העברת מט"ח שמבצע "לקוח רגיל" (היינו יחיד שאינו בעל עסק, או שהוא בעל "עסק קטן"), בפרט כאשר השירות שבגינו נגבית העמלה אינו כולל פעולות נוספות.

לדברי המבקש, המשיב מסווג באופן גורף ושיטתי העברה רגילה של מטבע חוץ לחו"ל בעבור רכישת טובין או שירותים כ"סחר חוץ", וכפועל יוצא גובה מלקוחותיו עמלה גבוהה יותר מכוח פרק 7 לתעריפון. גבייה זו מבוצעת חלף גביית העמלה הנמוכה יותר בגין העברת מט"ח הקבועה בפרק 5 לתעריפון.

5. בבסיס בקשת האישור ניצבת הטענה כי פעולה של העברת מט"ח לחו"ל לצורך רכישת מוצר – אינה בגדר פעולת "ייבוא או ייצוא של טובין", ועל כן על המשיב לחייב בגינה בעמלת "העברת מטבע חוץ לחוץ לארץ" לפי פרק 5 לתעריפון הבנק ליחידים ועסקים קטנים (להלן: "העמלה לפי פרק 5 לתעריפון"), ולא בעמלת "תשלום עבור דוקומנטים שהתקבלו ישירות אצל הלקוח (חשבון פתוח) ועבור יבוא במעבר (טרנזיט)" לפי פרק 7 לתעריפון הבנק ליחידים ועסקים קטנים (להלן: "עמלת יבוא ישיר לפי פרק 7 לתעריפון").
6. המבקש מוסיף וטוען בבקשת האישור, כי המשיב דנן אינו התאגיד הבנקאי היחיד הנוהג בדרך האמורה, וכי הוגשו תובענות דומות אף נגד בנק הפועלים ונגד הבנק הבינלאומי, שנדונו יחדיו, במסגרת ת"צ 58831-01-18 מאיה רונן ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ ות"צ 21862-06-19 לילך אביטל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן, יחדיו: "עניין מאיה רונן ולילך אביטל").
7. הגדרת הקבוצה, כפי שהוגדרה בסעיף 161 לבקשה לאישור, היא כדלקמן:

"כל לקוחות המשיב, יחידים ועסק קטן, אשר במהלך שבע השנים האחרונות ועד להכרעה בתובענה דנן המשיב גבה מהם במישרין או בעקיפין (לרבות ממוטב ההעברה) עמלות ו/או הוצאות, בגין מתן שירות של העברת מט"ח לחו"ל, בסכום גבוה מכפי שנקבע בפרק 5 לתעריפון המשיב ונספח ה' לו".

8. עילות התביעה שהוזכרו בבקשת האישור הן:

א.  סעיף 15 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הבנקאות") – שעניינו נזק שנגרם כתוצאה מהתנהלות בניגוד לחוק זה, וכן הטעיה ואי גילוי נאות בהתאם לסעיפים 3, 5 ו-5א לחוק הבנקאות, ואיסור פגיעה בנסיבות מחמירות – בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק זה.

ב.  הפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

ג.  עילות חוזיות: הפרת חובת האמון הבנקאית והפרת החובה לקיום חוזה בתום לב, לפי סעיפים 39 ו- 61 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973.

ד.  עוולת הרשלנות, בהתאם להוראות סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין.

ה.  הפרת חובות הבנק כשלוח של לקוחותיו: סעיף 8 לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965 בשל קיומם של יחסי שליחות בכל הנוגע לביצוע העברת מט"ח.

ו.  התעשרות שלא כדין בניגוד לסעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט-1979.

9. המשיב הגיש תשובה לבקשת האישור, במסגרתה טען כי יש לדחות את טענות המבקש. לטענת המשיב, הפעולות מושא בקשת האישור בוצעו על ידי המבקש באופן עצמאי באמצעות האינטרנט, והוא שבחר באופן אקטיבי לסווגן בעת ביצוען כפעולות יבוא טובין, ולא כהעברת מט"ח רגילה. טרם אישור הפעולה, נדרש המבקש לאשר באופן מפורש את פרטי ההוראה – כפי שהוא בחר לתארה, והעמלות הושתו בהתאם.

לגופו של עניין טוען הבנק כי גביית העמלות נעשתה כדין, שכן כאשר מדובר בהעברת מט"ח לחו"ל למטרת רכישת מוצר בחו"ל והבאתו לישראל – הרי שמדובר ב-"יבוא טובין", ולכן בצדק חויבה העמלה בהתאם לפרק 7 לתעריפון. פרק זה בתעריפון מיועד באופן ספציפי (בין השאר) לעסקאות ייבוא. מה שקובע הוא מהות העסקה, וכאשר מדובר בייבוא, בצדק גובה הבנק עמלה בהתאם לפרק 7 לתעריפון.

לצד טענות כלליות אלה, בפי המשיב אף טענות שהתייחסו למבקש ולתום ליבו, וכתוצאה מכך להתאמתו לשמש כתובע ייצוגי.

