ת"צ 22203-09-20 הלפרין ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו

ת"צ 22203-09-20 הלפרין ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

 

לפני	כבוד השופטת  לימור ביבי
התובעים		1. גלית הלפרין 2. ארנון הלפרין ע"י ב"כ עו"ד יוני מבורך
נגד
הנתבעת		הפניקס חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אלעד פלג, גיא רוה ועידן סגר
פסק דין

 

לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה בהתאם לסעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") לאחר שבקשת האישור התקבלה כתובענה ייצוגית.

 

בקשת האישור, התובענה הייצוגית וטענות הצדדים;

1. בקשת האישור (אשר אושרה באופן חלקי, כפי שיפורט להלן, ביום 6/9/22) והתובענה שלצדה, הוגשו ביום 09/09/2020, על ידי מר פז הלפרין ז"ל – אשר לאחר אישור הבקשה, למרבה הצער, נפטר ואשתו – גב' גלית הלפרין – נכנסה לנעליו, ומר ארנון הלפרין (להלן: "התובעים") כנגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס" ו/או "הנתבעת").

 

2. בתמצית – במסגרת בקשת האישור נטען כי הנתבעת אינה משלמת למבוטחיה בפוליסת סיעוד מסוג "מתנת סיעוד" מס' 8/98 (להלן: "הפוליסה") את מלוא הכספים המגיעים להם על פי תנאי הפוליסה (להן: "בקשת האישור"). בבסיס בקשת האישור עמדו שתי טענות – הראשונה, כי הנתבעת דוחה תביעות להחזר הוצאות של מבוטחים מהטעם שמדובר בהוצאה שהיא "טיפול רפואי" בהבדל מ"טיפול רפואי –סיעודי" בניגוד לתנאי הפוליסה; והשנייה, הטענה כי הנתבעת קיזזה למבוטחיה, בניגוד להוראות חוק חוזה ביטוח, תשמ"א -1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח"), את דמי הביטוח הלאומי וזאת מבלי שציינה ו/או הבליטה עובדה זו בפוליסה.

כמו כן, נטען על ידי התובעים כי קיזוז דמי הביטוח הלאומי מדמי הביטוח שבפוליסה, וזאת מבלי שנקבע לכך סייג בפוליסה או למצער הובלט, הפר את חובתה של הנתבעת לפעול בתום לב בקיומו של הסכם בניגוד לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"), והביא, בין היתר, להתעשרותה של הנתבעת וזאת בניגוד לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979 (להלן: "חוק עשיית עושר") וכן כי הנתבעת הפרה חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

 

אקדים ואציין, כי במסגרת החלטת האישור (כהגדרתה להלן) נדחתה הטענה הראשונה, והתובענה אושרה כייצוגית רק ביחס לטענה השנייה – הנוגעת לקיזוז הכספים שמקבלים המבוטחים מביטוח לאומי.

 

3. לאור האמור, במסגרת בקשת האישור והתובענה שלצדה התבקשו הסעדים הבאים:
   • א. מתן צו הצהרתי לפיו הנתבעת פעלה בניגוד לדין בכך שקיזזה את דמי הביטוח הלאומי למבוטחים בפוליסה (להלן: "ההפרה הנטענת");
   • ב. מתן צו עשה לפיו על הנתבעת לחדול מביצוע ההפרה הנטענת;
   • ג. סעדים כספיים לפיהם הנתבעת תשיב למבוטחים את דמי הקיזוז ותפצה אותם בגין עגמת הנפש.

 

4. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916במרץ 2021 הגישה הנתבעת תשובה לבקשת האישור, במסגרתה הכחישה ודחתה את כל הטענות המועלות בבקשת האישור, הן במישור המשפטי והן במישור העובדתי. כך, בתמצית ובין היתר, טענה הנתבעת, מספר טענות כדלקמן:

• 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)לטענתה, עסקינן במקרה הנדון בפוליסה מסוג שיפוי, המתנה כי הכיסוי הביטוחי הוא בגין הוצאות ששילם המבוטח בפועל ולא יותר מתקרת סכום תגמולי הביטוח שרכש. כמו כן, גם התגמולים המתקבלים מהמוסד לביטוח לאומי אף הם בבחינת שיפוי בגין הוצאות בפועל – במובחן מפיצוי בגין עצם המצב הסיעודי. משמעות הדבר היא כי עת קיבל המבוטח מהמוסד לביטוח לאומי שיפוי בגין הוצאות בפועל, הרי ששיעור הנזק שנגרם למבוטח בפועל כבר הופחת ועל חברת הביטוח לשפות את המבוטח בגין יתרת הנזק שנגרם לו. מכאן איפוא, הבהירה הנתבעת, כי התחשבות בתגמולים המתקבלים ממקורות אחרים אינה בבחינת קיזוז, אלא מדובר בחישוב הנזק שנגרם בפועל למבוטח – בדיוק בהתאם להוראות הפוליסה וגדרי הכיסוי הביטוחי.
• עוד הרחיבה הנתבעת כי בבואה לחשב את הנזק שנגרם בפועל למבוטח, היא מבקשת שורה של מסמכים לשם בירור חבות המבוטח, ולרבות מסמכים המעידים על גובה התגמול שמקבל המבוטח מהביטוח הלאומי. כמו כן, כל מבוטח המעוניין לממש את זכאותו לקבלת גמלת סיעוד מכוח פוליסת השיפוי הנדונה, נדרש למלא "תצהיר הוצאות סיעוד", במסגרתו על המבוטח לפרט את ההוצאות הסיעודיות שהוציא בפועל ולצד זאת, להצהיר על גורמים נוספים שהשתתפו במימון ההוצאה בגין המצב הסיעודי שלו, ובכלל זה, המוסד לביטוח לאומי.
• עוד הדגישה הנתבעת, כי הן השיפוי המגיע למבוטח מכוח הפוליסה והן השיפוי הניתן על ידי המוסד לביטוח לאומי – מתייחסים לאותן הוצאות ממש: עלות מטפל סיעודי (עיקר הסכום) והוצאות נלוות של המבוטחים (חלק שולי בסכום).
• כמו כן, לטענתה, נתון נוסף המחזק את המסקנה כי אין מדובר בענייננו בקיזוז הוא העובדה כי השיפוי של הנתבעת תלוי לעולם בגובה הנזק בפועל, ולא בהכרח גובה השיפוי יושפע מהתקבולים המתקבלים מהביטוח הלאומי. כלומר, לעמדת הנתבעת אין מדובר ב"קיזוז" אוטומטי של תקבולים ממקורות אחרים, אלא כאמור בחישוב הנזק שנגרם למבוטח בפועל, בתלות בתקרת הכיסוי.
• הנתבעת אף עמדה על כך שהמוסד לביטוח לאומי מאפשר מסלולים שונים של מתן תקבולי סיעוד – ובכלל זה, בשעות שירות של מטפל סיעודי אשר משולם ישירות על ידי הביטוח הלאומי; בתשלום של ביטוח לאומי למטפלת באמצעות חברת העסקה, כאשר את היתרה משלם המבוטח ישירות למטפלת (כפי שארע במקרה נשוא התובענה דנן); וכן בשעות שירות המשולמות על ידי המבוטח עצמו, תוך שהוא משופה על ידי המוסד לביטוח לאומי עם הצגת תלוש שכר. לטענת הנתבעת, אין חולק, כי אלה שבוחרים באופציה של שעות שירות המשולמות ישירות על ידי הביטוח הלאומי, מקטינים את ההוצאה אותה יש לשפות מכוח הפוליסה וזאת מבלי שהנתבעת נדרשת לבצע כל פעולה מצדה. לטענת הנתבעת, הדבר מצדיק את עמדתה לפיה לא מדובר ב"'קיזוז" אלא בחישוב הנזק שנגרם, שכן לא יהלום לקבוע דין שונה למבוטחים שחברו במסלול שונה (מבחינה טכנית) במוסד לביטוח לאומי.
• כל אלה מובילים לטענת הנתבעת, המסקנה שמדובר בחישוב הנזק שנגרם למבוטח – בהתאם להוראות הפוליסה, ולא ב"קיזוז" כאמור.
• הועתק מנבומכאן, לטענת הנתבעת, אין מקום לטענה כי היה עליה לקבוע בפוליסה "סייג לחבות" של התחשבות במקורות שיפוי אחרים בעת חישוב הנזק שנגרם למבוטח, שכן אין מדובר כלל בסייג לחבות אלא בחלק מהגדרת הכיסוי הביטוחי, ככיסוי מסוג שיפוי – קרי, זוהי מהותה של הפוליסה ולא "חריג לכיסוי".
• לסיכום, לעמדת הנתבעת, התחשבות בתגמול ביטוח לאומי נובעת מכוח ההתניה הברורה והמפורשת בפוליסה לפיה השיפוי הוא בגין נזק בפועל. הואיל והתקבול מהביטוח הלאומי הוא בגין הוצאה בפועל, הרי שבבואה של חברת הביטוח לחשב את הנזק שנגרם בפועל למבוטח – הנזק שיש לשפותו – עליה לקחת בחשבון כי מקור שיפוי נוסף נשא בחלק מתשלום אותה ההוצאה ולכן הסכום שעל חברת הביטוח לשפות הוא לאחר אותה השתתפות. לטענת הנתבעת, זוהי גם עמדתו של הממונה על רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון (להלן: "הממונה") – וספציפית בכל הנוגע לפוליסות שיפוי בתחום הסיעוד.
• אשר לחובת הגילוי, טענה הנתבעת, כי חובה זו מתייחסת ככלל לגילויים של תנאים עובדתיים אשר לא יכולים להיות ידועים למבוטחים ממקורותיהם. והנה, כי בהינתן שעניינו של הליך זה בסוגיה שנובעת מהדין – מהותו של המוצר כפוליסת ביטוח מסוג שיפוי – הרי שלא מתקיימים הרציונליים להחלת חובת הגילוי.
• הנתבעת אף הוסיפה וטענה, כי המשמעות מרחיקת הלכת של התובענה דנן היא שינוי "כללי המשחק" תוך כדי תנועה וחתירה תחת האופן בו תומחרה הפוליסה, עד כדי התעשרות שאינה צודקת מצד המבוטחים. זאת הואיל ובין היתר לטענתה, ככלל פוליסה מסוג שיפוי זולה יותר מפוליסה מסוג פיצוי בעלת אותם מאפיינים.

 

5. ביום 2/5/21 הגישו התובעים כתב תגובה לתשובת הנתבעת, במסגרתו דחו את טענות ההגנה של הנתבעת.

 

6. ביום 13/5/21 התקיים דיון קדם משפט, שלאחריו הוגשה בקשת אישור מתוקנת, וכן תשובה משלימה וכן תגובה משלימה לתשובה.

 

7. ביום 2/12/21 התקיים דיון קדם משפט נוסף, ולאחריו בהסכמת הצדדים הוגשו סיכומים ללא חקירת מצהירים.

 

8. ביום 6/9/22 אישרתי את ניהול התובענה כתובענה ייצוגית רק ביחס לטענה הנוגעת לקיזוז הכספים שמקבלים המבוטחים מביטוח לאומי (לעיל ולהלן: "החלטת האישור"). במסגרת החלטת האישור נקבע – לאור השלב הדיוני המקדמי, באופן לכאורי – כי מחד גיסא, מדובר בפוליסה מסוג שיפוי וכי אף התקבולים המתקבלים מביטוח לאומי הם מסוג שיפוי; ואולם, מאידך גיסא, כי התחשבות בתגמולי ביטוח לאומי מהווה "סייג לביצוע השיפוי" שחובה על הנתבעת היה לגלותו ולהדגישו. הדברים פורטו בהרחבה בסעיפים 52-53 להחלטת האישור.

 

9. על יסוד החלטת האישור, ביום 29/1/23 הגישה הנתבעת כתב הגנה, במסגרתו היא הכחישה ודחתה מכל וכל את טענות התובעים, ולרבות את הטענות לקיומו של נזק בר פיצוי לתובעים או למי מחברי הקבוצה וכן כי הקיזוז הוביל להתעשרות שלא כדין על חשבון חברי הקבוצה באופן המזכה בהשבת "ההתעשרות" הנטענת.
10. ביום 12/2/23 הגישו התובעים כתב תשובה לכתב ההגנה במסגרתו חזרו על הטענות שהועלו בכתב תביעתם ודחו את טענות הנתבעת.

 

11. במסגרת דיוני קדם המשפט והדיונים שלאחריו המלצתי לצדדים לבחון אפשרות לסיום ההליך בהסדר מוסכם ובמידת הצורך להיעזר בשירותיו של מגשר.

 

12. בהתאם להמלצתי, פנו הצדדים לגישור בפני כבוד המגשר עו"ד ניר אמודאי (להלן: "המגשר"). לפי פירוט הצדדים, התנהל ביניהם הליך גישור מורכב וממושך במסגרתו התקיימו שורה ארוכה של שיחות ופגישות בין הצדדים לבין המגשר ובין הצדדים לבין עצמם, שבמהלכו השמיע כל צד את טענותיו בפני הצד האחר וכן הוצגו למגשר נתונים מתוך מערכות הנתבעת. בסיומו של הליך הגישור הממושך, הגיעו הצדדים להסדר פשרה בסיועו של המגשר ובברכתו (להלן: "הסדר הפשרה").

