מיכאלה נ' איילון – פסק דין

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד

ת"צ 4075-12-22 מיכאלה נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

תיק חיצוני:

 לפני כבוד השופט עוז ניר נאוי

תובע

 רמי מיכאלה

 ע"י ב"כ עוה"ד יונתן רפפורט ו/או אדם לוין

ממשרד רפפורט לוין ביטון – עורכי דין

וכן ע"י עו"ד רותם פינקלמן

נגד

נתבעת איילון חברה לביטוח בע"מ

 ע"י ב"כ עוה"ד שי תמר ו/או עדי ערמן ואח'

ליפא ושות', עורכי דין

פסק דין

(אישור הסדר פשרה)

1. לפני בקשה משותפת לאישור הסדר פשרה בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק"), שהגישו התובע, מר רמי מיכאלה, והנתבעת, איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן בהתאמה: "הבקשה לאישור ההסדר", "התובע", ו־"הנתבעת").

תמצית בקשת האישור

2. בתאריך 1.12.2022 הגיש התובע כתב תביעה ובתאריך 4.12.2022 בקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית נגד הנתבעת (להלן: "בקשת האישור").

3. עניינה של בקשת האישור בתמצית הוא בפוליסה קבוצתית לביטוח תאונות אישיות המופעלת על ידי הנתבעת, עבור בעלת הפוליסה – ארגון "חבר" משרתי הקבע והגמלאים בע"מ (להלן בהתאמה: "הפוליסה" ו־"חבר"). הפוליסה כוללת שני רבדים: "רובד בסיסי" הכולל שורת כיסויים, לרבות ביטוח נכות צמיתה מתאונה הקבוע בפרק ד' לפוליסה; וכן "רובד רשות – הרחבה", הכולל פיצוי שבועי בגין אי כושר עבודה זמני עקב תאונה, הקבוע בפרק ט' לפוליסה (להלן: "ביטוח אכ"ע").

4. הטענה שביסוד התובענה מתייחסת להוראות הכלולות בפוליסה, אשר שוללות תשלום תגמולי ביטוח הן בגין נכות צמיתה והן בגין אי כושר עבודה זמני, בשל אותו מקרה ביטוח, ומחייבות קיזוז של מה ששולם למבוטח בגין אי כושר עבודה זמני, משעה שנקבעה לו נכות צמיתה בשל אותו מקרה ביטוח (להלן: "הוראות הקיזוז").

5. בתמצית וכפי שפורט בבקשת האישור (וכפי שפורט בהחלטתי לאשר את הבקשה, כמפורט להלן), התובע בוטח בפוליסה שהונפקה על ידי הנתבעת בשנת 2016 ותוקפה למשך 4 שנים, כאשר בשנת 2020 הוחלף נוסח הפוליסה, ובוצעו בו התאמות ותיקונים קלים ביחס לפוליסות הקודמות (נספח 2 לתצהיר התומך בבקשת האישור).

6. בתאריך 11.11.2020 טיפס התובע על סולם לעליית הגג בביתו, נפל, וכתוצאה מכך נגרמו לו פציעות בכל חלקי גופו אשר הובילו לנכות תעסוקתית וכן לנכות צמיתה (להלן: "התאונה"). בתאריך 30.12.2020 פנה התובע באמצעות בא כוחו לנתבעת, לצורך קבלת פיצוי מכוח הפוליסה בגין התאונה (נספח 4 לתשובה לבקשת האישור). בתאריך 22.3.2021, השיבה הנתבעת כי הוא זכאי לפיצוי שבועי עקב התאונה, וכי משום שמוקדם לקבוע אם נותרה נכות צמיתה, הוא מתבקש לשוב ולפנות בחלוף שנה ממועד האירוע, לצורך בחינת מתן פיצוי בגין נכות צמיתה (נספח 5 לתשובה לבקשת האישור). בסך הכול קיבל התובע סך של 38,247 ₪ בגין פיצוי שבועי, מכוח ביטוח אכ"ע.

7. בתאריך 13.4.2022 ולאחר שנקבעה נכותו הצמיתה של התובע, הודיעה לו הנתבעת כי הוא זכאי לפיצוי בהתאם להוראות פרק ד' לפוליסה, קרי מכוח ביטוח הנכות, אך זאת בכפוף לניכוי סכום הפיצוי השבועי שקיבל, בגין אי הכושר הזמני, מכוח ביטוח אכ"ע (נספח 4 לתצהיר התומך בבקשת האישור).

8. הנתבעת הסתמכה על סייג בפוליסה המופיע בסעיף 5.6 בפרק ד העוסק ברובד הבסיסי, לפיו: "אם שולם למבוטח פיצוי שבועי כמפורט בפרק פיצוי שבועי עקב תאונה, ונקבעה למבוטח נכות צמיתה עקב אותו מקרה ביטוח, ינוכו מלוא סכומי הפיצוי השבועי ששולמו מסכום הביטוח עבור הנכות הצמיתה". בשים לב לאמור, כששילמה הנתבעת את תגמולי הביטוח מכוח ביטוח הנכות בסך 47,012 ₪, ניכתה מהם את התגמולים ששולמו מכוח ביטוח אכ"ע בסך 38,247 ₪ כאמור, כך שבפועל קיבל התובע סך 10,217 ₪ בלבד (נספח 4 לתצהיר התומך בבקשת האישור).

9. בהתאם, בבקשת האישור העלה התובע טענות שונות הנוגעות למנגנון שנכלל בפוליסה המונע תשלום פיצוי הן בגין נכות צמיתה מכוח ביטוח הנכות והן בגין אי כושר עבודה זמני מכוח ביטוח אכ"ע, בגין אירוע אחד. לטענתו, יש להורות על ביטול מנגנון זה, המהווה סייג לפוליסה, משלא גולה כדין בניגוד לחובת הגילוי היזום במסגרת טופס הגילוי הנאות; לא הוצג בסמוך לביטוח אכ"ע לגביו חל; ואף לא הודגש בהתאם לחובה הקבועה בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א–1981; ועוד.

10. בתאריך 16.4.2023 הגישה הנתבעת את תשובתה לבקשת האישור, במסגרתה דחתה את טענות התובע, טענה כי לא נפל פגם בהתנהלותה וכן טענה כי שני רבדי הכיסוי האמורים עוסקים בשני מקרי ביטוח שונים שאינם מצטברים אלא מוציאים זה את זה, כך שבגין אירוע אחד ניתן לקבל פיצוי לפי אחד המסלולים. עוד נטען כי בהתאם לכך נקבעו בפוליסה הוראות המסדירות את הקיזוז במקרים המתאימים, וכי לטענות התובע כלפי אופן הקיזוז אין כל שחר.

11. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916בתאריך 27.4.2023 הגיש התובע את תגובתו לתשובת הנתבעת, במסגרתה בין היתר חזר על טענתו כי לנתבעת אין זכות קיזוז לאור הפרת חובת היידוע והגילוי וכן לאור הוראות הפוליסה; ועל כך שאף אם הייתה זכאית הנתבעת לקזז מתגמולי ביטוח הנכות את תגמולי ביטוח אכ"ע, עשתה זאת תוך הפרת הוראות הפוליסה בדבר חישוב הקיזוז ועוד.

12. 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)בתאריך 21.5.2023 התקיים דיון מקדמי, ולאחר שנשמעו עיקרי טענות הצדדים והתקיים דיון מחוץ לפרוטוקול ניאותו הצדדים לפנות להליך גישורי. בהתאם, הודיעו הצדדים כי פנו להליך גישורי בפני עו"ד דרור סברנסקי ובמשך מספר חודשים התנהל הליך גישורי. בתאריך 26.11.2023 התקיים דיון נוסף, במסגרתו הודיעו הצדדים כי הם מעוניינים להמשיך ולמצות את הליך הגישור וככל שלא יגיעו להבנות הם מוותרים על חקירות המצהירים ותובעים לסכם. בהתאם נקבעו לוחות זמנים להגשת סיכומים, כאשר במקביל עוד הודיעו הצדדים כי מתקיים שיח.

13. בתאריך 12.5.2024 אישרתי את התובענה כתובענה ייצוגית, באופן חלקי, בגין הפרת חובת הגילוי בקשר עם הסייגים בסעיפים 5.5 ו־5.6 לפוליסה, הן משום שלא הובלטו והן משום שלא נכללו בטופס הגילוי הנאות, והכל כמפורט בהחלטה (להלן: "החלטת האישור").

14. לאחר מתן החלטת האישור חידשו הצדדים את השיח ביניהם במישרין, במטרה לגבש הסדר מוסכם אשר ייתר את ההכרעה בתובענה. מגעים אלו הבשילו לבסוף לכדי הסדר פשרה מוסכם (להלן: "הסדר הפשרה"), אותו תובעים הצדדים לאשר במסגרת הבקשה דנן, מיום 6.3.2025 (אשר נספחיה הושלמו בתאריך 17.3.2025). יוער כי עיתוי פסק הדין נובע מעיתוי התייחסות הגורמים המקצועיים במדינה (30.11.2025) והתייחסות הצדדים להתייחסות זו (21.12.2025). מכאן לתוכן ההסדר.

הסכמות הצדדים – עיקרי הסדר הפשרה

הגדרת הקבוצה

15. הוסכם כי קבוצת התובעים לצורך הסדר הפשרה תהא כמוגדר בסעיף 121 להחלטת האישור, תוך הארכת התקופה עד למועד אישורו של הסדר זה:

"כל מבוטח ו/או יורשיו, אשר בשבע השנים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור ועד לאישורה כייצוגית, נוכו מסכומים ששולמו לו בגין "ביטוח נכות מתאונה" הסכומים ששולמו לו בגין "פיצוי שבועי בגין אי כושר עבודה עקב תאונה" ו/או לא שולמו לו מלכתחילה סכומים בגין "פיצוי שבועי בגין אי כושר עבודה עקב תאונה" מכיוון שנקבעה לו נכות צמיתה חלקית או מלאה ו/או הופסקו התשלומים בגין "פיצוי שבועי בגין אי כושר עבודה עקב תאונה" מכיוון שנקבעה לו נכות כאמור".

הסדרה לעתיד

16. הועתק מנבוהוסכם כי תקופת הביטוח על פי נוסח הפוליסה הנוכחי תסתיים בחודש אפריל 2025, ולאחר מכן עתידה הנתבעת לפרסם ולהתחיל לפעול לפי נוסח חדש של הפוליסה חדשה, בו יוטמעו שינויים כדלקמן:

16.1 בפרק ד' לפוליסה יודגש גם סעיף 5.5, וזאת בנוסף לסעיף 5.6 שהודגש כבר בנוסח הפוליסה משנת 2020.

16.2 בפרק ט' לפוליסה יתווספו סעיפים 9.3 ו־9.4. הסעיפים יהיו מודגשים ובנוסח כדלקמן:

"9.3 משנקבעה למבוטח נכות צמיתה חלקית או מלאה על ידי המבטח, לא יהיה זכאי לפיצוי על בסיס אי כושר זמני לעבודה עקב אותו מקרה ביטוח, כמפורט בפרק זה".

"9.4 אם שולם למבוטח פיצוי שבועי כמפורט בפרק זה, ונקבעה למבוטח נכות צמיתה עקב אותו מקרה ביטוח, ינוכו מלוא סכומי הפיצוי השבועי ששולמו מסכום תגמולי הביטוח עבור הנכות הצמיתה".

(יצוין כי נוסח סעיף זה תוקן ונוספה לו המילה "תגמולי", וזאת בהתאם לבקשת הנתבעת מתאריך 22.7.2025, שכן מנוסח בקשת האישור נשמטה מילה זו והנוסח המתוקן הוא המחייב).

16.3 בטופס הגילוי הנאות, יתווסף בתחילת הפירוט הנוגע לפרק ד' לפוליסה, הנוסח שלהלן:

"סעיף 5.5 ו- סעיף 5.6 – מבוטח שנקבעה לו נכות צמיתה חלקית או מלאה ע"י המבטח, לא יהיה זכאי לפיצוי על בסיס אי-כושר זמני לעבודה עקב אותו מקרה ביטוח (לפי פרק ט' לפוליסה), ואם שולם לו פיצוי כאמור טרם קביעת הנכות הצמיתה, הוא ינוכה במלואו מסכום זכאותו עבור הנכות הצמיתה".

16.4 הוסכם כי שינויים אלו מהווים תיקון והתאמה של הגילוי על אודות הוראות הקיזוז, בהתאם למתחייב על פי החלטת האישור.

סעד בגין העבר

17. הוסכם בין הצדדים כי כסעד בגין העבר, כל אחד מחברי הקבוצה הזכאים יהיה זכאי להשלמת תגמולי ביטוח, בשיעור חלקי מתוך הסכום שנגרע ממנו בשל הוראות הקיזוז (להלן: "סכום הקיזוז"), ובכלל זה סכומים שקוזזו בדיעבד וסכומים שלא שולמו כלל.

18. עוד הוסכם כי לחברי הקבוצה הזכאים אשר נקבעה להם נכות צמיתה, ובעקבות זאת קוזזו סכומים ששולמו להם קודם לכן בגין אובדן כושר עבודה זמני, או שבעקבות קביעתה לא שולמו להם מלכתחילה תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה זמני, או שבעקבות זאת הופסקו תגמולי הביטוח בגין אובדן כושר עבודה זמני, במהלך 3 השנים שלפני הגשת בקשת האישור (כלומר בין התאריכים 4.12.2019–4.12.2022), ועד למועד אישור הסדר הפשרה דנן, תשולם השלמת תגמולי ביטוח בשיעור של 70% מסכום הקיזוז, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הקיזוז ועד למועד התשלום בפועל.