11. המבקש הגיש תשובה לתגובת המשיב. בתשובתו טען המבקש כי אין כל שירות בנקאי של "חשבון פתוח" שניתן לו, וכי לפי סעיף 10 לחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981, הבנק אינו רשאי לגבות עמלה עבור שירות שאינו קיים ואינו מסופק על-ידו. עוד הדגיש המבקש כי העובדה שניתנת ללקוח הבחירה לסווג את הפעולה כהעברת מט"ח רגילה או כתשלום עבור יבוא סחורות ממחישה שמדובר באותו השירות בדיוק, שהוא העברת מט"ח לחו"ל. לבסוף, דחה המבקש מכל וכל את טענות חוסר תום הלב שהעלה המשיב כלפיו.
12. ראשיתו של הליך זה נדון בפני כבוד השופט (בדימוס) י' קינר, ועם פרישתו הועבר לטיפולי.
13. במסגרת דיון קדם משפט שנערך, הובהר לצדדים כי בעניין מאיה רונן ולילך אביטל [אשר נדונו בפני כבוד השופט (בדימוס) ר' אמיר], בו הועלו טענות דומות נגד בנקים אחרים, פנו הצדדים להליך גישור (בפני עו"ד עמוס גבריאלי). בעקבות כך הוסכם כי ההליך כאן יעוכב, עד שיתבררו תוצאות אותו הליך גישור.
14. הצדדים בעניין מאיה רונן ולילך אביטל הגיעו להסדר פשרה. לאחר שההסדר פורסם והועבר לעיון היועמ"ש, הגישה היועמ"ש התנגדות, אשר גובשה בשיתוף עם בנק ישראל.

ביום 6.6.23 ניתן פסק דין בתובענות בעניין מאיה רונן ולילך אביטל. כב' הש' אמיר לא קיבל את התנגדות היועמ"ש, ואישר את הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים.

בתמצית, הסדר הפשרה כלל השבה של הפרשי העמלות שגבו המשיבים, כאשר השבה זו הייתה ללא הוספת הפרשי הצמדה וריבית, ושולמה ללקוח שלא ביצע למעלה מ-7 פעולות של העברת מט"ח לחו"ל, ובתנאי כי העברת המט"ח לא עלתה על סך של 20,000 $. כן נקבע כי החזר ללקוחות שחשבונם יהיה סגור במועד הקובע, ישולם לקרן שהוקמה מכוח סעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות (להלן: "הקרן"). כהסדרה לעתיד הוסכם כי העברת מט"ח עד 20,000 $ תחויב בעמלה לפי פרק 5 לתעריפון, ולמעלה מהסכום האמור תחויב בעמלה לפי פרק 7 לתעריפון.

14. בעקבות ההסדר שאושר בעניין מאיה רונן ולילך אביטל, הצדדים להליך כאן באו בדברים. תחילה שיח זה לא הניב הסכמות, אולם לאחר שהתקיימה ישיבת קדם משפט ובעקבותיה שיח נוסף – הגיעו הצדדים להסדר פשרה (להלן: "הסדר הפשרה המקורי") אשר הוגש ביום 2.12.24. בהתאם לבדיקה שנערכה, סכום הפרש העמלות – בין העמלות שנגבו לאלה שלדעת המבקש היו צריכות להיגבות, נכון לאותו מועד, עמד על סך כ- 635,000 $.

הסדר הפשרה המקורי היה דומה למדיי להסדר שאושר בפסק הדין בעניין מאיה רונן ולילך אביטל. ההבדל בין ההסדרים היה כי שם הוסכם על החזר מלוא הפרשי העמלות – אך ללא תוספת הפרשי הצמדה וריבית, ואילו בתיק כאן הוסכם על החזר 85% מהפרשי העמלות – אך בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. הצדדים הציגו חישוב על בסיסו הבהירו כי תוספת הפרשי ההצמדה והריבית, מביאה בפועל לתשלום של סך גבוה יותר מזה שהוסכם עליו בעניין מאיה רונן ולילך אביטל, ולכן טענו כי ההסדר אליו הגיעו מיטיב למעשה מעט יותר.

15. בהתאם להחלטה שניתנה, הסדר הפשרה המקורי פורסם בעיתונות, והועבר לעיון היועמ"ש והגורמים המקצועיים בבנק ישראל (להלן: "המאסדר").

לא נמסרו הודעות פרישה מהקבוצה, אך הוגשו שתי התנגדויות להסדר הפשרה, כפי שיפורט להלן.

16. ביום 17.03.25 הוגשה התנגדות להסדר הפשרה מטעם הפורום להסדר הוגן ע"י "יש צדק לעם בע"מ" וגב' מרים ויסולי (להלן בסעיף זה: "המתנגדות"). במסגרת הודעתן, מיקדו המתנגדות את התנגדותן בארבעה ראשים מרכזיים:

ראשית, הלינו על החרגת תת-קבוצה של חברי הקבוצה שלא בצדק, בהקשר זה טענו, כי שלילת הפיצוי מחברי הקבוצה שביצעו מעל 7 העברות מט"ח או העברה בודדת העולה על 20,000$, תחת החזקה חלוטה כי מדובר ביבוא מסחרי, אינה מוצדקת ומנוגדת לחוק. שנית, טענו כי נקבעה הסדרה עתידית בחריגה מסמכות, שכן מדובר בסעד שלא נתבע במסגרת ההליך, המנוגד לחוקי הבנקאות השונים ושולל שלא כדין זכויות קנייניות מצרכנים עתידיים, אשר אינם חלק מחברי הקבוצה הנוכחית. שלישית, הצביעו המתנגדות על אפליה פסולה של חברי הקבוצה שחשבונם נסגר (אשר כונו על ידן "התובעים החופשיים"), אשר הופלו לרעה בהסדר; זאת, מאחר שנקבע כי כספם יועבר באופן גורף לקרן לחלוקת כספים שנפסקו כסעד ללא מתן פיצוי אישי, וזאת חרף העובדה שפרטיהם המלאים והנזק שנגרם להם ידועים למשיב. רביעית, הועלתה דרישה להפחתת הגמול ושכ"ט המוצעים בשיעור של לפחות 50%, תוך העברת הסכום שייחסך לטובת הגדלת הפיצוי לחברי הקבוצה (התנגדויות אלה יכונו להלן: "התנגדות הפורום").