 

13. ביום 11/2/25 הוגש הסדר הפשרה.

 

14. הצדדים סבורים כי הסדר הפשרה הוא ראוי והוגן, אשר מבטא את הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה, כי יש בו כדי לשרת את טובתה של הקבוצה המיוצגת וכדי להעניק פיצוי הולם לחברי הקבוצה וכי מטעמים אלה יש לאשרו.

 

הבקשה לאישור הסדר הפשרה;

15. כמפורט להלן, הסדר הפשרה כולל הן השבה של כספי הביטוח הלאומי שהופחתו בעת חישוב הנזק שנגרם בפועל למבוטח (להלן: "תגמולי המל"ל המופחתים") והן הסדרה לעתיד, כך שמבוטחי הנתבעת שהגישו תביעה לתגמולי ביטוח סיעודי מכוח הפוליסה ועד לחלוף 45 ימים לאחר פרסום ההודעה הראשונה – ותביעתם אושרה ו/או תאושר – יקבלו לחשבונם, בכסף, את תגמולי המל"ל המופחתים (במכפלת מקדם הפשרה, כמפורט להלן); וכן הנתבעת תחדל ביחס אליהם מרגע אישור הסדר הפשרה להפחית בעתיד את מלוא תגמולי המל"ל אלא במכפלת מקדם הפשרה , כמפורט להלן.

 

16. באשר למבוטחי הנתבעת שטרם הגישו תביעה עד ל-45 ימים לאחר פרסום ההודעה הראשונה כאמור, מבוטחים אלה יקבלו מהנתבעת מכתב בו תבהיר הנתבעת כי בעת חישוב הנזק שנגרם בפועל למבוטחים יילקחו בחשבון דמי הביטוח הלאומי, כאשר בידם של המבוטחים הללו תיוותר הברירה כיצד לכלכל את צעדיהם במסגרת מקורות המימון השונים.

 

17. נוכח האמור לעיל ולהלן, ובהתחשב בהערכת הסיכונים והסיכויים של כל צד הכרוכים בניהול התובענה הייצוגית עד להכרעה משפטית, סבורים הן הצדדים והן המגשר כי הסדר הפשרה שיפורט להלן הוא ראוי, הוגן וסביר המיטיב עם חברי הקבוצה.

 

18. הצדדים מסכימים כי הקבוצות עליהן יחול הסדר הפשרה הן:

קבוצה ראשונה: "כל מבוטחיה של הפניקס (או יורשיהם לפי העניין) בפוליסה "מתנת סיעוד" אשר הגישו תביעה לתגמולי ביטוח סיעודי מכוח הפוליסה במהלך התקופה שמאז חודש ספטמבר 2013 – ותביעתם אושרה והם קיבלו בעבר ו/או שעודם ממשיכים לקבל תגמולי ביטוח, ובעת חישוב הנזק בפועל לצורך חישוב השיפוי המגיע למבוטחים, לקחה בחשבון הפניקס את תקבולי ביטוח לאומי שקיבלו עקב מצבם הסיעודי והפחיתה אותם מהשיפוי ששולם למבוטחים".

 

תת קבוצה ראשונה: "כל מבוטחיה של הפניקס (או יורשיהם לפי העניין) בפוליסה "מתנת סיעוד", אשר יגישו תביעה לתגמולי ביטוח סיעודי מכוח הפוליסה עד ל-45 ימים לאחר פרסום ההודעה הראשונה – ותביעתם תאושר (בין אם לפני מועד אישור הסדר הפשרה, ובין אם לאחריו)."

 

קבוצה שניה: "כל מבוטחיה של הפניקס (או יורשיהם לפי העניין) בפוליסה "מתנת סיעוד", אשר לא הגישו תביעה לתגמולי ביטוח סיעודי מכוח הפוליסה בטרם חלוף 45 ימים לאחר פרסום ההודעה הראשונה."

 

19. כמו כן, הוסכם כי "המועד הקובע" לצורך הסדר זה, הוא מועד אישור הסדר הפשרה על ידי בית המשפט.

 

20. הוסכם, כי הפיצוי המגיע לכל אחד מהמבוטחים בקבוצה הראשונה ייגזר מתוך הסכום הכולל של תקבולי ביטוח לאומי שנלקחו בחשבון בעת חישוב הנזק שנגרם בפועל לכל מבוטח ומבוטח, באופן שהוביל להפחתה בפועל של אותם תקבולי ביטוח לאומי (להלן: "סכום ההפחתה הכולל") כאשר הפיצוי לכל מבוטח בקבוצה הראשונה יעמוד על שיעור מתוך סכום ההפחתה הכולל, כמפורט להלן.

 

21. הובהר, כי הפיצוי יינתן לכל המבוטחים בקבוצה הראשונה בין אם הם בחיים, ואז יזכו בהחזר ההפחתה (בהתאם למקדם הפשרה) לחשבונם באופן אישי, ובין אם לאו, שאז יורשיהם יזכו לקבל את הפיצוי; לרבות התחייבות הנתבעת שלא להפחית בעתיד את מלוא דמי הביטוח למבוטחים בקבוצה הראשונה (לרבות תת הקבוצה הראשונה) אלא בהתאם למקדם הפשרה המוסכם בהסדר זה.

 

22. במהלך הגישור, הצדדים היו חלוקים באשר לתקופת הפשרה הרלוונטית – 3 שנים או 7 שנים טרם הגשת בקשת האישור – קרי, מהי תקופת ההתיישנות הרלוונטית בתביעות מסוג זה. התובעים טענו לתקופה של 7 שנים, כפי שנקבע בסעיף 55 להחלטה, בנימוק כי מדובר בתביעה בגין הפרת חוזה ביטוח ולא בתביעה לתגמולי ביטוח ואילו הנתבעת מנגד טענה כי מדובר בתביעה לתגמולי ביטוח – שהופחתו (לשיטתם של התובעים). חרף עמדתה זו, הסכימה הנתבעת, לצרכי פשרה ומבלי להודות בטענה מטענות התובעים, כי תקופת הפשרה תעמוד על 7 שנים טרם הגשת בקשת האישור.

יובהר, כי הנתבעת ציינה בפני המגשר כי הפסיקה לשווק את הפוליסה במאי 2023 ולאור זאת, אין מבוטחים חדשים היכולים להימנות על חברי הקבוצה לאחר מועד זה.

 

23. בהתאם לנתונים שהפיקה הנתבעת ממערכותיה, אשר שהוצגו למגשר ולבא כוח התובעים במסגרת גילוי מסמכים שנערך בהליך הגישור ואשר נתמכים בתצהיר התומך בבקשה זו (נכון לחודש נובמבר 2024):

• א. בפוליסה הנדונה ישנם 1,070 מבוטחים פעילים;
• ב. קבוצת מבוטחי הפוליסה אשר הגישו תביעה לתגמולי ביטוח סיעודי מכוח הפוליסה טרם החתימה על הסדר הפשרה, וקיבלו בעבר ו/או שעודם ממשיכים לקבל תגמולי ביטוח מונה 132 מבוטחים. מתוכם, 27 מבוטחים ממשיכים לקבל גמלה ו-79 מבוטחים הלכו לעולמם;
• ג. מכאן ש"הקבוצה השנייה" כהגדרתה לעיל מונה 1,043 מבוטחים (לא כולל מבוטחים בתת הקבוצה הראשונה ולא כולל מבוטחים שתביעתם אושרה אך טרם היו להם הוצאות בפועל (כלומר, טרם בוצעה להם כל הפחתה של דמי הביטוח הלאומי).
• ד. הנזק הכולל בגין דמי הביטוח הלאומי שכבר הופחתו בפועל על ידי הנתבעת למבוטחיה הסיעודיים הוא כ-6.7 מיליון ₪ בשבע השנים האחרונות, ואילו דמי הביטוח הלאומי שעתידים להיות מופחתים למבוטחים שכבר הגישו כאמור תביעה (אלמלא הסדר הפשרה), הוא כמיליון ₪, בהתאם להערכה אקטוארית של הנתבעת.

 

24. לאחר שהמגשר ביצע שקלול של טענות הצדדים, כמפורט לעיל, ולאחר שהמגשר בחן את נתוני הנתבעת, ניתנה הצעת המגשר באשר לקבוצה הראשונה, כדלקמן:

 

הסדר עבר – חברי הקבוצה הראשונה יפוצו לפי מקדם פשרה בשיעור של 60% באופן שכל חבר הקבוצה הראשונה יקבל שיעור של 60% מתוך סך הכספים שהופחתו ביחס אליו בגין תקבולי ביטוח לאומי, כשהם נושאים ריבית והצמדה כדין (להלן: "מקדם הפשרה" ו"הפיצוי הפרטני" לפי העניין).

 

הסדר עתיד – באשר למבוטחים בקבוצה הראשונה ובתת הקבוצה הראשונה, הנתבעת תתחשב מכאן ואילך בדמי הביטוח הלאומי בהתאם למקדם הפשרה של 60% (כלומר, תגמולי הביטוח הלאומי לא יופחתו בשיעור שיעלה על 40%). עדכון מקדם הפשרה ייעשה באופן מיידי, וילווה במכתב המסביר למבוטחים על מהות הסדר הפשרה ומקדם הפשרה כאמור.

 

גובה הפיצוי הכולל לקבוצה הראשונה (הסדר עבר וכן הסדר עתיד ביחס לקבוצה הראשונה כולל תת קבוצה ראשונה) – לא יפחת מסך של 5,000,000 ₪ (להלן: "הפיצוי הכולל").

 

25. הפיצוי כאמור מבוסס על נתונים כספיים אותם הציגה הנתבעת למגשר, שהופקו מתוך מערכות הנתבעת ובפרט – על הערכת המגשר את סיכויי וסיכוני התובענה, לאחר ששמע באריכות את טענות הצדדים וכן בהתאם לשיקולי דין, צדק והוגנות.

 

26. בתום הליך הגישור, הסכימו הצדדים לקבל את הצעת המגשר המפורטת לעיל.

 

פניה ותשלום למבוטחים:

27. הנתבעת תבצע פניה למבוטחים ותבצע את התשלומים, כמפורט להלן.

 

28. באשר למבוטחים המצויים בין החיים, תפעל הנתבעת באופן הבא:

• א. הנתבעת תעביר לכל חשבון קיים ופעיל של חברי הקבוצה הראשונה שהם בין החיים, את סכום הפשרה הפרטני לו הם זכאים. הנתבעת תעביר את סכום הפשרה הפרטני לחשבון בנק אשר פרטיו נמסרו לנתבעת במסגרת הגשת התביעה לצורך תשלום גמלת הסיעוד, וזאת בתוך 90 יום מהמועד הקובע.
• ב. אשר למבוטחים בין החיים, אשר קיבלו בעבר תגמולי ביטוח ואינם מקבלים תגמולים עוד נוכח מיצוי הפוליסה או בשל החלמה, הנתבעת תעביר את סכום הפשרה הפרטני לו הם זכאים לפרטי חשבון הבנק המעודכן אצלה, וזאת בתוך 90 יום מהמועד הקובע. היה ולא יעלה בידי הנתבעת להעביר את סכום הפשרה הפרטני לחשבון הבנק של המבוטחים הנ"ל (בין אם, למשל, נוכח החלפת חשבון בנק, ובין אם, למשל, נוכח העובדה כי חשבון הבנק המעודכן אצל הנתבעת הוא של עורך דין שייצג את המבוטחים), אזי הנתבעת תשלח הודעה למבוטחים עם פרטי ההסדר ובקשה לקבל פרטי חשבון בנק עדכניים. ההודעה תשלח באמצעות מסרון ו/או דוא"ל (כאפשרות ראשונה) וככל שפרטים אלה לא מצויים בידי הנתבעת אז לכתובת הדואר המעודכנת במערכותיה. היה ולא יתקבל מענה תוך 30 יום ממועד הפניה כאמור, תשלח הנתבעת למבוטחים המחאה לכתובת המצויה במערכותיה. ככל שההמחאה לא תיפרע בתוך 90 יום, או אז יועבר הסכום לקרן לניהול ולחלוקת כספים שנפסקו כסעד לציבור, בהתאם לסעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות (להלן: "קרן תובענות ייצוגיות").