19. כמו כן הוסכם כי לחברי הקבוצה הזכאים אשר נקבעה להם נכות צמיתה, ובעקבות זאת קוזזו סכומים ששולמו להם קודם לכן בגין אובדן כושר עבודה זמני או שבעקבות קביעתה לא שולמו להם מלכתחילה תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה זמני או שבעקבות זאת הופסקו תגמולי הביטוח בגין אבדן כושר עבודה זמני, החל מ־7 שנים לפני מועד הגשתה של בקשת האישור ועד 3 שנים לפני מועד הגשת בקשת האישור (כלומר בין התאריכים 4.12.2015–3.12.2019); תשולם השלמת תגמולי ביטוח בשיעור של 35% מסכום הקיזוז, בתוספת הפרשי הצמדה ממועד הקיזוז ועד למועד התשלום בפועל.

20. עוד צוין, כי מי מחברי הקבוצה אשר ניהל הליך משפטי פרטני מול הנתבעת ושולמו לו תגמולי ביטוח על פי פסק דין או הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין – לא יימנה עם חברי הקבוצה הזכאים, ולא ישולמו לו תשלומי השלמה, הואיל וחל בעניינו מעשה בי-דין.

21. את הפער שבין שיעורי ההשבה בשתי התקופות נימקה הנתבעת בכך שלשיטתה חלה התיישנות על תביעות שעניינן קיזוז או אי-תשלום שאירעו למעלה מ־3 שנים טרם מועד הגשת בקשת האישור, הואיל ולטענתה מדובר בתביעה לתגמולי ביטוח. התובע התנגד לטענה זו וסבר שאין לה בסיס, אך הסדר הפשרה משקף את הסיכונים והסיכויים הכרוכים בהמשך בירור טענה זו, הן בהליכים ערעוריים והן בהליך זה.

22. אשר לשיעור תשלומי ההשלמה בגין מי שעילת תביעתם התגבשה במהלך 3 השנים שקדמו למועד הגשתה של בקשת האישור, הוסכם בין הצדדים כי מדובר בשיעור גבוה של תשלומי השלמה, המביא בחשבון את העובדה שמדובר בתובענה שכבר אושרה כתובענה ייצוגית, מחד גיסא, ומאידך גיסא את העובדה שטרם הוכרעו טענות ההגנה של הנתבעת, שגם להן יש לייחס משקל, בשים לב, בין היתר, לשאלות המשותפות שפורטו בהחלטת האישור, העומדות לבירור בגדרי הליך זה.

23. הצדדים סבורים כי שיעורי תשלומי ההשלמה עליהם הסכימו הם על הצד הגבוה, וזאת בהתחשב במכלול הנסיבות הרלוונטיות, וכן בכך שההסדר מבטיח ביצוע מהיר של תשלומי ההשלמה לכלל חברי הקבוצה הזכאים, בלא שיידרשו להמתין עד גמר בירור ההליך כולו.

סעד לחברי הקבוצה שעניינם מתמשך, מצוי בבירור או יימצא בבירור, לפי הפוליסה הנוכחית

24. כאמור, לאחר חודש מאי 2025 צפויה הנתבעת לפעול לפי נוסח חדש של פוליסה חדשה, שבמסגרתה תחול ההסדרה העתידית כאמור.

25. נותרת אפוא תקופת ביניים קצרה, בת מספר חודשים, ממועד הגשת בקשה זו ועד לתחילת ההסדר העתידי (להלן: "תקופת הביניים"). במהלך תקופת הביניים יחול אותו הסדר שחל ביחס למבוטחים שקיבלו תשלומים אלו בעבר, כמפורט בסעיף 12 לבקשת אישור הסדר הפשרה. קרי, כל אחד מחברי הקבוצה שעניינו מתמשך או מצוי בבירור או יימצא בבירור במהלך תקופת הביניים, יהיה זכאי להשלמת סכום הקיזוז כמו יתר חברי קבוצת התובעים.

26. אשר למבוטחים המקבלים כיום תשלומים בגין אובדן כושר עבודה זמני, הוסכם כי יחול לגביהם אותו הסדר כפי שחל ביחס למבוטחים שקיבלו תשלומים אלו בעבר, וכך גם בכל הנוגע למבוטחים שתיקבע להם נכות צמיתה במסגרת הליך שהחל מכוח הפוליסה הנוכחית.

27. עוד הוסכם, כי בגין הליכים שטרם החלו לפי הפוליסה הנוכחית, כך שאלו יימצאו בבירור בעתיד לפי הפוליסה העתידית, תחול ההסדרה העתידית המפורטת בפרק ב.1 לבקשה שעניינו "הסדרה לעתיד".

אופן תשלום הפיצוי

28. הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תעביר לידי ב"כ התובע רשימה (ללא פרטים מזהים) של חברי הקבוצה הזכאים ושל סכומי הזכאות של כל אחד מהם, וזאת תוך 90 יום ממועד אישור הסדר הפשרה בפסק דין חלוט (להלן: "הרשימה"), ובכפוף לחתימה על התחייבות לשמירת סודיות בנוסח מקובל. הוסכם כי הנתונים שיועברו לב"כ התובע לא ישמשו לשום מטרה זולת לצורכי הליך זה, והם יגובו בתצהיר של גורם מוסמך בחברה, אשר יכלול פירוט ברור של מתודולוגיית שליפת הנתונים, ויאשר כי הם משקפים באורח מלא את הנתונים שבמערכות המחשב של הנתבעת וממצים את מלוא היקפה של קבוצת הזכאים.

29. בד בבד הוסכם כי יועבר עותק של הרשימה לבעלת הפוליסה, ארגון "חבר", הפועל למען מבוטחי הפוליסה ומטעמם.

30. לב"כ התובע תהא זכות לפנות לנתבעת בשאלות ובקשות הבהרה לגבי הרשימה והנתונים שבה, וכן לבקש להיפגש עימה לבחינת אופן שליפת הנתונים ובדיקה מדגמית שלהם. הכול באופן סביר ובכפוף להוראות כל דין לרבות דיני הגנת הפרטיות, וזאת תוך 45 ימים ממועד העברת הרשימה.

31. עוד הוסכם כי תוך 90 ימים נוספים לאחר העברת הרשימה, וכל עוד לא יהיו לב"כ התובע הערות או הסתייגויות בנושא, תשלם הנתבעת את תשלומי ההשלמה לכלל חברי הקבוצה הזכאים, כמפורט להלן:

31.1 אלו מבין חברי הקבוצה הזכאים שיהיו מבוטחים פעילים במועד ביצוע התשלום – יקבלו תשלומי השלמה באמצעות זיכוי חשבון בנק, על פי הפרטים שמסרו לחברה בעת הגשת התביעה. החברה תהיה רשאית לשלם לזכאים גם באמצעות זיכוי כרטיס אשראי, אם תהיה לה אפשרות טכנית לבצע תשלומים בדרך זו. מבוטחים פעילים לצורך הסכם זה הם מבוטחים אשר הפוליסה שלהם, כהגדרתה לעיל, פעילה ותקפה במועד ביצוע התשלום.