17. ביום 26.8.25 הוגשה עמדת היועמ"ש, אשר גובשה בשיתוף עם בנק ישראל. במסגרת עמדה זו, הובעה התנגדות לאישור הסדר הפשרה במתכונתו המקורית, וזאת לנוכח שני עניינים עיקריים: ראשית, נטען כנגד מנגנון הפיצוי המוצע ביחס ללקוחות עבר שחשבונם אצל המשיב יהיה סגור במועדי ההשבה ולא יקבלו פיצוי פרטני כלל, וכספם יועבר באופן גורף לקרן, וזאת ללא התייחסות לגובה הסכומים שיש להשיב. לעמדת היועמ"ש, מנגנון זה מנוגד לעקרונות חוק תובענות ייצוגיות ולפסיקה, שכן העברת כספים לקרן צריכה להתבצע רק כמוצא אחרון וחריג, מקום בו ההשבה פרטנית אינה מעשית. בהתאם לכך, עמדה היועמ"ש על הצורך בקביעת רף השבה מינימלי סביר (המקובל בפסיקה 10 ₪ – 50 ₪), אשר מעבר לו יחויב המשיב לפעול באופן אקטיבי לאיתור לקוחות העבר ולביצוע השבה ישירה.

שנית, היועמ"ש התנגדה למנגנון ההסדר העתידי המוצע, המבוסס על הבחנה הנעוצה בגובה העסקה, כך שעסקת ייבוא עד לסך של 20,000 $ תחשב כהעברת מט"ח רגילה – שתחויב בעמלה לפי פרק 5 לתעריפון, ואילו כל עסקת ייבוא שסכומה מעל לסך האמור, תסווג כעסקת "יבוא וסחר חוץ" – והיא תחויב בעמלה לפי פרק 7 לתעריפון. לדברי היועמ"ש, סיווגן של עמלות תאגיד בנקאי צריך להתבסס על פי השירות הניתן ועלויותיו התפעוליות, ולא על פי מטרת העסקה – בין אם מדובר ביבוא אישי ובין אם ביבוא מסחרי, או על סכומה של עסקת הייבוא.

לצד שני עניינים אלה, התייחסה היועמ"ש אף למועד תשלום שכ"ט שהוצע בהסדר הפשרה, וכן לכך שאין מקום לתת פטור מחלקה השני של האגרה.

18. ביום 15.10.25 הגישו הצדדים את התייחסויותיהם להתנגדויות שהוגשו. במסגרתן הצדדים טענו, בין היתר ובתמצית, כי הסדר הפשרה מיטיב עם חברי הקבוצה ומשקף נכונה את שקלול הסיכויים והסיכונים בהמשך ניהול ההליך, מהם אין זה נכון להתעלם שכן אינם מבוטלים. בהקשר זה הדגישו הצדדים, כי מתווה הפשרה וקריטריוני הסיווג שנקבעו בו (הן ביחס לעבר והן ביחס לעתיד) מבוססים במדויק על מתווה זהה שאושר בפסק דין חלוט ומנחה על ידי בית המשפט בהליכים המקבילים בעניין מאיה רונן ולילך אביטל, וכי סטייה ממנו תפגע באחידות הנדרשת במערכת הבנקאית ותשקף תוצאה שאינה צודקת. באשר ללקוחות העבר שחשבונם נסגר, הבהירו הצדדים כי מדובר בסכומי השבה נמוכים ביותר ברמה הפרטנית, אשר אינם מצדיקים את עלויות האיתור והתפעול הגבוהות הכרוכות בהשבה ישירה, וכי מנגנון השערוך הריאלי שנכלל בהסדר הנוכחי אף משפר את מצב הקבוצה בהשוואה להסדרים המקבילים בעניין מאיה רונן ולילך אביטל. לבסוף, נטען כי יש לדחות את השגות המתנגדות לעניין שכר הטרחה והגמול, שכן אלו משולמים מעבר לסכום הפיצוי המיועד לחברי הקבוצה ואינם נגרעים ממנו, וכן התבקש בית המשפט לחייב את המתנגדות בהוצאות לנוכח קלישות טענותיהן.
19. איני מוצא להיכנס לפרטיו של הסדר הפשרה המקורי ולפרטם, שכן כפי שיתבאר מיד, השתלשלות הדברים שאירעה מאוחר יותר, הביאה בסופו של דבר להגשת הסדר פשרה מתוקן – התואם, למעט שינויים בודדים (אך משמעותיים) – אשר נתנו מענה לעיקרי התנגדות היועמ"ש, את הסדר הפשרה המקורי. די אפוא בהצגת ההסדר המתוקן, ואין צורך בכפילות (בהצגת פרטי הסדר הפשרה המקורי).
20. בדיון שהתקיים לפניי בנוכחות נציג היועמ"ש ביום 4.11.25, עלו הערות ביחס להסדר הפשרה המקורי שהוגש. נציג היועמ"ש הדגיש כי המבחן הנכון לשיטתו לסיווג העמלה, בין פרק 5 לפרק 7 לתעריפון, הוא "מבחן השירות" הניתן בפועל, המבוסס על סוג השירות והתוספת שיש בו מעבר לביצוע ההעברה עצמה, ללא תלות במספר העסקאות ובסכומן.

מנגד, ב"כ המשיב טענה כי הבנק רואה בכל עסקת ייבוא כעסקת סחר חוץ – כפי שעולה מהתעריפון, וכי מבחן שירות המבוסס על מאמץ הבנק מאחורי הקלעים – הוא עמום ובלתי מדיד, ומהווה סטייה של ממש מהמקובל בתעריפון.

במסגרת דיון זה ובשים לב להערות נציג היועמ"ש, עמדתי על הצורך לתת מענה לשני קשיים מרכזיים: הקושי הראשון התייחס להקשר צופה פני עתיד, קרי הצורך בקביעת מנגנון המאפשר ללקוח ("יחיד") המבצע עסקת יבוא בסכום העולה על 20,000 $, לפנות ולהראות לבנק כי מדובר בטובין לשימוש עצמי שאינו במסגרת פעילות מסחרית, על מנת שלא יחויב בעמלת סחר חוץ. הקושי השני נגע להקשר צופה פני עבר, ולצורך בגיבוש מתווה הנותן מענה טוב יותר בכל הנוגע להשבה ישירה של כספים גם ללקוחות עבר שחשבונם בבנק נסגר.