 

29. באשר למבוטחים אשר כבר אינם בין החיים, הנתבעת תפעל באופן הבא:

שלב ראשון – פניה לאנשי קשר:

• א. בתוך 30 ימים מהמועד הקובע, תפנה הנתבעת אל אנשי הקשר של המבוטחים, כפי שמופיעים במערכותיה, ותשלח אליהם מסרון או דוא"ל (כאפשרות הראשונה) וככל שפרטים אלה לא מצויים בידי הנתבעת אז לכתובת הדואר המעודכנת במערכותיה; ותודיע לאנשי הקשר כי יורשי המבוטחים זכאים לפיצוי כחלק מהסדר פשרה בתובענה ייצוגית. הנתבעת תבקש לקבל, בתוך 30 ימים, את פרטי היורשים של המבוטחים (להלן: "הפניה הראשונה לאנשי הקשר") .
• ב. היה והפניה הראשונה לאנשי הקשר לא תיענה, או שהפניה תוחזר לנתבעת ללא מסירה, הנתבעת תבצע פניה נוספת אל אנשי הקשר (להלן: "הפניה הנוספת לאנשי הקשר"). בפניה הנוספת לאנשי הקשר, הנתבעת תשוב ותודיע על זכאות היורשים לפיצוי כחלק מהסדר הפשרה, כאשר בפניה זו תבהיר הנתבעת לאנשי הקשר שהיה ולא יימסרו לה פרטי היורשים בתוך 60 ימים נוספים, אזי הפיצוי מכוח הסדר הפשרה יועבר לבן/ת זוג בפוליסה הנדונה, ככל שקיימים, ואם לא קיימים – לקרן תובענות ייצוגיות.
• ג. ככל שלא יתקבלו אצל הנתבעת פרטי יורשים בתוך 60 ימים לאחר הפניה הנוספת לאנשי הקשר, אזי הפיצוי מכוח הסדר הפשרה יועבר לבן/ת זוג בפוליסה הנדונה, ככל שקיימים, ואם לא קיימים – יועבר הפיצוי לקרן תובענות ייצוגיות.
• ד. ככל שיתקבלו אצל הנתבעת פרטי היורשים – אזי הנתבעת תפעל כמפורט להלן.

 

שלב שני – פניה ליורשים:

• א. הנתבעת תפנה ליורשים באמצעות הפרטים שימסרו לה על ידי אנשי הקשר, ותודיע להם על אודות הפיצוי המגיע מכוח הסדר הפשרה. הנתבעת תבקש לקבל בתוך 30 ימים ממועד הפניה צו ירושה או צו קיום צוואה, וכן את פרטי חשבון הבנק אליו יועבר סכום הפיצוי הפרטני (להלן: "הפניה הראשונה ליורשים").
• ב. ככל שהפניה הראשונה ליורשים לא תענה בתוך 30 יום מיום שליחתה או שהפניה תוחזר לנתבעת ללא מסירה, תיעשה פניה נוספת אל היורשים (להלן: "הפניה הנוספת"). בפניה הנוספת, הנתבעת תשוב ותודיע על זכאות היורשים לפיצוי כחלק מהסדר הפשרה, כאשר בפניה זו תבהיר הנתבעת ליורשים שהיה ולא יימסר לה צו ירושה או צו קיום צוואה, וכן פרטי חשבון הבנק אליו יועבר סכום הפיצוי הפרטני בתוך 30 ימים נוספים, אזי הפיצוי מכוח הסדר הפשרה יועבר לבן/ת זוג בפוליסה הנדונה, ככל שקיימים, ואם לא קיימים – לקרן תובענות ייצוגיות.
• ג. ככל שהיורשים יודיעו לנתבעת כי הם מצויים בהליכים משפטיים בנוגע להליכי הירושה ו/או הצוואה – ויציגו אסמכתא אודות הליכים אלו – אזי הנתבעת תקפיא את הליך התשלום עד לקבלת צו ירושה ו/או צוואה.
• ד. ככל שיימסרו לנתבעת הפרטים הדרושים מאת היורשים, כמפורט לעיל, אזי הנתבעת תעביר בהתאם את סכום הפיצוי הפרטני לו הם זכאים וזאת בתוך 30 ימים ממועד קבלת הפרטים כאמור.
• ה. ככל שגם הפניה הנוספת לא תענה על ידי היורשים תוך 30 ימים ממועד כל פניה, אזי מוסכם על הצדדים כי הנתבעת תעביר את סכום הפיצוי להם זכאים היורשים האמורים לקרן תובענות ייצוגיות.

 

30. מוסכם, כי העברת הכספים בפועל לקרן תובענות ייצוגיות (כמפורט בסעיפים 28-29 לעיל) תיעשה בפעם אחת, בתום הליך התשלום למבוטחים, כמפורט לעיל.

 

31. בתוך 30 ימים לאחר התשלום לקרן תובענות ייצוגיות, תגיש הנתבעת לבית המשפט הודעת עדכון מסכמת, בה יפורטו סך הכספים ששולמו למבוטחים בפועל; מספר המבוטחים להם שולמו הכספים; וכן הכספים שהועברו לקרן תובענות ייצוגיות כאמור (להלן: "הדיווח המסכם").

 

הקבוצה השנייה – הסדרה לעתיד:

32. באשר למבוטחים שטרם הגישו תביעה מכוח הפוליסה בטרם חלוף 45 ימים לאחר פרסום ההודעה הראשונה, הנתבעת תשלח אליהם מכתב ובו הבהרה הנוגעת לאפשרות ההתחשבות העתידית בכספי ביטוח לאומי, כאשר בידם של המבוטחים תיוותר הבחירה כיצד לכלכל את צעדיהם במסגרת מקומות המימון השונים (להלן: "ההסדרה העתידית").
33. הפניה למבוטחים כאמור תיעשה בתוך 30 ימים מהמועד הקובע. הפניה תיעשה אל המבוטחים או אנשי הקשר שלהם, בהתאם לפרטים כפי שמופיעים במערכות הנתבעת. הפניה תיעשה במסרון ו/או דוא"ל (כאפשרות ראשונה) וככל שפרטים אלה לא מצויים בידי הנתבעת אז לכתובת הדואר המעודכנת במערכותיה.

 

34. הסדר זה הנוגע לעתיד – אשר הומלץ לצדדים על ידי כבוד המגשר – מתבסס על טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ובכלל כך טענות הנתבעת כי האופן בו התנהלה מתיישב עם מהותה של הפוליסה כפוליסה מסוג שיפוי – זה המוצר שנמכר למבוטחים- כאשר הנתבעת, כך לעמדתה: (1) חישבה את ההוצאה שהוצאה בפועל על ידי המבוטחים, בהינתן שאותה הוצאה בדיוק הופחתה באמצעות תגמולי ביטוח לאומי, הרי שהשיפוי שקיבלו המבוטחים הוא השיפוי המלא; (2) מזווית נוספת, כאמור, הנתבעת עמדה על הדין וההלכה הפסוקה הנוגעים למהותה של פוליסה מסוג שיפוי, אשר ככזו יש וניתן להתחשב במקורות שיפוי אחרים בעת חישוב הכספים המגיעים למבוטחים (וכאמור, התגמול המתקבל מהמוסד לביטוח לאומי הוא מסוג "שיפוי" שכן הוא מתנה את קיומו בהוצאה לפועל). ההסדרה העתידית אף מתבססת על אופייה של טענת העדר הגילוי במקרה הנדון – טענה לאי גילוי הדין, קרי, המשמעות הנודעת לפוליסה מסוג שיפוי, וזאת במובחן מאי גילוי של עובדות. כאמור לעיל, לעמדת הנתבעת, הואיל ועניינים הנובעים מהדין אמורים להיות בידיעת המבוטחים, אזי טענה לאי גילוי או אי הסבר של הדין, מצדיקה התייחסות מקלה יותר בעת גיבוש הפיצוי. נתון נוסף אותו יש לקחת בחשבון הוא העובדה כי מדובר בפוליסה היסטורית, הסגורה להצטרפות מזה למעלה מ-20 שנים והיא אף נוסחה לפני עשורים, על כל המשתמע מכך ובכלל כך שאז הפוליסות נוסחו באופן "רזה" ומפחות מפורט מהנהוג היום, באישור הממונה. לא זו אף זו, נטען כי ההסדרה העתידית אף לוקחת בחשבון את טענת הנתבעת לפיה יש להימנע משינוי בדיעבד של הוראות הפוליסה (והפיכתה מפוליסה מסוג שיפוי לפוליסה המתקרבת במהותה לפוליסה מסוג פיצוי) – ובתוך כך, להימנע ככל הניתן משינוי התמחור של הפוליסה וזאת לבטח בהינתן המציאות בתחום ביטוחי הסיעוד (ביטוחים הפסדיים יותר בשל טעמים אקטואריים). ההסדרה העתידית – המבחינה בין המבטחים שכבר הפכו לסיעודיים לבין אלה שלא ויש בה גם כדי לגלם איזון בין השיקולים המפורטים לעיל. עוד הובהר, כי הגילוי שיעשה כלפי העתיד יאפשר למבוטחים שלא הפכו לסיעודיים לכלכל את צעדיהם – למשל, איך להתנהל במסגרת מקורות המימון הקיימים לרבות במסגרת פוליסת סיעוד אחרת או להחליט האם להיוותר בפוליסה הנדונה.

 

35. לעניין גמול לתובעים ושכר טרחה לבא כוחם – הצדדים ממליצים כדלקמן:

• א. סכום בסך 100,000 ₪ ישולם לכל אחד מהתובעים (ובסך כולל של 200,000 ₪) כגמול סופי מלא ומוחלט שיועבר אליהם באמצעות בא כוחם, ובתוספת מע"מ כדין. התשלום יבוצע בכפוף להמצאת מסמכים נדרשים על ידי הנתבעת, לרבות אישור ניהול חשבון בנק או שיק מבוטל, טופס עסקת אקראי (ככל שאינם עוסקים) או אישור ניהול ספרים (ככל שהינם עוסקים), וכן אישור בדבר ניכוי מס במקור.
• ב. סכום בסך 1,050,000 ₪ ישולם לבא כוח התובעים כשכר טרחה, ובתוספת מע"מ כדין, כנגד המצאת חשבונית מס ואישור ניהול ספרים כדין, וכן אישור ניהול חשבון או שיק מבוטל וכן אישור ניכוי מס במקור וכל מסמך נדרש אחר לביצוע התשלום.
• ג. מובהר, כי סכומי שכר הטרח והגמול שלעיל הינם בנוסף ומעבר לפיצוי שניתן לכלל הקבוצה ואינם באים על חשבונם.
• ד. חלוקת הסכומים תתבצע בשני שלבים נפרדים –
  • בתוך 30 ימים מהמועד הקובע תשלם הנתבעת גמול ושכר טרחה בסך של 937,500 ₪ בתוספת מע"מ וכן את מחצית האגרה הראשונה ששילמו התובעים בעת פתיחת ההליך.
  • בתוך 30 ימים ממועד הדיווח המסכם תשלם הנתבעת גמול ושכר טרחה בסך של 312,500 ₪ בתוספת מע"מ.

 

36. אישור הסדר הפשרה כפסק דין יהווה מעשה בית דין כלפי כל חברי הקבוצה המיוצגת, הן הקבוצה הראשונה והן הקבוצה השנייה, שלא נתנו הודעת פרישה מטעמם, לגבי העילות והסעדים המפורטים בבקשת האישור ובתובענה, בקשר עם הנסיבות המפורטות בבקשת האישור ובתובענה.

 

37. בכפוף לאישורו של הסדר הפשרה, מוותרים הצדדים, לרבות התובעים והתובעים המיוצגים ו/או יורשיהם, שלא מסרו הודעת פרישה, באופן סופי ומוחלט על כל טענה ו/או דרישה ו/או זכות ו/או עילה הכלולות בתובענה ובבקשה לאישור ו/או הנובעים מן המסכת העובדתית או מן הנסיבות מושא התובענה ו/או הבקשה לאישור ו/או התביעה.

 

38. הצדדים סבורים, כי בנסיבות העניין אין צורך במינוי בודק, וזאת משלושה טעמים עיקריים: (א) הואיל ולצורך אישור הסדר הפשרה לא נדרשת מומחיות מיוחדת, כאשר הנתונים שהוצגו על ידי הנתבעת הם אותם נתונים שהיו מוצגים בהליך גילוי מסמכים בתביעה הייצוגית (למעט סוגית הערכת הכספים שישולמו בעתיד למבוטחים שכבר הגישו תביעה, אולם סכום זה ממילא נגזר מסכום העתודה שחושבה בהתאם להערכות אקטואריות ורשומה בספרי החברה). כמו כן, הסדר הפשרה גובש בסיוע כבוד המגשר שלו ניסיון רב בגישורים והסדרי פשרה, לרבות בתחום התובענות הייצוגיות אשר חיווה דעתו כי מדובר בהסדר סביר, ראוי והוגן לסיום המחלוקות. (ב) עסקינן בהחלטה משפטית, הבוחנת את סיכויי וסיכוני התביעה לאור מסכת הנתונים שהוצגו תוך בחינת סבירותו והגינותו של הסדר הפשרה. אין מדובר בעניינים חשבונאיים מורכבים הדורשים מומחיות, שבהם שיקול דעתו של הבודק עדיף על שיקול דעתו של בית המשפט, כי אם בחישוב אריתמטי פשוט. (ג) בנסיבות המקרה דנן, לא רק שאין כל צורך במינוי בודק, אלא שמינוי כאמור עלול לעכב את ביצוע הסדר הפשרה ולהכביר על הוצאות הצדדים הוצאות נוספות ומיותרות, בלא שצפויה כתוצאה מכך תועלת של ממש.