31.2 אלו מבין חברי הקבוצה אשר במועד ביצוע התשלום לא יהיו מבוטחים פעילים – יקבלו תשלומי השלמה באמצעות המחאה שתישלח אליהם על פי כתובתם האחרונה המעודכנת אצל הנתבעת, או בהעברה בנקאית, לאחר שהחברה תפנה אליהם לשם בירור הפרטים הרלוונטיים לביצועה. 60 ימים לאחר מועד שליחת ההמחאות, הנתבעת תפנה באמצעות פרטי הקשר המעודכנים אצלה לאלו מבין חברי הקבוצה שלא פדו את ההמחאות שנשלחו להם, על מנת לתזכר אותם לפדות את ההמחאות או למסור פרטים חלופיים לשם קבלת תשלומי ההשלמה (כפי שיפורט להלן, סעיף זה שונה בהסכמה, לאור הערות המדינה).

31.3 כמו כן הוסכם כי סכומים שלא ייפרעו עד תום 60 ימים נוספים ממועד הפנייה יועברו על ידי הנתבעת לקרן שהוקמה לפי סעיף 27(א) לחוק תובענות ייצוגיות (להלן: "הקרן").

32. תוך 30 ימים ממועד גמר תשלום הסעד הכספי לכלל חברי הקבוצה ולקרן, תמסור הנתבעת לבית המשפט הודעה בדבר סיום ביצוע הסדר הפשרה ופירוט התשלומים שבוצעו במסגרתו.

ויתור, מעשה בית דין, סייגים לתוקפו של הסדר הפשרה ופרסומים

33. הוסכם כי בכפוף לאישור הסדר הפשרה על-ידי בית המשפט, התובע וכן חברי הקבוצה מוותרים באופן בלתי חוזר, סופי ומוחלט כלפי הנתבעת על כל טענה, דרישה, או כל זכות, עילה, או כל עניין אחר בקשר לתובענה, לבקשת האישור ולכל הקשור בהן, ובכלל זה כל טענה בקשר להוראות הקיזוז.

34. בלי לגרוע מהאמור בהסדר הפשרה דנן, הסכימו הצדדים כי פסק דין המאשר את הסדר הפשרה יהווה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה, בקשר לכל הטענות והעילות בקשר לתובענה ולבקשת האישור.

35. הוסכם כי אם בית המשפט לא יאשר את הסדר הפשרה דנן, יהיה הסדר הפשרה על נספחיו וכל הנובע ממנו בטלים מעיקרא וחסרי תוקף משפטי, כאילו לא נחתם מלכתחילה. כמו כן הוסכם כי האמור בהסדר הפשרה, נספחיו וכל הנובע מהם לא ישמשו כראיה או בדרך אחרת, לא ייזקפו לחובת מי מהצדדים או לטובתו ולא יהא על הצדדים לנקוט בהליך משפטי לביטול הסדר הפשרה או פסק הדין, והכל מבלי שתהיה למי מהצדדים כל תביעה או טענה או דרישה בקשר לכך, ויימשך הדיון בתובענה, הכול כאילו לא נחתם הסדר פשרה זה מעיקרו, ולא ניתן יהיה להסתמך עליו או לעשות בו, או בתוכנו, או בנתונים, או במצגים, או בטיוטות הסדר זה כל שימוש בהליך המשפטי.

36. עוד הסכימו הצדדים כי הנתבעת תישא בעלויות פרסום המודעות, על־פי הסדר פשרה זה.

טעמים לאישור הסדר הפשרה

37. הצדדים סבורים כי יש לאשר את הסדר הפשרה דנן מהטעמים הבאים: במסגרת בקשת האישור עתר התובע לסעדים בקשר לתיקון פוליסות הביטוח העתידיות, וכן עתר לפיצוי חברי הקבוצה; ביחס להסדרה עתידית, הנתבעת עתידה כאמור לשנות את נוסח הפוליסה החדשה אשר צפויה להתפרסם ולהיכנס לתוקף במהלך שנת 2025; ביחס לתקופת העבר מקבלים חברי הקבוצה סעד כספי ממשי, בהתאם למקדם מוסכם בשיעור של 35% ביחס למי שעילת התביעה שלו נוצרה למעלה משלוש שנים קודם להגשת בקשת האישור ובשיעור של 70% לכל חברי הקבוצה שעילת התביעה שלהם נוצרה ב־3 השנים שקדמו להגשת בקשת האישור.

38. הצדדים סבורים כי מקדמי הפשרה האמורים הם סבירים, ראויים והוגנים בנסיבות העניין, וזאת בשל הטעמים שלהלן:

38.1 חברי הקבוצה הראשונה זוכים לפיצוי כספי ממשי, על בסיס מקדם פשרה גבוה מהמקובל (70%).

38.2 חברי הקבוצה השנייה זוכים לפיצוי כספי ממשי, הגם שבין הצדדים נטושה מחלוקת בדבר שאלת התיישנות טענותיהם, וזאת על בסיס מקדם פשרה של 35%.

38.3 בהקשר זה הדגישו הצדדים כי בהחלטת האישור נקבע כי תקופת ההתיישנות עומדת על 7 שנים ממועד היווצרות העילה, וזאת חרף הוראות סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח. כמו כן הודגש כי התובע סבור כי לקביעה זו יש בסיס איתן, וכי הנתבעת סבורה כי הואיל ומדובר בתביעה לתגמולי ביטוח, תקופת ההתיישנות הרלוונטית לתובענה היא 3 שנים בלבד, שכן העיקר הוא מהות התובענה – תובענה לתגמולי ביטוח, ולא מהות הטענות המשפטיות שמעלה התובע לביסוס תביעתו. כמו כן, לטעמה, הדברים נלמדים גם מהוראות הפוליסה.

38.4 כמו כן צוין בהסכם הפשרה דנן, כי החלטת האישור היא החלטת ביניים בלבד, ועל כן בית המשפט מוסמך ורשאי, אם השתכנע בכך, לשנות את קביעותיו ולקבוע כי הנתבעת לא הפרה את חובות הגילוי הנאות וכי תקופת ההתיישנות הרלוונטית עומדת על 3 שנים בלבד ולא על 7 שנים. בהתאם, אין ודאות כי התובענה תתקבל בסופו של יום, והסדר הפשרה דנן הוא דרך ראויה, סבירה והוגנת ביותר להכריע בטענות הצדדים.

38.5 051293710הסדר הפשרה המוצע יחסוך את המשך ניהול ההליך, אשר ללא הסדר פשרה צפוי להימשך עוד זמן רב, וכן הוא מקנה לחברי הקבוצה פיצוי בשיעור גבוה מאוד ביחס לנזקם.