מתוך מגמה להביא לפתרון סוגיות אלה, הסכימו הצדדים לבוא בדברים ולחדש את השיח ביניהם. שיח זה נשא פרי, והוביל לגיבושו של הסדר הפשרה המתוקן, המונח כעת בפניי (להלן: "הסדר הפשרה המתוקן").

בתמצית, הסדר הפשרה המתוקן נתן מענה טוב יותר בשתי הנקודות שצוינו לעיל: ראשית, השבה טובה יותר לאלה שחשבונם נסגר ושסך ההשבה לה הם זכאים עולה על 50 ₪. שנית ובכל הנוגע להסדרה לעתיד, בוטלה תקרת 20,000 $, בכל הנוגע ליחידים המבצעים ייבוא לשימוש פרטי, כך שביחס ליחידים (אך לא ביחס לעסקים קטנים), יחול חיוב בעמלה לפי פרק 5 לתעריפון, גם כאשר עסקת הייבוא היא בסך גבוה מהסך הנ"ל.

הסדר הפשרה המתוקן:

21. ביום 26.05.26 הגישו הצדדים הסדר פשרה מתוקן (ולמען הפשטות, כאשר להלן ייכתב "הסכם פשרה", הכוונה להסכם זה), ואלה עיקריו:

א.  התקופה הרלוונטית: הוגדרה בהסכם הפשרה החל מיום 13.01.14 (7 שנים לפני הגשת בקשת האישור) ועד למועד קיום התחייבויות הבנק לעתיד.

ב.  "המועד הקובע": מועד אישור הסכם זה בפסק דין חלוט.

ג.  הגדרת חברי הקבוצה:

"כל לקוח שבמהלך התקופה הרלוונטית ביצע אצל המשיב העברות מט"ח לחוץ לארץ בגין יבוא טובין לשימוש עצמי, וחויב בעמלה לפי חלק 7 לתעריפון המשיב ליחידים ועסקים קטנים."

ד.  לקוח/לקוחות: לקוח/ות יחיד/ים או עסק/ים קטן/נים, שבתקופה הרלוונטית חל עליו/הם התעריפון המלא כהגדרתו בכללי הבנקאות (שירות ללקוח)(עמלות), התשס"ח – 2008.

למניעת ספק הובהר, כי עסקים שהוגדרו בתקופה הרלוונטית אצל המשיב כעסקים גדולים אינם חלק מחברי הקבוצה מושא הסכם פשרה זה.

ה.  ההחזר האישי: 85% מהפרש העמלות עבור כל לקוח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאחד ביולי של שנת החיוב בעמלה ועד למועד הקובע.

ו.  הפרש העמלות: בגין כל פעולת העברת מט"ח לחוץ לארץ בגין יבוא טובין לשימוש עצמי, שביצע לקוח הקבוצה, ההפרש בין העמלה לפי פרק 7 לתעריפון שבה חויב, לבין העמלה לפי פרק 5 לתעריפון. נכון למועד יולי 2024, עמד הפרש העמלות הכולל הנומינלי על סך של כ- 635,000 $.

אם יש מקרים בהם הפרש העמלות הוא שלילי, אלה אופסו, ולא יהיו כרוכים בהצבת דרישת תשלום מהלקוחות.

ז.  סכום ההשבה: הסכום המצטבר של סך ההחזרים האישיים.

22. התחייבויות המשיב לעתיד:

המשיב יערוך שינוי בטופס ייעודי 342-06 "בקשה להעברת מט"ח לחו"ל או לבנקים מקומיים", המשמש לעסקאות העברות מט"ח של לקוחות יחידים ועסקים קטנים בגין יבוא טובין (משלוח פתוח) ושאינן לרכישות טובין (העברות רגילות), כך שתתווסף רובריקה של "יבוא טובין לשימוש עצמי". למניעת ספק הובהר, כי השינוי יחול ביחס ללקוחות כהגדרתם לעיל, ויבוצע בערוצים המשמשים יחידים ועסקים קטנים לביצוע העברות מט"ח בגין יבוא טובין (משלוח פתוח) ולהעברות מט"ח שאינן לרכישות טובין (העברות רגילות), כגון: אתר האינטרנט, טופס הוראה ידני ובאפליקציה, כך שתתווסף רובריקה של "יבוא טובין לשימוש עצמי", בבחירת מהות העברה.

לצד רובריקה זו, תתווסף הערה שלפיה, לקוח שהוא "עסק קטן" (כהגדרת מונח זה בכללי העמלות) רשאי לבחור באפשרות של יבוא טובין לשימוש עצמי רק בעסקאות יבוא טובין לשימוש עצמי שסכומן הוא עד וכולל 20,000 $ (התנאי בדבר סכום העסקה).

הובהר כי התנאי בדבר סכום העסקה לא יחול על יחידים המבצעים עסקת יבוא טובין לשימוש עצמי.

בכל פעם שלקוח שהוא יחיד או עסק קטן יסמן "יבוא טובין לשימוש עצמי", ובכפוף לעמידת לקוח שהוא עסק קטן בתנאי בדבר סכום העסקה, תיגבה עמלה לפי פרק 5 לתעריפון ולא העמלה לפי פרק 7 לתעריפון.

השינוי האמור ייושם במערכות הבנק בתוך 6 חודשים מהמועד הקובע – (מועד קיום התחייבות הבנק לעתיד – מועד אישור הסכם הפשרה בפסק דין חלוט).