 

39. נוסף על האמור, הוסכם בין הצדדים כי בהתאם לדין, הנתבעת תשפה את התובעים בגין חלקה הראשון של האגרה וכן התבקש ליתן פטור מתשלום חלקה השני של האגרה, בהתאם להוראות סעיף 7א(א) לתקנות בתי המשפט אגרות, תשס"ז – 2007; וזאת שעה שהצדדים פעלו ביעילות להגיע להסדר פשרה בהנחיית בית המשפט תוך בירור הנתונים הרלוונטיים וכן תוך תיקון עתידי לטובת ציבור המבוטחים הסיעודיים. יחד עם זאת, הוסכם כי ככל שבית המשפט לא ייעתר לבקשה זו, תישא הנתבעת במחצית השנייה של האגרה.

 

המשך השתלשלות ההליך:

40. בהמשך לכך, ביום 12/2/25 ניתנה החלטתי בדבר פרסום מודעה בעיתונות ביחס להגשת הבקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת תובענה ייצוגית וכן העברת הסדר הפשרה ליועצת המשפטית לממשלה, אשר התבקשה להודיע עמדתה ביחס להסדר הפשרה המוצע.

 

41. ביום 20/10/25 הוגשה התייחסותם של הגורמים המקצועיים הרלוונטיים במדינה (להלן: "הגורמים המקצועיים") במסגרתה פורטו הערותיהם ביחס להסדר הפשרה, זאת מבלי להביע עמדה לחיוב או לשלילה ביחס ליתר פרטי ההסדר (להלן: "עמדת הגורמים המקצועיים"). ביום 16/11/25 הוגשה התייחסות הצדדים לעמדת הגורמים המקצועיים.

 

עמדת הגורמים המקצועיים:

42. לעניין חלוקת קבוצות התובעים וההסדרה העתידית ביחס לקבוצה השנייה, כהגדרתה בהסדר הפשרה – לטענת הגורמים המקצועיים, החלוקה לקבוצות עליה הסכימו הצדדים מעוררת, על פניו, קושי. כך, משמעות חלוקה זו היא כי עשויה להתקיים קבוצה אשר החברים בה לא יבואו בגדרי הקבוצה הראשונה, לרבות תת הקבוצה הראשונה, ואולם הגם שטרם עלה בידם להגיש תביעה לתגמולי ביטוח, מתקיימים בעניינם מקרה הביטוח ותנאי הפוליסה נשוא התובענה הייצוגית והם הפכו סיעודיים (קרי, "מבוטח מטופל" בהתאם להגדרת הפוליסה בסעיף 3.1.2 לפרק א') כך שאין משמעות מבחינתם לקבלת "מכתב ובו הבהרה הנוגעת לאפשרות ההתחשבות העתידית בכספי ביטוח לאומי" (סעיף 37 לבקשה), שכן משהפכו סיעודיים אינם יכולים עוד "לכלכל את צעדיהם" כלשון הבקשה.

על רקע האמור הוצע כי  – ככל שיש לעמדת הצדדים להבחין בין הקבוצות – הרי שיש לעשות כן על בסיס מועד התגבשות עילת התביעה של המבוטחים, קרי המועד בו הפכו מי מהמבוטחים לסיעודיים (המועד בו הפך המבוטח ל"מבוטח מטופל") ולא על בסיס מועד הגשת התביעה לתגמולי ביטוח מכוח הפוליסה נשוא התובענה הייצוגית.

כמו כן, לעניין ההסדרה העתידית עליה הסכימו הצדדים, קרי ביחס להסדר בעניינם של חברי הקבוצה השנייה, לטענת הגורמים המקצועיים, אף שיש לברך על הגילוי המוצע, בפועל במציאות דהיום לא קיימת למבוטחים אלה אפשרות לבחור בפוליסה סיעודית פרטית אחרת, שכן משנת 2019 חברות הביטוח הפסיקו לשווק ולמכור פוליסות ביטוח סיעודי פרט, זאת בשל התמורות שחלו בענף הסיעוד. בהקשר זה הודגש כי על פי הנתונים המפורטים בגוף הבקשה, הנתבעת עצמה הבהירה כי הפסיקה לשווק את הפוליסה נשוא התובענה הייצוגית במאי 2003, קרי לפני למעלה מ-20 שנה. במצב דברים זה, התועלת הצומחת מההסדרה העתידית היא מצומצמת או כלל לא קיימת. הגורמים המקצועיים מציעים, אפוא, כי בנסיבות העניין לא יחול על חברי הקבוצה השנייה מעשה בית דין, במובן זה שיוכלו לשוב ולתבוע באופן פרטני ככל שיבקשו לעשות כן.

 

לגוף מכתב ההבהרה אשר הצדדים הסכימו כי הנתבעת תשלח לחברי הקבוצה השנייה – הגורמים המקצועיים סבורים כי יש להדגיש שההתחשבות בכספים מביטוח לאומי או מכל מקור אחר תהיה רק עבור אותו רכיב שכבר שולם על ידי ביטוח לאומי או על ידי מקור אחר. זאת, כדי למנוע מצב שבו לדוגמה, מבוטח שקיבל שיפוי מביטוח לאומי עבור מטפל סיעודי יימנע מלתבוע את החברה עבור ציוד כדוגמת טיטולים. בהקשר זה עוד יצוין כי מקום בו הנתבעת נמנעת מלשלם רכיב מסוים בגין השירותים המפורטים בסעיף 3.5 לפוליסה, על הנתבעת להוכיח שאותו רכיב שהיא אינה משפה, זה אכן רכיב שהמבוטח קיבל ממקור אחר.

 

43. לעניין אופן ביצוע תשלום הפיצוי – הוער כי בכל מקום בו התחייבה הנתבעת לפנות לחברי הקבוצה הראשונה באמצעות כתובת הדואר המעודכנת במערכות החברה וככל שאינה כתובת עדכנית, על הנתבעת לפנות למרשם האוכלוסין לצורך אימות מענם, וזאת בהתאם לתקנה 13(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע – 2010.

 

בכל הנוגע לפנייה למבוטחים אשר כבר אינם בין החיים, לעמדת הגורמים המקצועיים, לאחר פניה לאנשי הקשר, כמפורט בהסדר הפשרה, ובטרם יועברו סכומי הפיצוי לבן/בת הזוג בפוליסה הנדונה ולקרן מכוח חוק תובענות ייצוגיות, יש לערוך פנייה לרשם לענייני ירושה לצורך איתור יורשים. בהקשר זה הודגש כי, על פניו, מהנתונים המוצגים בהסדר הפשרה, מדובר בסכומים משמעותיים.

 

44. לעניין המלצת הצדדים לגמול למבקש ושכר טרחה לבאי כוחו – הגורמים המקצועיים מציעים לעכב חלק משמעותי יותר של תשלום הגמול ושכר הטרחה עד לאחר ביצוע מלא של הסדר הפשרה, וזאת משום שלטענתם העברת החלק הארי של תשלום שכר הטרחה באופן מיידי אינה מתמרצת את המבקשים ובא כוחם לפעול לביצועו המיטבי של ההסכם ולפקח על ביצועו. הדברים מקבלים משנה תוקף בענייננו שעה שמלאכת איתור חברי הקבוצה הראשונה ו/או יורשיהם כרוכה במספר שלבים, והכל כמפורט בבקשה לאישור הסדר הפשרה.

 

45. 051293710לעניין הצורך במינוי בודק – לטענת הגורמים המקצועיים, טעמה של הדרישה למינוי בודק נעוץ בצורך בבדיקה חיצונית ובלתי תלויה של ההסדר המוצע ושל השאלה האם הוא עולה בקנה אחד עם האינטרסים של חברי הקבוצה אשר קולם אינו נשמע באופן ישיר על ידי בית המשפט. זאת, בין היתר, לנוכח העובדה שבעיתוי זה של ההליך התובעים והנתבעים נמצאים באותה חזית וההליך אינו מתברר לגופו לפני בית המשפט. מינוי הבודק אף נדרש על מנת לחשוף בפני בית המשפט את מלוא המידע הרלוונטי הנחוץ לו לצורך בחינת הסדר הפשרה. על כן, דרך המלך היא מינויו של בודק טרם קבלת אישורו של בית המשפט להסדר פשרה. עם זאת, ככל שלאחר בחינת מכלול החומר לפניו, יסבור בית המשפט כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים שלא למנות בודק במקרה דנן, הגורמים המקצועיים במדינה אינם מתנגדים לכך.

054678313

46. אשר לבקשה לפטור מתשלום חלקה השני של האגרה– לעמדת הגורמים המקצועיים דינה להידחות. כך, בקשת הצדדים לפטור אותם מתשלום חלקה השני של האגרה מתבססת על טענתם הלקונית כי הצדדים פעלו ביעילות בהגעתם להסדר פשרה תוך בירור הנתונים הרלוונטיים וכן תוך תיקון עתידי לטובת ציבור המבוטחים. ברם, בהתאם להוראות הדין והפסיקה, לעמדת הגורמים המקצועיים, אין בטענות אלו כדי להוות "טעמים מיוחדים" המצדיקים את הפטור המבוקש. לעמדת המדינה, יש להקפיד הקפדה יתרה כי במסגרת אותם "טעמים מיוחדים שירשמו" יכללו טעמים כבדי משקל המהווים חריג של ממש לכלל הקובע כי על המשיב לשאת בתשלום חלקה השני של האגרה בנסיבות השגתו של הסדר פשרה בתובענה ייצוגית. לעמדת הגורמים המקצועיים, בנסיבות ענייננו, העובדה כי טרם התנהל דיון הוכחות והעובדה כי הצדדים ניהלו משא ומתן מחוץ לכותלי בית המשפט אינם עומדים ברף אשר נדרש בכדי להציג "טעמים מיוחדים" המצדיקים היענות לבקשה מסוג זה. הדבר נכון ביתר שאת שעה שבענייננו ניתנה זה מכבר ההחלטה המאשרת את ניהול התובענה כייצוגית ביום 6/9/22 ובהמשך לכך הוגשו כתב הגנה וכתב תשובה ואף התקיימו מספר דיונים בתיק.

התייחסות הצדדים לעמדת הגורמים המקצועיים:

47. לעניין הגדרת הקבוצה הראשונה – לעמדת הנתבעת, יש קושי רב בהצעת הגורמים המקצועיים לפיה יש לבצע הבחנה בהתאם למועד בו הפכו מי מהמבוטחים לסיעודיים. משכך, מציעים הצדדים פתרון אחר שהם סבורים כי מספק מענה לקושי הנטען על ידי הגורמים המקצועיים.

ביתר פירוט, טוענים הצדדים כי ביצוע הבחנה בין הקבוצות בהתאם למועד בו הפכו מי מהמבוטחים לסיעודיים יקשה מאוד על הנתבעת – הן בהיבט של ודאות עסקית ומשפטית (באשר להיקף הכספי של הקבוצה נושא הסדר הפשרה) והן, וחשוב מכך, בהיבט התפעולי. כך, לטענת הצדדים, הפיכה של אדם לסיעודי לא נעשית בהכרח ביום בהיר אחד, וקיימים קשיים אינהרנטיים בקביעה אודות המועד המדויק בו אדם הופך לסיעודי. בהתאם לכך, הקביעה האם אדם משתייך כביכול (לפי הצעת הגורמים המקצועיים) לקבוצה הראשונה (או תת הקבוצה הראשונה) וזכאי לפיצוי הקבוע בהסדר הפשרה – תחייב בירור פרטני ומשפטי ביחס לכל חבר קבוצה. בירור שכזה יסרבל באופן דרמטי את יישום הסדר הפשרה, כאשר לעומת זאת, אופן קביעת הגבולות בין הקבוצות כפי שקבוע כיום בהסדר הפשרה – קרי, קביעה של מועד חד וברור – יפשט מהותית את תפעול הסדר הפשרה. הוסף לכך, שבכל הנוגע לביטוח סיעודי, ישנה מורכבות אף בסוגיית ההתיישנות, שכן ישנם הסדרי התיישנות ייחודים במצבים, למשל, של דמנציה, כמו גם במצב של מוות מבוטח, והמשמעות לכך – יחד עם קביעת הגבולות בין הקבוצות על בסיס מועד הפיכת המבוטח לסיעודי – היא כפולה: ראשית, יהיה צורך בשמירת עתודות לצורך הסדר הפשרה לתקופה של כמעט עשור קדימה, באופן שמקשה על הוודאות העסקית בהתקשרות בהסדר פשרה זה (וברור כי לא לכך כיוונו הצדדים בהסכמתם להסדר הפשרה); שנית, הדבר יצריך תפעול ארוך טווח של הסדר הפשרה – תוך, כאמור, עריכת בירור האם כל מקרה נכלל בהסדר הפשרה אם לאו – באופן שיחייב השקעת תשומות ומשאבים רבים ומעורר כאמור קשיים בהיבט העובדתי והתפעולי (לרבות בשל חילופי גברא צפויים בפניקס משך תקופה של כעשור). אשר על כן, כאמור לעיל, הצדדים סבורים כי נכון וראוי לקבוע גבולות ברורים ולא פלואידיים בין הקבוצות השונות ובתוך כך לאפשר את סופיות ההליך באמצעות הוראות יישום ברורות.