38.6 054678313הסדר הפשרה מסדיר את עניינם של כל חברי הקבוצה. כך, ההסדר תורם לפתרון סכסוכים רבים בהסדר אחד יעיל, שוויוני והוגן, מבלי שתידרש בחינה פרטנית של עניינו של כל מבוטח והוכחה על־ידו של המצגים שניתנו לו לטענתו, ובכך הוא עולה בקנה אחד עם מטרותיו של חוק תובענות ייצוגיות.

38.7 בנסיבות אלו, נטען כי אין ספק שהסדר הפשרה מקנה לחברי הקבוצה יתרונות רבים, העולים על חסרונותיו, וביצועו עדיף על פני המשך ניהול ההליך.

38.8 לאור כל האמור, הצדדים סבורים כי ההסדר שאליו הגיעו הוא ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה; כי היתרונות במסגרתו עולים בהרבה על חסרונותיו; וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקות שבין הצדדים.

היעדר צורך במינוי בודק

39. הצדדים סבורים כי בנסיבות העניין לא נדרש מינוי בודק חיצוני בהתאם לסעיף 19(ב) לחוק, שכן ההסדר מבוסס על שקילת שיקולים משפטיים על־ידי הצדדים, לאחר משא ומתן ממושך. לצד זאת, במסגרת הסדר הפשרה ב"כ התובע יפקחו על בדיקת הנתונים ויהיו זכאים להציג שאלות לנתבעת וכן לערוך בירורים מספקים בדבר מהימנות שליפת הנתונים, בהתאם למוסדר לעיל; וכן, סכום הפשרה וזהות חברי הקבוצה מבוססים על בדיקה שערכה הנתבעת ומגובה בתצהיר של גורם מוסמך מטעמה.

40. בנסיבות אלו סבורים הצדדים כי אין לבודק יתרון בבחינת הסדר הפשרה על פני בית המשפט, שהוא בעל המומחיות הנדרשת על מנת לקבוע האם הסדר הפשרה ראוי בהתאם לטענות שנטענו בפניו ולהעריך את הסיכויים והסיכונים של כל צד לתביעה. כמו כן סבורים הצדדים, כי מינוי בודק יעכב באופן ניכר את ביצוע ההסדר ויהיה כרוך בעלויות נוספות שהצדדים סבורים כי הן מיותרות בנסיבות העניין, בלא שצפויה מכך תועלת של ממש.

41. עוד סבורה הנתבעת כי יש להתחשב בעובדה שמדובר בענייננו בפוליסה קבוצתית, המצויה בבעלותו של ארגון "חבר" – ארגון בעל משאבים הנעזר בייעוץ משפטי ופועל למען חבריו בקביעות, בין היתר בקשר לפוליסה. כך, ביצוע הסדר זה יבוצע תוך יידוע של בעלת הפוליסה ובשיתופה, והיא תוכל לפעול בהקשרו לטובת המבוטחים, ככל שתמצא לנכון.

42. לאור האמור ביקשו הצדדים כי בית המשפט יאשר את ההסדר המוצע ללא מינוי בודק.

המלצה בדבר תשלום גמול ושכר טרחה

43. במסגרת הסדר הפשרה המליצו הצדדים על שיעורים מדורגים של גמול ושכר טרחה, כדלקמן: גמול ושכר טרחה בשיעור מצרפי של 21% בתוספת מע"מ (בחלוקה של 3% גמול ו־18% שכר טרחה, כל אחד בתוספת מע"מ) מהסכומים שתשלם הנתבעת על פי הסדר הפשרה ועד לסך של 10 מיליון ₪; וגמול ושכר טרחה בשיעור מצרפי של 14% בתוספת מע"מ (בחלוקה של 2% גמול ו־12% שכר טרחה, כל אחד בתוספת מע"מ) מהסכומים שתשלם הנתבעת על פי הסדר הפשרה, בגין יתרת הסכומים, ככל שיהיו.

44. הגמול לתובע ולבאי כוחו ישולם באופן הבא: הגמול ו־50% משכר הטרחה ישולמו תוך 30 ימים ממועד העברת הרשימה, כקבוע בסעיף 21 להסכם הפשרה; והמחצית השנייה תשולם תוך 30 ימים ממועד הדיווח לבית המשפט על אודות השלמת תשלום הסעד הכספי.

45. באי כוח התובע טענו כי לצורך חישוב שיעור הגמול ושכר הטרחה נלקחה בחשבון, בין היתר, השיקולים הבאים:

45.1 התובע הציף סוגיה צרכנית חשובה שבאה על פתרונה, בין היתר, בעקבות הגשת התובענה והבקשה לאישור.

45.2 האינטרסים שהוגשמו על־ידי הגשת הבקשה לאישור והתביעה.

45.3 מידת מורכבות הסוגיה המשפטית שבבקשה לאישור ומורכבות ההליך המשפטי עד כה; ההשקעה הרבה שהושקעה בבקשה לאישור ובתובענה; התשתית העובדתית והראייתית המפורטת המונחת ביסוד הבקשה לאישור; הזמן הרב שהושקע בניהול ההליך המשפטי, לרבות במשא ומתן לקראת הסכם הפשרה; הזמן הרב שהושקע בניהול הליך הגישור; והעובדה כי מדובר בבקשת אישור שהתקבלה ומצויה בשלב ניהולה כתובענה ייצוגית.

45.4 לעניין היקף ההשקעה של באי כוח התובע יש להתחשב גם בעובדה שהליכים ייצוגיים לא תמיד מזכים את עורכי הדין בשכר טרחה, על מנת לעודד עורכי דין בעלי ניסיון להגיש תביעות ייצוגיות.

45.5 העובדה כי מלאכתם של באי הכוח איננה באה לסיום עם הגשת הסדר הפשרה דנן, והם אף אמונים על בדיקת נתוני הנתבעת ובחינתם.

45.6 נכונות התובע ובאי כוחו להביא את המחלוקות לכדי סיום בצורה יעילה ומהירה, מיד עם ההכרעה בבקשת האישור.

45.7 היקף הפיצוי המשמעותי המוענק לחברי הקבוצה.

45.8 ההסדרה העתידית של המחלוקת מושא ההליך.

45.9 העובדה כי הסכומים המשולמים על־ידי הנתבעת לתובע ולבאי כוחו מתווספים לפיצוי ולא משולמים על חשבון חברי הקבוצה.