23. השבה לחברי הקבוצה:

המשיב יבצע השבה פרטנית של ההחזר האישי ללקוחות הקבוצה שחשבונם יהיה פתוח במועדי ההשבה המפורטים (לקוחות הקבוצה הזכאים להשבה ומועדי השבה). מקרים בהם ההחזר האישי שלילי- יאופסו, ולא ייגבו על ידי הבנק.

מאחר שאין כל אפשרות לדעת היום אילו מהלקוחות הקבוצה ביצעו העברות מט"ח לחוץ לארץ בגין יבוא טובין מסחרי ואיזה בגין יבוא טובין לשימוש עצמי, יחולו ויישומו ההנחות שלהלן:

אם לקוח ביצע במהלך התקופה הרלוונטית יותר מ- 7 עסקאות יבוא טובין, יראו את כל עסקאות יבוא הטובין (בכל סכום) שביצע אותו לקוח כעסקאות יבוא מסחרי; כמו כן, יראו עסקת טובין בסכום העולה על 20,000 $, כעסקת יבוא מסחרי. אמות מידה אלה הן אלה שהתקבלו גם בפסק הדין בעניין מאיה רונן ולילך אביטל, כסבירות וככאלה המשקפות פשרה מאוזנת וראויה.

מועדי ההשבה:

ללקוחות שבמועד ההשבה מתנהל על שמם חשבון בנק:

בתוך 30 ימי עסקים מהמועד הקבוע, ישלם המשיב ללקוחות הקבוצה הזכאים להשבה, שחשבונם שחויב בעמלה לפי פרק 7 או חשבון אחר שלהם – המתנהל בבנק, לפי אותו הרכב בעלות, יהיה פתוח במועד ביצוע ההחזר, באמצעות זיכוי חשבונם, את סכום ההחזר עבור התקופה שמיום 13.1.14 ועד מועד אישור ההסכם – ("מועד ההשבה הראשון").

יתרת סכום ההחזר המגיע בגין התקופה שממועד אישור ההסכם ועד למועד קיום התחייבויות הבנק לעתיד, תשולם ללקוחות הקבוצה שחשבונם שחויב בעמלה לפי פרק 7 או חשבון אחר שלהם המתנהל בבנק, לפי אותו הרכב בעלות, יהיה פתוח במועד ביצוע ההחזר, באמצעות זיכוי חשבונם, וזאת בתוך 30 ימי עסקים לאחר מועד קיום התחייבויות הבנק לעתיד – ("מועד ההשבה השני").

פעולות הזיכוי בחשבונות הנ"ל, תתואר בדפי החשבון המופקים על ידי הבנק.

לחשבונות סגורים:

א.  ללקוחות שאין להם חשבון פעיל בבנק כאמור לעיל, וכתובתם הרשומה בבנק מצויה בחו"ל וכן לקוחות שנפטרו/חוסלו/פורקו וכיו"ב – הסכום שהם זכאים לו יועבר לקרן, וזאת במועד ההשבה הראשון ובמועד ההשבה השני – לפי העניין.

ב.  לקוחות שאין להם חשבון פעיל בבנק כאמור לעיל, והסכום שהם זכאים לו אינו עולה על 50 ₪ – הסכום שהם זכאים לו יועבר לקרן במועד ההשבה הראשון ובמועד ההשבה השני- לפני העניין.

ג.  לקוחות שאין להם חשבון פעיל בבנק כאמור לעיל – אך אינם נמנים על הנזכרים לעיל בסעיף א, והסכום שהם זכאים לו עולה על 50 ₪ –

1. הבנק ישלח ללקוחות אלה (לפי כתובת החשבון הרשומה במאגריו), בתוך 30 ימי עסקים מהמועד הקובע, המחאה בסכום הזיכוי המגיע להם בצירוף הודעה על מהות התשלום ("תשלום בהתאם להסדר פשרה בת"צ 24799-01-21 של בית המשפט המחוזי מרכז- לוד").
2. ההמחאה תהיה בתוקף למשך 90 ימים מיום הפקדתה, ותהיה ערוכה לבעלי חשבון הרשומים בחשבון שבגינו קיימת זכאות להשבה, בהתאם להרכב הבעלים האחרון שהיה קיים בחשבון זה; וכמו כן סחירותה של המחאה תוגבל באמצעות כיתוב "למוטב בלבד".
3. הסכום הכולל של ההמחאות שלא תיפרענה, יועבר אף הוא לקרן.

שיעור ההחזר האישי: סכומי ההחזר האישי וסכום ההשבה יהיו סופיים ומוחלטים, ולא תצטרף אליהם כל תוספת אחרת, מעבר להפרשי ההצמדה והריבית.

24. רשימת לקוחות הקבוצה הזכאים להשבה, מספרי חשבונותיהם וסכום ההחזר האישי המגיע להם, תישמר בבנק ותוגש לבית המשפט במעטפה סגורה, בתצהיר ערוך כדין מהגורם המוסמך בבנק, ותוך מחיקת פרטים מזהים. הרשימה לא תוצג לכל גורם נוסף, לרבות למבקש, אולם ב"כ המבקש עו"ד גיא רשף, יהיה רשאי לעיין בה במשרדי ב"כ המשיב.
25. החזר הוצאות, גמול למבקש ושכר טרחה לב"כ המבקש:

הצדדים המליצו כי הגמול למבקש ושכר הטרחה לבא כוחו, יהיו באופן הבא: למבקש – גמול בשיעור של 3% מסכום ההשבה הכולל, בתוספת מע"מ כדין, ושכ"ט לבא כוח המבקש בשיעור של 22% מסכום ההשבה הכולל, בתוספת מע"מ כדין. עוד הוסכם כי המשיב ישפה את המבקש בגין המחצית הראשונה של האגרה ששולמה בעת פתיחת ההליך.