יחד עם זאת, על מנת להניח את דעתם של הגורמים המקצועיים, כמו גם של בית המשפט, מוסכם בין הצדדים כי אותם חברי הקבוצה שכבר הפכו סיעודיים אך טרם הגישו תביעה – יכללו במסגרת הקבוצה השנייה ולא יחול בעניינם מעשה בית דין פרטני (כפי שהוסכם גם ביחס להסדרה העתידית, כפי שיפורט להלן). כלומר, אותם חברי קבוצה יהיו רשאים להגיש תביעה פרטנית נגד הנתבעת, ולא יהיו מנועים מכוח הסדר פשרה זה. באופן זה, מחד גיסא, הנתבעת תוכל לקבל ודאות משפטית באשר להיקף הכספי של הסדר הפשרה ותוכל ליישמו באופן ברור, ומאידך גיסא, לא יימנע מאלה שאינם מקבלים פיצוי במסגרת הסדר זה להגיש תביעה פרטנית ולטעון טענותיהם, ככל שיהיו מעוניינים בכך. לעמדת הצדדים, מדובר בנקודת איזון נכונה וראויה לסוגיה.

 

48. לעניין ההסדרה לעתיד – הנתבעת פתחה והבהירה, כי – בניגוד לעמדת הגורמים המקצועיים ולפיה במציאות כיום ממילא אין אפשרות למבוטחים לבחור בפוליסה סיעודית פרטית אחרת – הרי שישנה תועלת ממשית במכתב הגילוי כפי שהוצע במסגרת הסדר הפשרה וזאת במספר היבטים: למשל, ניתן לכלכל צעדים מול ביטוח לאומי – כך לדוגמה: לבקש לקבל מוצרים כגון טיטולים בעין, שאז אין מדובר בהוצאה שהמבוטח יציג לצורך קבלת החזר (שיפוי) בגינה גם מהנתבעת. בהתאמה לכך, בנסיבות נשוא הדוגמה, ככל שהמבוטח יציג לנתבעת הוצאה בגין רכישת טיטולים יהיה זה מעבר למה שהביטוח הלאומי סיפק לו ולפיכך הנתבעת לא תתחשב בהוצאה זו בבואה לחשב את ההחזר בפועל למבוטחים לצורך מתן שיפוי; עוד ניתן לדוגמה, עד גיל מסוים, לרכוש ביטוח סיעודי המשווק כיום על ידי קופות החולים (כאשר בכל הנוגע לביטוח סיעודי פרטי, יש לציין כי אי השיווק של ביטוחים אלה הוא אמנם המצב דהיום, אולם אין לדעת כיצד ינהג שוק ביטוחי הסיעוד הפרטי בעתיד); ולבסוף ניתן באופן כללי לקבל החלטות בהסתמך על מקורות מימון אישיים של כל מבוטח.

יחד עם זאת, וחרף התועלת במכתב הגילוי, כאמור לעיל, הצדדים מסכימים להצעת הגורמים המקצועיים ולפיה בנסיבות העניין לא יחול על חברי הקבוצה השנייה מעשה בית דין, במובן זה שיוכלו לשוב ולתבוע באופן פרטני ככל שיבקשו לעשות כן. הצדדים מבקשים להדגיש, כי הסכמת הצדדים כאמור מתייחסת להיעדר מעשה בית דין ביחס לתביעה פרטנית – במובחן ממעשה בית דין ביחס לתובענה הייצוגית, כפי שהוצע על ידי הגורמים המקצועיים. כלומר, מבוטח הנכלל בקבוצה השנייה יוכל לשוב ולתבוע בתביעה פרטנית ביחס לעילה זו, אולם יהיה מנוע מהגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שכן על הליך זה, כאמור, יחול מעשה בית דין. הצדדים סבורים כי הבחנה זו נכונה ומוצדקת בנסיבות העניין ומשקפת איזון ראוי בין זכויות הצדדים. כך, מחד גיסא, הנתבעת  – לאחר שניהלה הליך ייצוגי והגיעה להסדר פשרה הנותן פיצוי משמעותי לקבוצות העבר ומבצעת גילוי ביחס לקבוצת העתיד – לא תידרש להתמודד שוב עם בקשה זהה לאישור תובענה ייצוגית, על כל המשמעויות הכרוכות בכך; ומאידך גיסא, מבוטחים בקבוצת העתיד יוכלו להגיש תובענה פרטנית ולטעון טענותיהם אם יהיו מעוניינים בכך ולא יהיו חסומים מפני אפשרות זו. בהקשר זה אף מדגישים הצדדים כי מדובר בענייננו בסכומים ממשיים ביחס לכל מבוטח, כך שאין חשש להעדר תמריץ כלכלי להגשת תובענה פרטנית.

הנה כי כן, הצדדים מסכימים כאמור להצעת הגורמים המקצועיים, תוך הבחנה, כמפורט לעיל, בין מעשה בית דין ביחס לתביעה פרטנית למעשה בית דין ביחס לתביעה ייצוגית.

 

49. נוסף על האמור, מסכימים לצדדים לתוספת ההערות באשר לגוף מכתב ההבהרה כפי שהוערו על ידי הגורמים המקצועיים ולתוספת הדגשה ולפיה "התחשבות בכספים מביטוח לאומי או מכל מקור אחר תהיה רק עבור אותו רכיב שכבר שולם ע"י ביטוח לאומי או ע"י מקור אחר".

 

50. לעניין הערת הגורמים המקצועיים ביחס לפנייה למרשם האוכלוסין ולרשם לענייני ירושה – הבהירה הנתבעת את הדברים הבאים: ראשית, באשר למבוטחים החיים – הרי שחזקה שפרטי ההתקשרות המעודכנים במערכות הנתבעת נכונים, קל וחומר שעה שמשולמים (או שולמו) למבוטחים אלה תשלומים עיתיים. משכך, ההצעה לפנות למרשם האוכלוסין נדמית מכבידה ומיותרת. שנית, באשר למבוטחים שאינם בין החיים – ולהצעה לפנות בעניינם לרשם לענייני ירושה – לעמדת הנתבעת, אף דרישה זו נדמית כמיותרת וזאת נוכח העובדה כי כאשר מדובר בפוליסת סיעוד, ישנו גורם ייחודי רלוונטי: איש קשר. גורם זה, שאינו קיים לרוב בפוליסות מסוג שאינו סיעוד, הוא הגורם שמונה על ידי המבוטח לטפל בענייניו, ומדובר למעשה בהסדר ספציפי שכל הסדר אחר עלול לחתור תחתיו. נטען כי פניה לאיש הקשר תאפשר לבקש מסמכים מתאימים על פי דין כדוגמת צו ירושה ו/או צו קיום צוואה לצורך ביצוע התשלום. כן הובהר, כי כחלק מניהול תביעות, הנתבעת פועלת באופן שוטף לשלם תביעות לנפטרים וליורשיהם. וכן הוזכר, כי הנתבעת אינה מתעשרת ובמקרים בהם לא מאותרים מבוטחים, כספי הפיצוי בעניינם מנותבים לקרן תובענות ייצוגיות. מכאן שלעמדת הנתבעת, הצעת הגורמים המקצועיים בעניין זה תסרבל ותאריך את ההליך ותהווה הכבדה שלא לצורך.

 

על אף האמור לעיל, הצדדים מותירים סוגיה זו לשיקול דעת בית המשפט, כאשר ככל שבית המשפט יסבור שיש מקום לקבל את הצעת הגורמים המקצועיים כאמור, אזי מתבקש לציין מפורשות במסגרת פסק הדין (או לחילופין לקבוע מנגנון אחר דוגמת הגשת פסיקתא), כי על הנתבעת לפנות למרשם האוכלוסין/ או הרשם לענייני ירושה, שכן קביעה שיפוטית שכזו נדרשת לצורך פניה לרשם ולקבלת המידע ממנו.

 

51. לעניין הגמול ושכר הטרחה – על פי הסדר הפשרה, חלוקת תשלומי הגמול ושכר הטרחה יתבצעו בשני חלקים: תחילה, בתוך 30 ימים ממועד אישור הסדר הפשרה, יועבר למבקש סך של 937,500 ₪ בתוספת מע"מ, ובתוך 30 ימים ממועד הדיווח המסכם תועבר יתרת הסכום על סך של 312,500 ₪. הצדדים סבורים כי נסיבות המקרה דנן אינן מעלות חשש ליישום הסדר הפשרה במלואו, כעמדת הגורמים המקצועיים, ומשכך כי אין לשנות את המוסכם בין הצדדים בהקשר זה. אשר לכך הודגש ראשית כי – ממילא שכר הטרחה הוא נגזרת של סכום הפשרה ואין כל משמעות ממשית לעניין תמרוץ. זאת בשים לב לכך שכלל סכום הפשרה הקבוע בהסדר הפשרה ישולם בפועל על ידי הנתבעת, בין אם למבוטחים או יורשיהם ובין – ביחס לאלה שלא אותרו – לקרן תובענות ייצוגיות – ומשכך אין בפעולות שיבוצעו על ידי ב"כ התובעים כדי להשפיע על גובה התגמול שיקבלו. שנית, ממילא הותרת סכום של למעלה מ- 300,000 ₪ לשלב הדיווח המסכם – סכום מכובד לכל הדעות – מהווה תמריץ מספק לב"כ התובעים "לפעול לביצועו המיטיב של ההסכם ולפקח על ביצועו"  כלשון הגורמים המקצועיים. שלישית, במקרה הספציפי, התנהלות ב"כ התובעים לאורך ההליך הייתה ראויה והולמת, ונדמה כי לא מתקיים החשש עליו הצביעו הגורמים המקצועיים.

על כן, בית המשפט התבקש לאשר את החלוקה עליה הסכימו הצדדים, כאשר מכל מקום, הצדדים מותירים סוגיה זו לשיקול דעתו של בית המשפט.

 

52. לעניין מינוי בודק – בנסיבות ענייננו, ונוכח הטעמים שפורטו בבקשה לאישור הסדר הפשרה, התבקש להיעתר לבקשת הצדדים ולא למנות בודק.

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                             

53. לעניין פטור מתשלום מחציתה השנייה של האגרה – לטענת הצדדים, דין הוא כי בית המשפט רשאי לפטור נתבע מתשלום מחציתה השנייה של האגרה בתובענה ייצוגית גם כאשר הסדר פשרה הוגש לאחר שניתנה החלטה המאשרת את התובענה הייצוגית, וזאת "מטעמים מיוחדים שיירשמו". הצדדים מפנים לפסיקה אשר עמדה על כך ש"טעם מיוחד" עשוי להיות חיסכון ניכר במשאבים שיפוטיים וכך מתקיים בענייננו – בו ראשית, טרם אישור התובענה כייצוגית, ויתרו הצדדים על חקירות תוך התמקדות בשאלה המשפטית, והתנהלו ביעילות ושאפו לסיום מהיר של ההליך. שנית, לאחר ההחלטה המאשרת, פנו הצדדים ישירות להליך גישור, ולא התקיים ולו קדם משפט אחד בשלב התובענה גופה. נטען כי בנסיבות אלו יש להיעתר לבקשה ולהורות על פטור מתשלום מחציתה השנייה של האגרה, כאשר אף בנושא זה הצדדים מותירים סוגיה זו לשיקול דעתו של בית המשפט.

 

54. לאור כל המפורט לעיל ובבקשה לאישור הסדר פשרה, התבקש לאשר את הסדר הפשרה וליתן לו תוקף של פסק דין.

 

דיון והכרעה;

55. כשרטוט הדרך להלן, אבהיר כי בבחינת הסדר הפשרה לפני, אדרש לשאלת סיכויי התביעה, בהתחשב בכך שבקשת האישור כבר אושרה, וכן אדרש לשאלה האם הסדר הפשרה האמור הינו ראוי, הוגן וסביר, בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה. הדיון באמור ייעשה בשים לב להערות הגורמים המקצועיים במדינה, כפי שפורטו לעיל.

 

המסגרת הנורמטיבית;

56. סעיף 18 (א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי הסדר פשרה בתובענה ייצוגית ייעשה רק באישור בית המשפט, כדלהלן:

"18. (א) לא ייעשה הסכם ליישוב הסכסוך שבענינו הוגשה בקשה לאישור או שבענינו אושרה תובענה ייצוגית (בחוק זה – הסדר פשרה), אלא באישור בית המשפט."

57. הדרישה לאישור הסדר פשרה באמצעות מנגנון ייחודי להליך תובענה ייצוגית, נובעת מהחשש מפני בעיית הנציג המובנית בהליך הסדר הפשרה במסגרת תובענה ייצוגית.