45.10 הסיכון בו נשא התובע בהגשת התובענה והבקשה לאישור, בשים לב, בין היתר, לחשיפת התובע לכך שייפסקו נגדו סכומי הוצאות ניכרים אילו הייתה נדחית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

45.11 ההמלצה גובשה בהתאם לפסיקה ועומדת באמות המידה שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 2046/10 עזבון המנוח שמש נ' רייכרט, סה(2) 681 (2012) (להלן: "עניין רייכרט"), ברע"א 2957/17 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז נ' שוורצמן (נבו 17.3.2024) (להלן: "עניין סופרגז"), ועוד.‏‏

החלטה על פרסום ההסדר, והתנגדויות

46. בתאריך 17.3.2025 בסמוך לאחר הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה והשלמת נספחיה, ומשלא מצאתי סיבה לדחות את הסדר הפשרה על הסף, הוריתי לצדדים לפעול בהתאם להוראות סעיף 18(ג) לחוק, לרבות פרסום הודעה בדבר הגשת בקשת האישור, ומשלוח הודעה כאמור בצירוף העתק מהבקשה, מההסדר ומהתובענה ליועצת המשפטית לממשלה. עוד הוריתי על מועדים להגשת התנגדויות, בהתאם להוראות סעיף 18(ד) בחוק.

47. ההסדר פורסם בתאריך 24.3.2025.

48. בתאריך 30.11.2025 הגישה היועצת המשפטית לממשלה הודעה בהתאם להוראות סעיף 18(ד) לחוק, בה הובעו שלוש הסתייגויות.

49. פורט כי הגורמים המקצועיים במדינה סבורים כי שיעור ההשבה ביחס לתקופה השנייה (ביחס לקיזוז שנעשה בין 7 השנים לפני מועד הגשת בקשת האישור ועד 3 שנים לפני הגשת בקשת האישור) הוא נמוך ונראה שאין הצדקה לפער כה משמעותי בין שיעורי ההשבה ביחס לתקופות השונות; עוד פורט כי גורמי המקצוע סבורים כי ביחס לאופן תשלום הפיצוי עבור חברי הקבוצה הזכאים, יש לקבוע שברירת המחדל תהיה תשלום אוטומטי לחשבונות הבנק של חברי הקבוצה, וזאת בכל מקרה שבו קיימים בידי הנתבעת פרטי חשבון בנק תקפים, על מנת למקסם את האפשרות של קבלת הפיצוי על ידי חברי הקבוצה ללא צורך בפעולה אקטיבית נוספת מצדם. כמו כן הוצע כי לצורך איתור חברי קבוצה שלא יתקבל מענה בעניינם, מעבר לניסיון ליצירת קשר באמצעות הפרטים המצויים בידי הנתבעת, תפנה הנתבעת לרשם האוכלוסין לצורך קבלת פרטי ההתקשרות המעודכנים על מנת להגדיל את שיעור המימוש בפועל של סכומי ההשבה; נוסף לכך, ביחס לשיעורי הגמול ושכר הטרחה הוער כי בהיעדר מידע באשר לסכום הפיצוי הכולל, קיים קושי להעריך את נאותות המלצת הצדדים ואת הלימתם לעקרונות שנקבעו בפסיקה. בהתאם לכך, לעמדת הגורמים המקצועיים, לכל הפחות נדרש כי נתון זה יונח בפני בית המשפט כדי שיפסוק את שיעורי הגמול ושכר הטרחה באופן מושכל ההולם את הפסיקה.

50. לא הוגשו התנגדויות אחרות.

51. בתאריך 21.12.2025 התייחס התובע לעמדת המדינה וטען כי שיעור ההשבה ביחס לתקופה השנייה מוצדק ומהווה חלק מפשרה מאוזנת והוגנת, ממספר נימוקים. ראשית, לחברי הקבוצה אליהם רלוונטית תקופה זו קיימת טענת הגנה נוספת, טענת ההתיישנות, אשר מצדיקה שיעור פשרה שונה בעניינם. שנית, הנתבעת יכולה לערער על קביעות בית המשפט בהקשר זה ואף התכוונה לשכנעו כי נכון להחיל את תקופת ההתיישנות המקוצרת בחוק חוזה הביטוח. שלישית, עמדת הגורמים המקצועיים כללית ואינה כוללת הצעה לשיעור אשר ישקף לשיטתם את סיכויי התביעה או מקדם פשרה ראוי בעיניהם. ורביעית, הסדר הפשרה הוא פרי איזונים עדינים שנוסח לאחר שני סבבי משא ומתן אינטנסיביים בהם כל צד ויתר על דרישות וטענות על מנת להשיג הישגים בהם חפץ, והכל במטרה להניח הסדר פשרה ראוי והוגן בפני בית המשפט. בהתאם, יש לבחון האם הסדר הפשרה הוגן בכללותו ואין להתערב באופן נקודתי בוויתורים הקונקרטיים שעבורם התקבלה תמורה אחרת במסגרת ההסדר, וזאת בהתאם לת"צ (ת"א) 51424-05-18 פרץ נ' חברת אלבר ציי רכב בע"מ (נבו 22.11.2025); אשר לאופן ביצוע הסדר הפשרה ביחס ללקוחות העבר, הפנה התובע לעמדת הנתבעת בעניין זה, כפי שתפורט להלן; ולעניין שיעורי הגמול ושכר הטרחה נטען כי אלה תואמים בצורה מוחלטת את הוראות הפסיקה ונמוכים מהמדרגות שנקבעו בה, ואין כל צורך בבחינה מחודשת שלהם.

52. בד בבד הגישה הנתבעת אף היא את התייחסותה לעמדת המדינה, במסגרתה הצטרפה לעמדת התובע לעניין מקדם הפשרה של התקופה השנייה. עוד ציינה כי הסכמות הצדדים בעניין זה מבטאות איזון שהוא יותר מסביר, וכי ההסדר המוצע מעניק לחברי הקבוצה, להם תקופה זו רלוונטית, יותר מכפי שהיו מקבלים אילו נוהל ההליך עד תום. לפיכך, נטען כי יש לדחות את עמדת הגורמים המקצועיים בהקשר זה; אשר לאופן התשלום קיבלה הנתבעת את המוצע בסעיף 7 לעמדת הגורמים המקצועיים, לפיו בכל מקום שבו קיימים בידיה פרטי חשבון בנק תקפים של מי מהזכאים לתשלום, אשר יאפשרו ביצוע העברה בנקאית, ברירת המחדל תהיה תשלום סכום הזכאות במישרין לחשבון הבנק של הזכאי, ללא צורך בפנייה מוקדמת לזכאי וללא צורך בפעולה אקטיבית נוספת מצידו. אשר לזכאים שאין בידיה פרטי חשבון בנק תקפים שלהם, קיבלה הנתבעת את המוצע בסעיף 9 לעמדת הגורמים המקצועיים, לפיו תפנה לזכאים על מנת לקבל את פרטי חשבון הבנק הנדרשים, ואם לא תתקבל תגובה לפנייתה או שלא יהיו בידיה פרטי התקשרות של מי מהזכאים, תפנה למרשם האוכלוסין בבקשה לקבלת הפרטים ובאמצעותם תפנה שוב לאותם זכאים; אשר לסכומי הגמול ושכר הטרחה סבורה הנתבעת כי מדובר בסכומים התואמים את הסביר והמקובל בתביעות דומות, ואין יסוד להתערב בהם.