אשר למועדי התשלום, הצדדים המליצו כדלקמן:

החלק הראשון – ישולם בתוך 30 ימים מהמועד הקבוע, ויכלול את הגמול במלואו, ו-75% משכר הטרחה.

החלק השני – יתרת שכר הטרחה והגמול – לפי סכומי ההשבה הסופיים, תשולם בתוך 30 ימים מהמועד ההשבה השני.

26. פסק הדין אשר יאשר את הסדר הפשרה, ייצור מעשה בית-דין כלפי כל חברי הקבוצה.
27. פטור ממינוי בודק: הצדדים עמדו על כך שבנסיבות העניין, ונוכח העובדה שמדובר בפשרה המבוססת על פסק דינו של בית המשפט בהליכים בעניין מאיה רונן ולילך אביטל, נכון להורות על פטור ממינוי בודק.

דיון והכרעה

28. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי מתקיימים התנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, לאישורו של הסדר הפשרה המתוקן, המבוסס על פסק הדין והסדר הפשרה בהליכים בעניין מאיה רונן ולילך אביטל, ובשים לב לעניינים שעלו בדיון בעקבות התנגדות היועמ"ש – שולבו בו תיקונים המיטיבים עם חברי הקבוצה.

בקשת האישור מעוררת שאלות של משפט ועובדה המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ואשר יש סיכוי של ממש כי היו מוכרעות לטובת חברי הקבוצה. בנסיבות העניין, המבקש הראה תשתית ראייתית ראשונית מספקת לתמיכה בטענותיו.

כמו כן, נראה כי בנסיבות המקרה דנן, הסדר הפשרה המתוקן הינו ראוי, הוגן וסביר – וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. ניהולו של ההליך, הכרוך בשאלות עובדתיות ומשפטיות לגביהן הצדדים חלוקים, כרוך אף בסיכויים ובסיכונים – אותם בנסיבות העניין – נכון לייתר.

29. הסדר הפשרה המתוקן מגלם את ההסכמות בין הצדדים, ומשיג לחברי הקבוצה יתרונות מהותיים, הן במבט צופה פני עבר והן במבט צופה פני עתיד. ביחס לשני היבטים אלה, הסדר הפשרה המתוקן, טוב יותר מהסדר הפשרה המקורי, ויש בו מענה של ממש (גם אם כדרכם של הסדרי פשרה – לא מושלם) לעניינים שעלו בהתנגדות היועמ"ש. אציין כי בסוף הדיון שנערך, בנוכחות נציג היועמ"ש, הרושם היה כי לנוכח תיקונים שהובהר כי צפויים להיכלל בהסדר הפשרה המתוקן, לא יהיה עוד מקום להתנגדות היועמ"ש. נציג היועמ"ש מסר בדיון כי לאחר שיוגש הסדר הפשרה המתוקן, יבחר היועמ"ש האם לשוב ולהביע את עמדתו, דבר אשר לא נעשה.

כך או אחרת וכפי שיובהר וינומק מיד, אני סבור כי יש מקום לאשר את הסדר הפשרה המתוקן, שהנו ראוי ומאוזן.

הסדר הפשרה שנקבע בעניין מאיה רונן ולילך אביטל, הסדר הפשרה המקורי ואף הסדר הפשרה המתוקן, מאמצים את נקודת המוצא שהובאה בעמדת היועמ"ש, כי יש מקום להבחין בין פעולת ייבוא טובין לשימוש עצמי, לבין פעולה של ייבוא טובין למטרה מסחרית. הוסכם כי על הסוג הראשון – תחול עמלה לפי פרק 5 לתעריפון, ואילו על השני תחול עמלה לפי פרק 7 לתעריפון.

להלן ארחיב מעט ביחס לאמת מידה זו – והאופן שנקבע כי יש ליישמה, הן ביחס לעבר והן ביחס לעתיד.

בכל הנוגע לעבר, הוסכם על מתודה באמצעותה תזוהה, בדיעבד – ובהעדר נתונים עליהם הצהיר מבצע הפעולה ושמהם ניתן ללמוד למה שימש בפועל הייבוא. מתווה זה הציב כאבן בוחן את מספר פעולות הייבוא שבוצעו, ואת סכומה של כל אחת מהן. כפי שנקבע בפסק הדין בעניין מאיה רונן ולילך אביטל (סוף פס' 23), זהו מתווה סביר, הנותן מענה המתקבל על הדעת. קביעה זו נכונה אף בעיניי, ואוסיף כי אף לכך כי היא נמצאה הולמת בכל הנוגע לשני בנקים שעניינם נדון שם (בנק הפועלים והבנק הבינלאומי), יש משקל מסוים התומך באימוץ מנגנון דומה במסגרת הפשרה שהושגה.

בכל הנוגע לעתיד, אומץ מנגנון המבוסס על הצהרה שימלא הלקוח עושה הפעולה, אשר יתבקש להצהיר כי מדובר בייבוא לשימוש אישי. בהסדר הפשרה המתוקן הוסכם בהקשר זה על הסדר צופה פני עתיד – טוב יותר מזה שנקבע בעניין מאיה רונן ולילך אביטל ומזה שהוצע בהסדר הפשרה המקורי. בכל הנוגע ללקוחות יחידים (שאינם "עסק"), נקבע כי בכפוף להצהרה כי מדובר בייבוא אישי, תחול עמלה לפי פרק 5 לתעריפון, ללא מגבלת סכום (וזאת בניגוד להגבלת הסכום שנקבעה בעניין מאיה רונן ולילך אביטל ושהוצעה בהסדר הפשרה המקורי, בהם הוגבל סכום הייבוא בעסקה בודדת לסך של 20,000 $). זהו הבדל משמעותי, ויש בו כדי לתת מענה של ממש להתנגדויות של היועמ"ש ושל הפורום. לקוח יחיד שיצהיר כי העברת המט"ח מבוצעת לצורך יבוא לשימוש עצמי, יחויב בעמלה המוזלת לפי פרק 5 – ללא הגבלת סכום. הבחנה זו נותנת מענה מלא ומאוזן לחשש הצרכני שהועלה בהתנגדויות.