בעיה זו נובעת בעיקרה מכך, שבשונה מהליך אזרחי-אדברסרי, בהליך הייצוגי על פניו אין בנמצא צד להסכם אשר לו אינטרס לקדם את טובת הקבוצה. אלא שככלל – האינטרס של התובע המייצג הוא להעצים את גמולו; האינטרס של בא כוחו הוא להעצים את שכר טרחתו; והאינטרס של המשיבה הוא לצמצם את הוצאותיה במסגרת ההליך (ראו ת"צ (ת"א) 14148-08-15 שמעון דבוש נ' "מאיר" חברה למכוניות ומשאיות בע"מ (21/3/21); ת"צ (ת"א) 32754-11-18 תיסר נ' סונול ישראל בע"מ (14/1/20) בר"מ 4303/12 אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר (22/11/12)).

58. המחוקק אשר צפה את החשש האמור, התווה בסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות מנגנון המחייב את בית המשפט להימנע מאישור ההסדר ללא בחינתו באופן מעמיק ויסודי, עד שיגיע למסקנה כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וזאת על מנת לפקח ולמזער את החשש האמור (ראו: סעיף 19(א) לחוק; רע"א 3832/17 לוין נ' פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ (4/7/17)).

יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת (כתוארה אז) חיות ברע"א 1644/15 אייל גור נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1998) בע"מ (27/5/15) כדלקמן:

"על מנת להתמודד עם חשש זה קבע המחוקק את ההסדר שבסעיפים 18 ו- 19 לחוק תובענות ייצוגיות, אשר תכליתו "למנוע קנוניה בין התובע המייצג את הקבוצה לבין הנתבע […] על חשבון חברי הקבוצה בהליך הייצוגי" (עניין שבו), ולפיו האפשרות לסיים בפשרה את ההליכים בתובענה ייצוגית או בבקשה לאישורה מותנית בקבלת אישורו של בית המשפט, הנדרש טרם מתן האישור לבחון את הסכם הפשרה שגיבשו הצדדים ולהשתכנע כי הוא "ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה" (סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות)."

59. הואיל ובענייננו הוגש הסדר הפשרה לאחר מתן הכרעה בבקשת האישור – הרי שלא אדרש לבחינת השאלה האם בקשת האישור עומדת לכאורה בדרישות סעיפים 3, 4 ו-8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, משקביעה כאמור כבר נכללה בהחלטתי מיום 6/9/22. יחד עם זאת, אדרש לבחינת השאלה האם יש למנות במקרה דנן בודק חיצוני, בהתאם להוראת סעיף 19(ב) לחוק תובענות ייצוגיות הקובעת כי: "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקיבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך […] אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו".

 

60. עוד אדרש להנמקה מיוחדת וזאת, כמצוות המחוקק המוטלת בסעיף 19(ג) לחוק תובענות ציבוריות הקובע:

"(1)      החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה:

(א)      הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה;

(ב)      עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים כפי שפורטו בבקשה לאישור או כפי שהוגדרו בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 14, לפי הענין;

(ג)       עיקרי הסדר הפשרה.

(2)       בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה:

(א)      הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה;

(ב)      התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן;

(ג)       השלב שבו נמצא ההליך;

(ד)       חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5);

(ה)      הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה;

(ו)       העילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר."

 

 משהובהרו הכללים אפנה ליישומם;

61. אשר לכך, אקדים אחרית לראשית, לאחר שבחנתי את הסדר הפשרה, את עמדת הגורמים המקצועיים, ואת התייחסות הצדדים לה, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול בהתאם לסעיף 19(ג) לחוק תובענות ייצוגיות כאמור לעיל, מצאתי כי הסדר הפשרה הינו ראוי, הוגן וסביר, ועל כן, ובשים לב לנסיבות העניין, מצאתי לאשרו בכפוף למספר שינויים, שיפורטו להלן.

 

62. בשים לב לכך שהסדר הפשרה הוגש לאחר שאושרה בקשת האישור והואיל ובמסגרת ההחלטה בבקשת האישור כבר נדרשתי לכך, הרי שכפי שהקדמתי וציינתי, איני נדרשת לשוב ולדון בשאלה האם מתקיימות בעניינו שאלות משותפות של עובדה ומשפט וכן לא בשאלה האם סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת בנסיבות העניין. לעניין זה ראו אביאל פלינט וחגי ויניצקי תובענות ייצוגיות, עמ' 608: "הקריטריון הראשון שעל בית המשפט לבחון טרם אישור הסדר פשרה הוא האם מתקיימים התנאים הנדרשים לאישור תובענה ייצוגית. מובן שאם כבר אושרה תובענה כייצוגית, אין צורך לדון בקריטריון זה (בהנחה שהוא נתון כדבעי בהחלטת האישור)…" (ר' גם אלון קלמנט, פשרה והסתלקות בתובענה ייצוגית, משפטים מא, בעמוד 58).

 

63. לעיל פורטו עילות התובענה, הסעדים שנתבעו ועיקרי הסדר הפשרה המוצע, ומשכך אינני מוצאת לשוב ולפרטם.

 

64. לעניין הגדרת הקבוצה הראשונה והשנייה והערת הגורמים המקצועיים ביחס לקושי שעל פניו מעוררת חלוקה זו, אני סבורה – כעמדת הצדדים – כי הצעת הגורמים המקצועיים מעלה אף היא קושי לכאורה, שכן אבחנה מהו המועד בו הפכו מי מהמבוטחים לסיעודיים אינה תמיד פשוטה וייתכן כי תחייב בירור פרטני ומשפטי ביחס לכל חבר קבוצה. לאור האמור, מצאתי לקבל את הפתרון שהוצע על ידי הצדדים ולפיו חברי קבוצה שכבר הפכו סיעודיים אך טרם הגישו תביעה – יכללו במסגרת הקבוצה השנייה, אולם בעניינם לא יחול מעשה בית דין פרטני. כלומר, מחד גיסא, הסדר הפשרה לא ימנע מאותם חברי קבוצה שאינם מקבלים פיצוי במסגרתו להגיש תביעה פרטנית כנגד הנתבעת ולטעון טענותיהם ככל שיהיו מעוניינים בכך, ומאידך גיסא, הנתבעת תוכל לקבל ודאות משפטית ביחס להיקף הכספי של הסדר הפשרה ותוכל ליישמו באופן ברור. עוד יצוין, כי, על פניו, בענייננו אין חשש להעדר תמריץ כלכלי להגשת תביעה פרטנית, בהינתן שמדובר בסכומים ממשיים ביחס לכל מבוטח ומבוטח.

 

65. זאת ועוד, בחינת הסדר הפשרה בראי הסיכונים והסיכויים בהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה, מלמד כי בענייננו מתקיימים סיכונים וקשיים שונים אפשריים לשני הצדדים ובהלימה לכך כי ראוי לקדם ולאשר הסדר פשרה במקרה דנן.

כך, אשר לסיכויי התביעה – הרי שכפי שקבעתי במסגרת החלטת האישור – אני סבורה כי התובעים הוכיחו כי קיימת אפשרות סבירה לכך שתביעת הקבוצה תתקבל בעילה של הפרת חוק חוזה הביטוח, בכל הנוגע לקיזוז תגמולים המתקבלים מהמוסד לביטוח לאומי מהתשלומים המשולמים בהתאם לפוליסת הביטוח, זאת שעה שהנתבעת הפרה את חובת הגילוי החלה עליה באשר לגילוי סייג זה במסגרת הפוליסה.

בצד זאת, ברי כי החלטת האישור אין בה כדי לקבוע מסמרות בשאלות העובדתיות והמשפטיות, אשר יכול כי ניהול ההליך עד תומו היה בו כדי להשפיע עליהן. נוכח האמור, הרי שלא ניתן להתעלם בשלב זה של ההליך, גם ממשוכות אשר יכול שהיו ניצבות בפני התובעים בהמשך. כך, היה על התובעים להוכיח כי הנתבעת פעלה שלא כדין, בהינתן טענתה בכתב ההגנה כי אין מדובר ב"קיזוז" אלא בחישוב הנזק שנגרם בפועל למבוטח, בדיוק בהתאם להוראות הפוליסה, וכי בנסיבות אלה, לא מדובר ב"סייג" המחייב גילוי, אלא במהותו של הכיסוי הביטוחי. כמו כן, היה על התובעים להתמודד עם טענת הנתבעת כי התובענה חותרת, למעשה, לשנות את "כללי המשחק" תוך כדי תנועה ופגיעה באיזון הגלום בפוליסה ואופן תמחורה (שכן פוליסת מסוג שיפוי היא זולה יותר מפוליסה מסוג פיצוי), וכתוצאה מכך התעשרות שלא כדין של חברי הקבוצה, שבחרו פוליסה מסוג שיפוי ושילמו פרמיה נמוכה בשל כך.  נוסף על כך היה על התובעים להוכיח את הנזק האישי והקבוצתי שנגרם ואת היקפו.

 

66. עוד הוספתי ובחנתי, כמצוות ההלכה הפסוקה את שיעור הפיצוי המוצע בהסדר ובתוך כך נתתי דעתי גם לפער בין הפיצוי המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שהיו עשויים חברי הקבוצה לקבל אילו הייתה התובענה מוכרעת לטובתם. בנושא זה האחרון, מצאתי כי אמנם מתקיים פער לכאורי כאמור, בהינתן שסכום התביעה הייצוגית הוערך בסך 92,700,000 ₪, בעוד הפיצוי המוצע, בהתאם להסדר הפשרה, לא יפחת מסך של 5,000,000 ₪. יחד עם זאת, לא מצאתי ליתן לפער לכאורי זה משקל רב. זאת ראשית בשים לב לכך שבמסגרת הערכת סכום התובענה הייצוגית נלקח בחשבון גם הנזק שנגרם בגין טענת התובעים לאי תשלום החזר הוצאות רפואיות, טענה אשר נדחתה במסגרת החלטת האישור. לכך יש להוסיף ספק הקיים באשר לאמיתות מסד הנתונים אשר שימש כבסיס להערכת הנזק במסגרת בקשת האישור. כך, בבסיס קביעת סכום התובענה הייצוגית מצויה הערכת התובעים ולפיה מספרם של חברי הקבוצה עומד על 2,000 בני אדם המבוטחים בפוליסה נשוא בקשת האישור להם קוזזו דמי הביטוח הלאומי וכן הערכה ולפיה הסכום שלא שולם לכל אחד מחברי הקבוצה בגין קיזוז הביטוח הלאומי הוא אותו סכום שלא שולם לגב' הלפרין ז"ל. אלא שכבר בבקשת האישור ציינו התובעים מפורשות כי הערכה מדויקת של מספר חברי הקבוצה ושל הנזק המצרפי, מחייבת בדיקה של נתונים המצויים בידי הנתבעת, אותם יש לנתח באמצעות מומחה וכי בהעדר נתונים ובזהירות הנדרש מדובר בהערכה בלבד. אל מול הערכות מבוססות השערות אלו, בעקבות הגשתה של בקשת האישור והתובענה, כחלק מהליך גישור אליו פנו הצדדים, הוצגו למגשר נתונים מתוך מערכות הנתבעת. בהתאם לנתונים שהפיקה הנתבעת ממערכותיה ושהוצגו למגשר ולבא כוח התובעים במסגרת הליך הגישור ואשר נתמכים בתצהיר התומך בבקשה לאישור הסדר פשרה: בפוליסה הנדונה ישנם 1,070 מבוטחים פעילים; וקבוצת מבוטחי הפוליסה אשר הגישו תביעה לתגמולי ביטוח סיעודי מכוח הפוליסה טרם החתימה על הסדר הפשרה וקיבלו בעבר ו/או עודם ממשיכים לקבל תגמולי ביטוח מונה 132 מבוטחים. מתוכם, 27 מבוטחים ממשיכים לקבל גמלה ו-79 מבוטחים הלכו לעולמם. עוד על פי נתוני הנתבעת שהוצגו כאמור, הנזק הכולל בגין דמי הביטוח הלאומי שכבר הופחתו בפועל על ידי הנתבעת למבוטחיה הסיעודיים עומד על כ-6.7 מיליון ₪ בשבע השנים האחרונות, ואילו דמי הביטוח הלאומי שעתידים היו להיות מופחתים למבוטחים שכבר הגישו כאמור תביעה (אלמלא הסדר הפשרה) הוא כמיליון ₪ וזאת, בהתאם להערכה אקטוארית של הנתבעת. בהתאם לכך, ומעבר להתחייבות הנתבעת להסדרה עתידית, סיכמו הצדדים על החזר סכום כסף לחברי הקבוצה, לפי מקדם פשרה בשיעור של 60%, מתוך סך הכספים שהופחתו ביחס אליו בגין תקבולי ביטוח לאומי כשהם נושאים ריבית והצמדה כדין. הנה כי כן, על פניו נתוני התובעים הסתמכו על הערכות בלבד בעוד שנתוני הנתבעת – אשר קבלתם יש בה בכדי לצמצם באופן משמעותי את סכום הנזק והיקף הקבוצה – הובאו לאחר בדיקות.