דיון והכרעה

אישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית – המסגרת הנורמטיבית

53. הוראות סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות מורות כי בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם מצא כי "ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה". הוראות סעיף 19(ג) לחוק קובעות כי החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת, ותכלול בין השאר את הגדרת הקבוצה, עילות התובענה ועיקרי הסדר הפשרה.

54. ברע"א 2292/22 ש. שסטוביץ בע"מ נ' רוה (נבו 12.2.2023) (להלן: "עניין שסטוביץ") עמד בית המשפט העליון על חשיבות בחינתם של הסדרי פשרה על פי המנגנונים הדווקניים שהוגדרו בחוק תובענות ייצוגיות, בשים לב לחשש מפני "בעיית הנציג", החשש מפני סחיטה במסגרת תביעות סרק הפוגעות באינטרס הציבורי, ומנגד, היתרונות הטמונים בעידוד הסדרי פשרה בהליכים ייצוגיים אשר אינם הליכי סרק [עניין שסטוביץ, בפסקאות 17–18].

55. הוראות סעיף 19(ג)(2) מונות את רשימת השיקולים אליהם חייב בית המשפט להתייחס בהחלטתו, והם הפער בין הסעד המוצע לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו; התנגדויות שהוגשו; השלב בו נמצא ההליך; חוות דעת בודק שמונה בהתאם לחוק (יוער כי מינוי בודק בהתאם לחוק הפך מהכלל לחריג, וראו בעניין זה עניין שסטוביץ, בפסקה 18); הסיכונים והסיכויים שבניהול ההליך אל מול היתרונות והחסרונות של הסדר הפשרה; והעילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את ההסדר מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר.

יישום הכללים על הסדר הפשרה בענייננו

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובהסדר הפשרה, בעמדת היועמ"שית, בתגובות הצדדים לה, ולאחר ששקלתי את השיקולים המפורטים בסעיף 19 לחוק, לרבות הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לאשר את ההסדר, כמבוקש (בכפוף לשינוי מוסכם); להלן טעמי.

56. כפי שפורט בהרחבה לעיל, בקשת האישור אושרה בחלקה בהחלטתי מיום 12.5.2025 ועל בסיס החלטה זו הגיעו הצדדים להסדר דנן.

57. כידוע וכאמור, סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, בין היתר כי: ""בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה…".

58. נבחן את הדברים להלן.

במכלול נסיבות העניין הסדר הפשרה הוא ראוי והוגן, ומגלם את הסיכויים והסיכונים

59. ראשית סבורני כי בשים לב לסיכויים והסיכונים כפי שפורטו על ידי הצדדים, ניתן מענה ראוי לכל חברי הקבוצה. בנסיבות בהן ההסדר כולל הסדרה עתידית, סעד ראוי והגיוני בגין העבר וכן סעד לחברי הקבוצה אליהם רלוונטית תקופת הביניים האמורה, הרי שניתן לומר כי סיום ההליך בהסדר הפשרה המוצע הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין, והנימוקים שפורטו על ידי הצדדים מקובלים עליי במלואם.

60. כפי שהבהיר בית המשפט העליון בע"א 7122/19 היועץ המשפטי לממשלה נ' ממן (נבו 11.4.2022) (להלן: "עניין ממן") הסדר פשרה יכול לשמש ככלי יעיל להשגת מטרות חוק תובענות ייצוגיות רק בתנאי שהוא מאפשר לצדדים "לקנות" באמצעותו את הסיכון הכרוך עבור כל אחד מהם בהמשך ניהול התובענה (שם, בפסקה 21). כפי שעוד נפסק, הסדר פשרה ראוי הוא כזה שמציע לקבוצה הטבה או פיצוי המשקפים נאמנה את הסיכויים והסיכונים הגלומים בהליך מבחינת כל אחד מהצדדים [עניין ממן, בפסקה 20, וההפניה שם; עניין סופרגז, בפסקה 25].

61. אמנם, בקשת האישור אושרה בחלקה בהחלטתי האמורה, ובהתאם נקודת האיזון בשקלול הסיכויים והסיכונים השתנתה.

62. עם האמור בהחלט יש טעם בטענות הצדדים לפיהן מדובר בהחלטת ביניים ובמסגרת שמיעת ההליך לגופו בית המשפט מוסמך ורשאי, אם השתכנע בכך, לשנות במידה מסוימת חלק מהקביעות אשר נקבעו לצורך אישור התובענה. בהתאם נכון יהיה לומר, כי אין ודאות כי התובענה תתקבל במלואה בסופו של יום, והסדר הפשרה דנן הוא בהחלט הדרך הראויה, הסבירה וההוגנת לסיום ההליך.

התייחסות להסתייגויות המדינה

הטענה בעניין הפער בשיעורי ההשבה שנקבעו

63. כאמור, הודעת הגורמים המקצועיים במדינה מנתה מספר הערות הנוגעות לתוכן ההסכם.

64. בין היתר נטען כי שיעור ההשבה ביחס לתקופה השנייה (35%) הוא נמוך ונראה שאין הצדקה לפער כה משמעותי בין שיעורי ההשבה ביחס לתקופות השונות (70% לראשונה). זאת במיוחד בשים לב להחלטת האישור לפיה יש טעם בטענות התובע כי תקופת ההתיישנות בענייננו עומדת על שבע שנים וכי יש לראות במועד ביצוע הקיזוז כמועד בו נוצרה העילה.

65. ראשית וכפי שפורט לעיל, החלטת האישור אינה סוף פסוק.

66. שנית, מקובלות עלי טענות הצדדים כפי שפורטו בנימוקי הבקשה כי קיימת מחלוקת בעניין סוגיית ההתיישנות, שהיא הבסיס לשוני בשיעור הפיצוי בין התקופות, כאשר לא ניתן לקבוע כבר עתה באופן נחרץ כי טענות הנתבעת באשר להיותה של התביעה תביעה לתגמולי ביטוח, חסרות כל בסיס.

67. עוד מקובלות עלי ההבהרות שנתנו הצדדים להתייחסות המדינה, כפי שפורטו בהרחבה לעיל, הן לעניין האיזונים שבוצעו תוך שקילת הסיכויים והסיכונים; הן לאפשרות להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתי;  והן לטענת ההתיישנות; ועוד.

68. בנסיבות אלה סבורני כי הפער האמור בין התקופות אכן סביר וראוי, וסבורני כי שיעור ההשבה ביחס לתקופה השנייה מתיישב עם סיכויי התביעה בעניין זה, כפי שפורט על ידי הצדדים.

רכיב אופן תשלום הפיצוי עבור חברי הקבוצה הזכאים

69. כאמור, הנתבעת קיבלה את הערות הגורמים המקצועיים בסעיפים 7 ו־9 לעמדתם והסכימה לשנות את הסכם הפשרה בהתאם להם.