בכל הנוגע ללקוח שהוא "עסק קטן", נותרה על כנה מגבלת הסכום – 20,000 $ לעסקת ייבוא אישי – עליה תחול עמלה לפי פרק 5 לתעריפון. בדומה למה שנקבע בפסק הדין בעניין מאיה רונן ולילך אביטל (שם נקבעו כאמור הדברים אף ביחס לחשבון המנוהל על ידי יחיד שאינו "עוסק"), אני סבור כי מדובר בקריטריון סביר ומתאים – כאשר מדובר בחשבון של "עסק קטן". בצדק נטען כי ההבחנה בין ייבוא לשימוש עצמי לבין ייבוא לשימוש מסחרי – כאשר המייבא הוא "עוסק", מאבדת במידה מסוימת מעוצמתה. המשיב הפנה להוראות צו ייבוא אישי, התשע"ט-2019, סעיף 3(א)(1), שם נקבע באופן ברור כי כל ייבוא ע"י עוסק, אינו בבחינת "ייבוא אישי", וכן להוראות נוספות של רשות המיסים מהן עולה כי ייבוא על ידי עוסק, גם אם הוא לשימוש עצמי, נחשב כייבוא מסחרי. אכן, דיני המס – לחוד, ותעריפים שגובה הבנק – לחוד, אולם האפשרות – כפי שטוען המשיב, לראות בפעולה של ייבוא המתבצע על ידי בעל עסק, בסך משמעותי של 20,000 $ ומעלה – כפעולה מסחרית, אף לעניין תחולה לכאורית של פרק 7 לתעריפון, אינה בלתי סבירה. בהקשר זה, קביעת אמת מידה – ביחס לעתיד, המגבילה את הקביעה האוטומטית כי מדובר בייבוא לשימוש אישי (עליו יחול פרק 5 לתעריפון), עד לתקרה של ייבוא בודד בסך של 20,000 $ – ביחס לעסק קטן, נראית כדרך תפעולית סבירה. כמובן, אין זה אומר כי עסק קטן לא יהיה רשאי לטעון כי ייבוא ספציפי שביצע, מעל לסך זה, הוא אכן לשימוש עצמי, להוכיח כי כך הם פני הדברים ולדרוש כי העמלה שתחול עליו תהיה לפי פרק 5 לתעריפון. אין בפסק הדין כל קביעה השוללת זאת, אלא רק אישור אמת מידה מוסכמת ראשונית ותפעולית, באמצעות הטפסים שמעמיד הבנק לרשות לקוחותיו.

30. בכל הנוגע לעתיד, אני מוצא להדגיש כי בסמכותו של המאסדר, כפי שנקבע בהוראות החוק הרלוונטיות, להתערב ולהורות על אופן קביעת התעריפים השונים, ובכלל זה אלה שנדונו כאן. בהחלט ייתכן כי יש מקום להתערבות שכזו, אשר תיקח בחשבון באופן טוב יותר מזה המצוי בתעריפון כיום (וראו בעניין זה בפס' 22 לפסק הדין בעניין מאיה רונן ולילך אביטל), את היקף השירות הניתן על ידי הבנק ואת מידת ההצדקה בהשתת תעריף כזה או אחר – ביחס לשירות זה. אין כמובן בפסק דין זה כדי לשלול סמכות זו, שהמחוקק הקנה למאסדר – ואשר הפעלת שיקול הדעת בעניינה – שמורה לו.
31. בכל הנוגע להשבה בגין העבר, המשיב יבצע השבה פרטנית בשיעור גבוה של 85% מהפרש העמלות (בין עמלה לפי פרק 7 לעמלה לפי פרק 5 לתעריפון), סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום אחד ביולי של שנת החיוב ועד למועד הקובע. הצדדים הראו כי השבה בדרך זו, הכוללת תוספת הפרשי הצמדה וריבית, מהווה בסך הכל – מנקודת המבט הקבוצתית הכללית, השבה מטיבה יותר מזו שנקבעה בעניין מאיה רונן ולילך אביטל (שם ההשבה הייתה נומינלית, ללא תוספת הפרשי הצמדה וריבית).

הסדר הפשרה המתוקן נקט בגישה טובה יותר, אף ביחס להשבה ללקוחות שחשבונם נסגר. הצדדים נטשו את המנגנון הגורף שנקבע בהסדר המקורי, אשר בדומה למה שנקבע בעניין מאיה רונן ולילך אביטל – העביר את כספם באופן אוטומטי לקרן, וגיבשו מנגנון אקטיבי להשבה ישירה לחלק גדול יותר מהלקוחות הללו: לקוחות עבר שסכום ההשבה שלהם עולה על 50 ₪, יקבלו לכתובתם הרשמית המחאה מוגבלת ("למוטב בלבד") למשך 90 ימים. העברת הכספים לקרן לחלוקת כספי תובענות ייצוגיות תיעשה אך ורק כמוצא אחרון, מקום שבו ההשבה הפרטנית אינה מעשית – קרי, עבור סכומים הנמוכים מ-50 ₪, או במקרים שבהם ההמחאות שנשלחו בפועל לא נפרעו בתום תקופת תוקפן. מנגנון מדורג זה מיישם טוב יותר את החובה לבצע מאמץ אקטיבי לאיתור הצרכנים הניזוקים. בכך יש מענה משופר, לעניין שעלה בהתנגדות היועמ"ש.