זאת אף זאת, כתימוכין נוסף באשר לצמצום היקף הנזק, ניתן להביא את קביעת הפסיקה ובהתאם לה, בעת בחינת הפער הנראה בין סכום הנזק המוערך לבין סכום הפיצוי בהסדר הפשרה, יש אף לקחת בחשבון את האינטרס הקיים למבקש בהליך ייצוגי להעריך ביתר את סכום הנזק לחברי הקבוצה (ת"צ 14148-08-15 שמעון דבוש נ' "מאיר" חברה למכוניות ומשאיות בע"מ  (21/3/21); ת"צ 18245-11-14 אורי גולדשטיין נ ' המשביר לצרכן בתי כלבו בע"מ (16/8/20); ת"א 64087-01-17 שמן משאבי נפט וגז בע"מ נ' חלפון (13/1/20); ת"צ  29520-03-13 לייטקום (ישראל) בע"מ נ' חבס (19/3/17)).

מכל הטעמים האמורים לעיל, לא מצאתי ליתן לפער זה משקל משמעותי בנסיבות העניין דנן, ואינני סבורה כי יש בו כדי לשנות את  התוצאה אליה הגעתי.

 

מנגנון פיצוי חברי הקבוצה וההסדרה העתידית המוצעת:

67. בשים לב לכל האמור והמפורט, הנני סבורה כי סכום הפיצוי שהוצע לחברי הקבוצה – פיצוי כל אחד מחברי הקבוצה הראשונה בשיעור של 60% מתוך סך הכספים שהופחתו ביחס אליו בגין תקבולי ביטוח לאומי, כשהם נושאים ריבית והצמדה כדין – הוא ראוי ומאזן נכונה בין תכלית פיצוי חברי הקבוצה לבין אי הכבדה מיותרת על הנתבעת וכן, כפי שפורט יש בו כדי לגלם נכונה סיכונים וסיכויים הגלומים בהליך. זאת בהינתן שמחד, כבר ניתנה החלטה המאשרת את בקשת האישור כתובענה ייצוגית, ומנגד, לא ניתן לשלול בשלב זה את טענות הנתבעת שטרם נדונו לגופן. טענות אלו – פורטו לעיל ויפורטו שוב בקצרה – כוללות ראשית טענה ולפיה התחשבות בתגמולים המתקבלים ממקורות אחרים – כגון מביטוח לאומי – אינם בבחינת "קיזוז" אלא מדובר בחישוב הנזק שנגרם למבוטח בפועל – בדיוק בהתאם להוראות הפוליסה וגדרי הכיסוי הביטוחי, וכי השיפוי המגיע למבוטח מכוח הפוליסה הנדונה והן השיפוי הניתן על ידי המוסד לביטוח לאומי מתייחסים לאותן הוצאות ממש: עלות מטפל סיעודי (עיקר הסכום), והוצאות נלוות של המבוטחים (חלק שולי בסכום). עוד טרם נשללה טענת הנתבעת ולפיה המוסד לביטוח לאומי מאפשר מסלולים שונים של מתן תקבולי סיעוד, כאשר בחירה באחת מהאופציות מקטינה את ההוצאה אותה יש לשפות מכוח הפוליסה הנדונה, וזאת מבלי שהנתבעת נדרשת לבצע כל פעולה מצדה. משכך, כאמור לטענתה לא יהלום לקבוע דין שונה למבוטחים שבחרו במסלול אחד על פני מבוטחים שבחרו במסלול שונה (מבחינה טכנית) במוסד לביטוח לאומי ולא יהלום לגזור מבחירה טכנית זו של המבוטחים זכויות שונות בפוליסה הנדונה. כפי שפורט – לטענת הנתבעת – כל אלה מובילים למסקנה כי אין עסקינן ב"קיזוז" אלא בחישוב הנזק שנגרם למבוטח בהתאם להוראות הפוליסה. מכאן, כאמור לטענת הנתבעת, אף אין מקום לטענה כי היה עליה לקבוע בפוליסה "סייג לחבות", שכן אין מדובר בסייג לחבות אלא בחלק מהגדרת הכיסוי הביטוחי, ככיסוי מסוג שיפוי – קרי, זוהי מהותה של הפוליסה ולא "חריג לכיסוי". כפי שהקדמתי וציינתי לא ניתן להתעלם מטענות אלו בשלב זה ומשכך, יש להביאן לידי ביטוי בקביעת סבירות ההסדר והאיזונים המגולמים בו.

כמו כן, על אף שבמהלך הגישור היו הצדדים חלוקים באשר לתקופת הפשרה הרלוונטית – 3 שנים או 7 שנים טרם הגשת בקשת האישור, קרי מהי תקופת ההתיישנות הרלוונטית בתביעות מסוג זה, הרי שכפי שפורט, הנתבעת הסכימה, לצרכי פשרה ומבלי להודות בטענה מטענות התובעים, כי תקופת הפשרה תעמוד על 7 שנים טרם הגשת בקשת האישור.

שיקול נוסף המלמד חיזוק לאימוץ המנגנון המוצע – נסב על כך שמדובר במנגנון המופעל באופן אוטומטי ללא מגבלה או תניה כלשהי. זאת משנקבע כי הסכומים כפי שנקבעו יועברו באמצעות זיכוי כספי ישיר ופרטני לכל אחד מחברי הקבוצה או ליורשיהם, לפי העניין ויועברו אוטומטית באמצעות זיכוי ישיר לחשבון הבנק של חברי הקבוצה. ובמקרים בהם פרטים אלו לא מצויים בידי הנתבעת, או שהמבוטחים כבר אינם בין החיים, תפנה הנתבעת אל אנשי הקשר של המבוטחים כפי שמופיעים במערכותיה, ותשלח אליהם הודעת SMS או דואר אלקטרוני (כאפשרות ראשונה) וככל שפרטים אלה לא מצויים בידי הנתבעת אז לכתובת הדואר המעודכנת במערכות החברה. ככל שלא יתקבל מענה תוך 30 ימים ממועד הפנייה כאמור, הנתבעת תשלח למבוטחים המחאה לכתובת המצויה במערכות החברה. ככל וההמחאה לא תיפרע במשך 90 ימים, או אז יועבר הסכום לקרן לניהול ולחלוקת כספים שנפסקו כסעד לציבור, בהתאם לסעיף 27א לחוק (להלן: "הקרן").

 

אציין כי בהתייחס להערת הגורמים המקצועיים ולפיה בכל מקום בו הנתבעת התחייבה לפנות לחברי הקבוצה הראשונה וככל שהפניה לא צלחה יהיה עליה לפנות למרשם האוכלוסין לצורך אימות הכתובת, ובכל הנוגע למבוטחים שכבר אינם בין החיים, ובטרם יועברו סכומי הפיצוי לבן/בת הזוג לפוליסה ולקרן, לערוך פנייה לרשם לענייני ירושה לצורך איתור יורשים, אני רואה עין בעין עם עמדת הצדדים ולפיה בנסיבות הייחודיות של ענייננו, הדבר יאריך ויסרבל את ההליך ויהווה הכבדה שלא לצורך. אשר לכך, הנני סבורה כי יש ממש בטענת הצדדים ולפיה בכל הנוגע למבוטחים החיים – הרי שחזקה שפרטי ההתקשרות המעודכנים במערכות הנתבעת נכונים, שעה שמשולמים (או שולמו) למבוטחים אלה תשלומים עיתיים. נוסף על כך הנני סבורה כי צודקים הצדדים גם במענה לטענה הנוגעת לצורך בפנייה לרשם הירושה בנוגע למבוטחים שאינם בחיים. אשר לכך, הנני סבורה כי מקום בו קיים במסגרת פוליסת הסיעוד גורם ייחודי רלוונטי – איש קשר – אשר מונה במפורש על ידי המבוטח לטפל בענייניו לאחר שלא יהיה עוד בין החיים, הרי שאין מקום לפנות לרשם הירושה אלא לגורם זה אשר מונה על ידי המבוטח. ודוקו – פניה לאיש הקשר כמובן תאפשר לדרוש מסמכים מתאימים על פי דין כדוגמת צו ירושה ו/או צו קיום צוואה לצורך ביצוע התשלום. לכך יש להוסיף כי אין חולק כי פנייה לרשם הירושות יש בה פוטנציאל פגיעה בפרטיות המוריש והיורשים אשר ראוי לבוחנו באופן פרטני. בהלימה לכך הרי שהנתבעת תדרש לצו לשם קבלת נתונים כאלו ואחרים ואינני סבורה כי יש מקום למתן צו גורף כבר בשלב זה באשר לכל מבוטח שאינו בין החיים.

מעבר לכל האמור, יצוין, כי ממילא בכל המקרים בהם לא יאותרו המבוטחים, יועברו כספי הפיצוי לקרן, ולא יוחזרו לנתבעת והסכמה זו מאיינת למעשה טענה אפשרית ולפיה לנתבעת אינטרס שלא להתחקות אחר המבוטחים להם יש לבצע את ההחזר.

 

לאור האמור, מצאתי לאשר את הפיצוי המוצע לחברי הקבוצה ואת מנגנון העברת הפיצוי לחברי הקבוצה ו/או לקרן.

 

68. כמו כן, מצאתי, כי בהסדרה העתידית המוצעת יש כדי לתקן את המחדלים המיוחסים לנתבעת מכאן ואילך. זאת בהינתן שהנתבעת הצהירה כי באשר למבוטחיה שטרם הגישו תביעה מכוח הפוליסה בטרם חלוף 45 ימים לאחר פרסום ההודעה הראשונה אודות הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה, תשלח אליהם הנתבעת מכתב ובו הבהרה הנוגעת לאפשרות ההתחשבות העתידית בכספי ביטוח לאומי כאשר בידם של המבוטחים תיוותר הבחירה כיצד לכלכל את צעדיהם במסגרת מקורות המימון השונים. כך, הגילוי שייעשה כלפי העתיד יאפשר למבוטחים שלא הפכו לסיעודיים לכלכל את צעדיהם ולמשל להתנהל במסגרת מקורות המימון הקיימים לרבות במסגרת פוליסת סיעוד אחרת או להחליט להיוותר בפוליסה הנדונה. כמו כן, בהתאם להערת הגורמים המקצועיים, הסכימו הצדדים להוסיף למכתב הגילוי משפט במסגרתו יודגש כי "התחשבות בכספים מביטוח לאומי או מכל מקור אחר תהיה רק עבור אותו רכיב שכבר שולם על ידי ביטוח לאומי או על ידי מקור אחר."

 

עוד מצאתי כמאוזנת הצעת הצדדים אשר הוצעה בהמשך להערת הגורמים המקצועיים ובהתאם לה בפועל במציאות דהיום לא קיימת למבוטחים אלה אפשרות אמיתית לבחור בפוליסה סיעודית פרטית אחרת, שכן חברות הביטוח הפסיקו לשווק ולמכור פוליסות ביטוח סיעודי פרט, בשל התמורות שחלו בענף הסיעוד והצעת הגורמים המקצועיים. בהמשך להערה זו הציעו הגורמים המקצועיים כי בנסיבות העניין לא יחולו על חברי הקבוצה השנייה מעשה בית דין במובן זה שיוכלו לשוב ולתבוע באופן פרטני ככל שיבקשו לעשות כן. אשר להערה והצעה זו, טענו הצדדים תחילה כי ישנה תועלת ממשית במכתב הגילוי וזאת בכך שהמבוטחים יוכלו לכלכל צעדיהם מול ביטוח לאומי (אשר לצעדים אפשריים למבוטחים ראו דוגמאות כפי שהובאו בסעיף 48 לפסק הדין). יחד עם זאת, הסכימו הצדדים לכך שעל מבוטחים כאמור לא יחול הכלל בדבר מעשה בי דין ואולם זאת ביחס לתביעה פרטנית במובחן ממעשה בית דין ביחס לתובענה ייצוגית. קרי, מבוטח הנכלל בקבוצה השנייה יוכל לשוב ולתבוע בתביעה פרטנית ביחס לעילה זו, אולם יהיה מנוע מהגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעל הליך זה, כאמור, יחול מעשה בית דין. הנני סבורה כי הצעת הצדדים לעניין זה היא סבירה, באשר די במתן אפשרות למבוטח כאמור להגיש תביעה פרטנית, במיוחד שעה שמדובר בתשלומים שאינם זניחים ואין מקום להציב את הנתבעת בסיכון להגשת תביעה יצוגית שוב לאחר שהגיעה לפשרה במסגרתה היא נושאת בתשלום ניכר. לכך יש להוסיף כי הנתבעת הפסיקה לשווק את הפוליסה במאי 2023 כך שאין מבוטחים חדשים היכולים להימנות על חברי הקבוצה לאחר מועד זה.