70. לפיכך, בהקשר זה יחולו השינויים אותם הציעה המדינה כפי שהתקבלו על ידי הצדדים. כך, ברירת המחדל תהיה תשלום סכום הזכאות במישרין לחשבון הבנק של הזכאי במקום בו קיימים בידי הנתבעת פרטי חשבון הבנק שלו. לגבי זכאים שאין בידי הנתבעת את פרטי חשבון הבנק התקפים שלהם, תפנה אליהם על מנת לקבלם ואם לא תתקבל תגובתם תפנה למרשם האוכלוסין לשם כך (הכול כמפורט בסעיפים 7–8 להתייחסות הנתבעת לעמדת הגורמים המקצועיים).

סכומי הגמול ושכר הטרחה

71. כאמור, לעמדת הגורמים המקצועיים במדינה, בהיעדר מידע באשר לסכום הפיצוי הכולל ישנו קושי להעריך את נאותות שיעורי הגמול ושכר הטרחה עליהם המליצו הצדדים. בהתאם נטען כי לכל הפחות נדרש כי נתון זה יונח בפני לצורך פסיקת רכיבים אלה.

72. כידוע, סעיפים 22–23 לחוק תובענות ייצוגיות קובעים את העקרונות המנחים לפסיקת גמול ושכר טרחה בתובענה ייצוגית לתובע המייצג ולבא כוחו. בהתאם לאמור בהם, ובין השאר, על בית המשפט להביא בחשבון את התועלת שהביאה התובענה לחברי הקבוצה, מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית והטרחה שהייתה כרוכה בניהול ההליך, כמו גם הפער בין הסעד הנתבע לזה שהתקבל.

73. בעניין סופרגז עמד בית המשפט העליון על הקווים המנחים לפסיקת גמול ושכר טרחה, בהתאם להוראות סעיפי החוק הנ"ל. בית המשפט העליון הפנה לעניין רייכרט, וחזר על המדרגות שנקבעו שם לפסיקת שכר טרחה: (1) עד 5 מיליון ש"ח – 25%; (2) מעל 5 מיליון ש"ח ועד 10 מיליון ש"ח – 20%; (3) מעל 10 מיליון ש"ח – 15%. בית המשפט העליון ציין והבהיר כי אף שזוהי שיטה מקובלת כיום, אין בית המשפט מחויב לפסוק על פיה, וכי שיטה זו עשויה להיות רלוונטית רק כאשר הסעד הוא כספי או ניתן לכימות כספי.

74. בית המשפט העליון עמד על כך שיש לראות במפתח שנקבע בעניין רייכרט כתקרה מקסימלית, כאשר בכל מקרה ומקרה יש להתחשב באופן בו הסתיים ההליך. עוד ציין בית המשפט כי ראוי לכלול את הגמול לתובע תחת המפתח שנקבע לשכר הטרחה [עניין סופרגז, בפסקה 50].

75. במקרה דנן, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים וכן את הערת הגורמים המקצועיים במדינה, סבורני כי שיעורי הגמול ושכר הטרחה תואמים את אמות המידה שנקבעו בפסיקה ואינם חורגים מהשיעורים שנקבעו בפסיקה; כפי שטענו הצדדים הם אף נמוכים במידה מסוימת משיעורים אלה. ההסדר כולל מנגנון המבטיח את חלוקת סכום הפיצוי ללקוחות, והצדדים אף קיבלו כאמור את הערות הגורמים המקצועיים לעניין אופן תשלום הפיצוי כך שפוטנציאל מימוש הפיצוי לחברי הקבוצה עולה, וכן כולל מנגנון להסדרת הכספים השיוריים – כך, יש להניח כי הן לקוחות קיימים והן לקוחות עבר יקבלו מהנתבעת את הפיצוי לו זכאים. מכאן שאופן חישוב הגמול ושכר הטרחה וכן שיעורם עומד בתנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה, ואלה מקובלים עלי. אף אופן ביצוע התשלומים מקובל עלי.

היעדר צורך במינוי בודק

76. מקובלות עלי טענות הצדדים בפרק ד' לבקשה דנן כי מינוי בודק אינו דרוש ואינו יעיל בנסיבות המקרה דנן. כך ובין היתר, מקובלים עלי מכלול נימוקי הצדדים ובכללם כי כפי שפורט במסגרת הסדר הפשרה באי כוח התובע יפקחו על בדיקת הנתונים ויהיו זכאים להציג שאלות לנתבעת וכן לערוך בירורים מספקים בדבר מהימנות שליפת הנתונים; סכום הפשרה וזהות חברי הקבוצות מבוססים על בדיקה שערכה הנתבעת ומגובה בתצהיר של גורם מוסמך אצלה; וכן, ביצוע ההסדר יבוצע תוך יידוע של בעלת הפוליסה ובשיתופה (ארגון "חבר", שהוא ארגון בעל משאבים הנעזר בייעוץ משפטי ופועל למען חבריו בקביעות, כאמור), והיא תוכל לפעול בהקשר לפוליסה לטובת המבוטחים ככל שתמצא זאת לנכון; נוסף לכך, אין לבודק יתרון בבחינת הסדר הפשרה דנן על פני בית המשפט. בהתאם, מינוי בודק רק יסרבל את הליך הפשרה שלא לצורך, יאריך אותו, ויטיל עלויות נוספות על הצדדים, אשר אין בהן צורך. לאלה יש להוסיף כי אף הגורמים המקצועיים במדינה לא מצאו להעיר או להסתייג בעניין זה.

סיכום

77. בשים לב לכל האמור, סבורני כי הסכם הפשרה ראוי והוגן, ובהתאם מצאתי לאשרו בכפוף לשינוי לעניין אופן ביצוע התשלום כאמור, וטעמי הצדדים מקובלים עלי.

78. בשים לב לכל האמור, ההסדר מאושר ביחס לקבוצה שהוגדרה כמפורט לעיל, וביחס אליה יחול מעשה בית דין עם אישורו של הסדר הפשרה.

79. גמול ושכר טרחה כמפורט לעיל, לרבות באשר לאופן התשלום (פרק ה' לבקשה לאישור ההסדר).

80. פרסומים יבוצעו בהתאם למפורט בסעיפים ו' ו־32 לבקשה לאישור ההסדר.

81. דיווח הנוגע להשלמת ההתחייבויות יוגש תוך 30 ימים ממועד גמר תשלום הסעד הכספי לכלל חברי הקבוצה ולקרן, כאמור בסעיף 28 לבקשה לאישור ההסדר.

82. נימוקי הצדדים לפטור ממינוי בודק מקובלים עליי, כמפורט בהסדר הפשרה.

83. ההסדר מאושר כמבוקש ויבוצע כפי שהוסכם.

84. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ולמנהל בתי המשפט לשם רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות.

ניתן היום, ד' טבת תשפ"ו, 24 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.