32. אכן, הסדר הפשרה מסדיר את ההשבה באופן המשקף פשרה. כחלק מפשרה זו, סכום ההשבה הועמד על 85% מהפרשי העמלות (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, אשר כפי שהראו הצדדים, בחלק ניכר מהמקרים גבוהה יותר מהשבה נומינלית של 100 % מהפרש העמלות), וכן הוסכם כי ביחס ללקוחות שחשבונם נסגר והם נפטרו או עברו הליך של פירוק – ההשבה תבוצע לקרן. קביעה אחרונה זו נועדה לחסוך למשיב עלויות טיפול, במקרים שצפויים להתברר כמורכבים יותר, בכל הנוגע לזהות הגורמים הזכאים להשבה. המשיב הבהיר כי מדובר בסכומים נמוכים, ובנסיבות העניין – מצאתי כי יש מקום לאשר פשרה זו.

פשרה זו, כמו גם אמת המידה שנקבעה ביחס לעבר – ביצוע עד 7 עסקאות ייבוא ושסכומה של כל אחת מהן אינו עולה על 20,000 $, יוצרת אכן מצב בו יהיו חברי קבוצה לגביהם ייווצר מעשה בית דין, על אף שהם לא יזכו בפיצוי.

כפי שסבר בית המשפט בפסק הדין בעניין מאיה רונן ולילך אביטל, מדובר בתוצאה סבירה – לנוכח הנסיבות, שכן הרושם הוא כי מדובר במקרים בהיקף מצומצם, וכי בשים לב לסיכוי/סיכון שיש בהמשך ניהול ההליך – מדובר בתוצאה ראויה וסבירה, שהיא בבחינת הכרח בל יגונה בפשרות מסוג זה. מטעמים אלה, איני מוצא לקבל את התנגדות הפורום בעניין זה.

33. שכר הטרחה והגמול: התנגדות שהביע הפורום ביחס לגובה שכר הטרחה והגמול, אינה נכונה לדעתי ודינה להידחות. שיעורים אלו (3% גמול למבקש ו-22% שכר טרחה לבאי-כוחו – מסכום ההשבה הכולל כפי שיבוצע בפועל) עומדים באמות המידה המקובלות, והינם סבירים ומאוזנים בהתחשב בעבודה שהושקעה ובתוצאה שהושגה – ולכן אני מוצא לאשרם.

לצד זה ובאשר לאופן התשלום, מצאתי לנכון להתערב במעט במנגנון הפיצול המוסכם שהציעו הצדדים, בכל הנוגע לשיעור התשלומים. בניגוד למה שהוצע, אני מוצא לקבוע כי שכ"ט ב"כ המבקש יעמוד בתשלום הראשון על 60% בלבד, כאשר ייתרת 40% משכר הטרחה תשולם רק בסוף ההליך – עם הגשת תצהיר לבית המשפט ובו אישור ביצוע כלל ההתחייבות שלקח על עצמו המשיב. דרך זו תבטיח טוב יותר פיקוח על ביצוע ההסדר, ולכן היא ראויה ומתאימה.

34. המחצית השנייה של האגרה: מתן פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה הוא בבחינת חריג. בצדק טענה נציגת היועמ"ש – כי לא מתקיים במקרה כאן חריג זה, ולפיכך הבקשה לפטור מתשלום זה – נדחית.
35. בנסיבות העניין בשים לב לאופי המחלוקת שבין הצדדים, היות שהסדר הפשרה מסתמך על נתוני אמת פשוטים שנשלפו ישירות ממערכות המחשב של המשיב, הנתמכים בתצהיר מטעמו ואינם מצריכים חישובים מורכבים, וכן בשים לב לכך שההסדר נשען על פסק הדין והעקרונות שאושרו בעניין מאיה רונן ולילך אביטל – אני מוצא לקבל את הבקשה כי אכן אין מקום בנסיבות העניין להורות על מינוי בודק.
36. הגשת דיווחים לבית המשפט, כאמור בהסדר הפשרה המתוקן. אדגיש כי בדיווח הסופי שיגיש המשיב, ושיאומת בתצהיר, יש לכלול פירוט של כלל רכיבי הסדר הפשרה המתוקן, כפי שיושמו בפועל. עם הגשת מסמך זה, יאושר תשלום ייתרת שכר הטרחה.
37. למען הסר ספק ובכדי להבטיח שקיפות, אני מוצא להבהיר ולקבוע כי בעת מתן ההחזר – המהווה את הפיצוי לחברי הקבוצה, על המשיב לציין בכתב, באופן ברור ומפורש על גבי מסמך הזיכוי, כי מדובר בפיצוי המועבר ללקוח בעקבות הסדר פשרה בתובענה ייצוגית שהוגשה כנגדו, תוך ציון פרטיה.

סוף דבר

38. ניתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה המתוקן, וזאת בכפוף לעניינים שנקבעו בפסק דין זה.
39. תשלום גמול למבקש ושכר טרחה לב"כ – יהיו באופן שפורט לעיל.
40. הצדדים יגישו לאישור בית המשפט עד ליום 14.10.26, נוסח של מודעה לפרסום אודות הסדר הפשרה המתוקן אשר קיבל תוקף של פסק דין. בתוך 14 יום ממועד אישור נוסח המודעה על ידי בית המשפט, יפעלו הצדדים לפרסום הסדר הפשרה בנוסח שאושר, באמצעות מודעה בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה, כשגודל האותיות לא יפחת מ-4 מ"מ. המשיבה תישא בעלות הפרסום.
41. דיווחים לבית המשפט בנוגע לביצוע הסדר הפשרה – כאמור לעיל.
42. פסק הדין יוצר מעשה בית דין ביחס לחברי הקבוצה, בעילות התובענה.
43. תזכורת פנימית למעקב ביצוע, ליום 15.12.26 וליום 15.4.27.

ניתן היום, י"ט תשרי תשפ"ז, 30 ספטמבר 2026, בהעדר הצדדים.

====

בית המשפט המחוזי מרכז | בפני כב' השופט אבי גורמן