 

מינוי בודק

69. כאמור, סעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי מינוי בודק הוא הכלל ואילו אי-מינוי בודק הוא החריג. הצדדים טענו כי בעניינם מתקיימים טעמים מיוחדים אשר מצדיקים שלא להורות על מינויו של בודק.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים לעניין זה, בנסיבות כפי שהונחו ופורטו, נחה דעתי כי אין צורך במינוי בודק. זאת במיוחד בהינתן שההגעה להסדר הפשרה כללה הליכי גישור ממושך ומורכב, במסגרתו התקיימו שורה ארוכה של פגישות ושיחות בין הצדדים לבין המגשר ובינם לבין עצמם וכן הוצגו למגשר נתונים מתוך מערכות הנתבעת, אשר בהתבסס עליהם וכן על הערכת המגשר את סיכויי וסיכוני התובענה, לאחר ששמע באריכות את טענות הצדדים – נקבע סכום הפיצוי. לאור האמור ולאחר הצגת הנתונים ובדיקתם, הלכה למעשה לא מוטלת על בית המשפט או על ב"כ המבקשים, מלאכה מורכבת הטעונה מקצועיות, אלא לכל היותר בחינה אריתמטית של סכומי הפיצוי ומנגנון ההעברה. בנסיבות אלו, מצאתי כי מינוי בודק יסרבל ויאריך את הליך הפשרה שלא לצורך תוך הטלת עלויות נוספות על הצדדים. משכך לא מצאתי להורות על מינוי בודק במקרה דנן.

 

גמול ושכר טרחה

70. הצדדים המליצו לקבוע כי לכל אחד מהתובעים ישולם סכום בסך 100,000 ₪ (ובסך כולל של 200,000 ₪) כגמול סופי מלא ומוחלט שיועבר אליהם באמצעות בא כוחם, ובתוספת מע"מ כדין, וכן כי לבא כוח התובעים ישולם סך של 1,050,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין כשכר טרחה.

 

71. כמו כן, הוסכם כי חלוקת הסכומים תתבצע בשני שלבים נפרדים –

• בתוך 30 ימים מהמועד הקובע תשלם הנתבעת גמול ושכר טרחה בסך של 937,500 ₪ בתוספת מע"מ וכן את מחצית האגרה הראשונה ששילמו התובעים בעת פתיחת ההליך.
• בתוך 30 ימים ממועד הדיווח המסכם תשלם הנתבעת גמול ושכר טרחה בסך של 312,500 ₪ בתוספת מע"מ.

 

72. סעיפים 22-23 לחוק תובענות ייצוגיות קובעים את הקריטריונים אשר שומה על בית המשפט להביא לידי ביטוי בעת שהוא קובע גמול ושכר טרחה. אשר לקריטריונים אלו, בע"א 2046/10 עזבון המנוח שמש נ' רייכרט סה(2) 681 (להלן: "עניין רייכרט"), קבע בית המשפט העליון כי אין מדובר ברשימה סגורה של שיקולים, תוך שהוא מונה שיקולים נוספים שהוכרו בפסיקה לאורך השנים, כדלקמן:

"עינינו הרואות, כי אין מדובר ברשימה ממצה של שיקולים. בפסיקת בית המשפט הוכרו שלושה סוגים עיקריים של שיקולים אותם יש להביא בחשבון במסגרת ההחלטה בעניין שכר טרחה וגמול בתובענה ייצוגית. סוג ראשון של שיקולים עוסק במערכת התמריצים הנוגעת להגשת התביעה ייצוגית. על בית המשפט לאזן בין הרצון לעודד הגשת תביעות ראויות לבין הרצון למנוע הגשת תביעות סרק. בהקשר זה יש ליתן משקל לאינטרסים שהוגשמו על ידי התובענה, הן מבחינת הקבוצה המיוצגת הן מבחינת הציבור בכללותו. לעניין זה, על בית המשפט לבחון, מחד גיסא, את היקף ההשקעה של עורך הדין המייצג וכן את מידת הסיכון בתובענה ומאידך גיסא את היחס בין הסעד שנתבע לבין הסעד שאושר. נקודה זו היא ייחודית לתובענה הייצוגית. זאת, נוכח העובדה כי הגשת הבקשה לאישור התביעה הייצוגית אינה מחייבת תשלום אגרת בית משפט בהתאם לסכום הנתבע. היינו, בעת פתיחת ההליך לא קיים חסם על התובע מתביעת סעדים כספיים בסכומים משמעותיים. על כן, קיימת חשיבות מיוחדת להתחשב בפער בין הסכום שנתבע לבין הסכום שנפסק בעת פסיקת שכר הטרחה. בהקשר זה אף שומה על בית המשפט לבחון את השאלה האם על מנת לזכות בסעד המבוקש היה צורך להגיש תביעה ייצוגית (ראו, ע"א 10085/05 תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' עזבון המנוח תאופיק ראבי ז"ל, פיסקאות 63-62 ([פורסם בנבו], 4.12.2011)). סוג שיקולים שני עליו הצביעה הפסיקה נוגע להתנהלותו של בא-כוח התובע המייצג. שכר הטרחה משמש תמריץ לניהול ההליך בצורה יעילה והגונה (ראו ע"א 7094/09 ברוזובסקי הובלות בע"מ נ' איתוראן איתור ושליטה בע"מ, פיסקאות 14-13 ([פורסם בנבו], 14.12.2010); ראו עוד, לעניין תביעות שאינן ייצוגיות, ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391, 395 (2005)). בהליך הייצוגי, בא-הכוח המייצג הינו בעל השפעה מהותית על האופן בו יתנהל ההליך. לפיכך, ישנה חשיבות מיוחדת למתן דגש למהלכיו של הפרקליט לעניין שכרו. סוג נוסף של שיקולים מתייחס ליחס בין שכר הטרחה לבין התביעה הייצוגית בכללותה. על בית המשפט להימנע מפסיקת שכר טרחה שיפחית באופן בלתי סביר מהתועלת הצומחת לקבוצה (לדיון מפורט בשיקולים שהוצגו ראו, ע"א 9134/05 לויט נ' קו אופ צפון, אגודה שיתופית לשירותים בע"מ, פיסקאות 14-12 ([פורסם בנבו], 7.2.2008); אלון קלמנט "קווים מנחים לפרשנות חוק    התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006" הפרקליט מט 131 (התשס"ז) (להלן – קלמנט))."

כמו כן, הכירה הפסיקה אף בשיקול נוסף של מידת ההצלחה שנחל התובע המייצג בהליך (ע"א 7685/12 גרשט נ' תשובה יצחק (שרון) (13/4/14); ע"א 471/15 אברהמי נ' סלקום בישראל בע"מ (11/4/16)).

 

73. משהבאתי לידי ביטוי את כלל השיקולים כמפורט לעיל, מצאתי לאשר את הגמול ושכר הטרחה כפי שהוצעו על ידי הצדדים. זאת, ראשית, הואיל ומצאתי כי על פניו התובענה הייצוגית שהוגשה על ידי התובעים מוצדקת וראויה וכן, מצאתי כי מהסדר הפשרה צמחה תועלת – הן לחברי הקבוצה, אשר יקבלו פיצוי באופן ישיר ופרטני בשיעור משמעותי בגין הנזק שנגרם להם, והן ללקוחותיה העתידיים של הנתבעת, בהינתן שהנתבעת התחייבה כי בכל הנוגע למבוטחיה שטרם הגישו תביעה מכוח הפוליסה בטרם חלוף 45 ימים לאחר פרסום ההודעה הראשונה אודות הגשת הבקשה לאישור הסדר פשרה – הנתבעת תשלח אליהם מכתב ובו הבהרה הנוגעת לאפשרות ההתחשבות העתידית בכספי הביטוח הלאומי כאשר בידם של המבוטחים תיוותר הבחירה כיצד לכלכל את צעדיהם במסגרת מקורות המימון השונים וכן כי בגוף המכתב תיכלל הבהרה כי "התחשבות בכספים מביטוח לאומי או מכל מקור אחר תהיה רק עבור אותו רכיב שכבר שולם ע"י ביטוח לאומי או ע"י מקור אחר".

 

לכך יש להוסיף כי במקרה דנן, ניהול בקשת האישור והתובענה עד כה (לאחר שהתקבלה החלטת האישור) לרבות ניהול הליך הגישור הממושך, הצריכו מהתובעים ומבאי כוחם השקעת זמן ומשאבים רבים. נוכח כל האמור, מצאתי לאשר את הגמול ושכר הטרחה שהומלצו על ידי הצדדים הואיל ומצאתי אותם כסבירים בנסיבות העניין וראויים בשים לב לתוצאה שהתקבלה.

 

74. מבלי לגרוע מהאמור, ולאחר שמצאתי ממש בעמדת הגורמים המקצועיים ולפיה ראוי כי חלק משמעותי משכר הטרחה יותנה בביצוע מלא של הסדר הפשרה ויועבר רק לאחריו, מצאתי לשנות מהסכמת הצדדים לעניין מועדי תשלום הסכומים האמורים – כך שמחצית האגרה הראשונה ששילמו התובעים, סכום הגמול ו-50% מסכום שכר הטרחה ישולמו בתוך 30 ימים ממועד פסק דין זה ויתרת 50% הנותרים מסכום שכר הטרחה בתוך 30 ימים ממועד הדיווח המסכם.

 

פטור מתשלום מחציתה השנייה של האגרה

75. בשולי הדברים הנני מוצאת להידרש לבקשת הצדדים כי בית המשפט יפטור את הנתבעת מתשלום חלקה השני של האגרה אותה מצאתי לדחות, הואיל ולעניין זה רואה אני עין בעין עם הגורמים המקצועיים בעמדתם כפי שיפורט להלן.

 

אשר לכך הרי שככלל כפי שגם נקבע על ידי כב' השופט עמית ברע"א 3640/15 Bio-Engineering Project נ' מדינת ישראל – היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4 וההפניות שם (12/10/15):

"[…] ענייני אגרה והשבת אגרה, הינם עניינים טכניים שהוסדרו על ידי מחוקק המשנה באופן ברור על מנת ליצור וודאות אצל הצדדים. המקרים בהם זכאי בעל דין להשבת אגרה הם בגדר רשימה סגורה, ולמעט מקרים שבהם צוין במפורש, עניינים אלו אינם נתונים לשיקול דעתו של בית המשפט" .

 

לצד זאת, סוגית תשלום האגרה והאפשרות להתיר את השבתה לידי המבקש במקרה של אישור הסדר פשרה הוסדרה בסעיף 7א(א)(3) לתקנות האגרות הקובע כי:

" (3) ניתן פסק דין בהליך המקבל את התובענה כולה או חלקה או פסק דין המאשר הסדר פשרה לפי סעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות, ישלם המשיב את חלקה השני של האגרה וישפה את המבקש על סכום האגרה ששילם בעד חלקה הראשון של האגרה בתוספת הפרשי הצמדה למדד; על אף האמור, רשאי בית המשפט לפטור את המשיב מתשלום חלקה השני של האגרה לפי פסקה זו, כולה או חלקה, מטעמים מיוחדים שיירשמו; "

 

הנה כי כן, כעולה מהוראות תקנה 7א(א)(3) לתקנות האגרות, במקרה בו מאושרת בקשה להסדר פשרה לפי 19 לחוק תובענות ייצוגיות, הכלל הוא כי המבקש נדרש להשלים את תשלום חלקה השני של האגרה ולשפות את המבקש על סכום האגרה ששילם בעד חלקה הראשון של האגרה. יחד עם זאת, נקבע כי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, רשאי בית המשפט לפטור את המשיב מתשלום חלקה השני של האגרה, כולה או חלקה.

 

76. לאחר שבחנתי את בקשת הצדדים, במיוחד בשים לב לשלב הדיוני בו הגיעו הצדדים לכדי פשרה, אינני סבורה כי מתקיים טעם מיוחד המצדיק לפטור את הנתבעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה. אשר לכך, הנני מוצאת לקבל את עמדת הגורמים המקצועיים ולפיה – הטענות אשר הושמעו על ידי הצדדים בדבר התנהלות יעילה בהגעה להסדר פשרה תוך בירור הנתונים הרלוונטיים וכן תיקון עתידי לטובת ציבור המבוטחים, הן טענות כלליות אשר ממילא עמדו בפני מחוקק ואשר הובאו לידי ביטוי בקביעתו ולפיה הפטור מהמחצית השנייה של האגרה יינתן – במקרה בו הגיעו הצדדים לכדי הסדר פשרה – רק מטעמים מיוחדים. הנני סבורה כי במקרה דנן האמור חל ביתר שאת בהינתן שהצדדים אמנם הגיעו לכדי פשרה ואולם, עשו כן לאחר שהושקעו משאבים רבים ובכלל כך, לאחר שניתנה החלטה מנומקת וארוכה בבקשת האישור. בנסיבות אלו – הבקשה לפטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה נדחית והנתבעת תישא בתשלום המחצית השנייה של האגרה כדין.

סוף דבר;

77. לאור האמור לעיל, מצאתי לאשר את הסדר הפשרה וליתן לו תוקף של פסק דין, והכל בשינויים המפורטים לעיל.

 

78. אני מורה על פרסום הודעה לציבור בהתאם להוראות סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות תוך 7 ימים ממועד פסק דין זה, בשני עיתונים יומיים בשפה העברית בעלי תפוצה רחבה, כאשר הנתבעת תישא בעלות פרסום המודעה. נוסח ההודעה יובא לאישור בית המשפט לפני פרסומה.

 

79. הנתבעת תשלם לתובעים סכום כולל וסופי של 200,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין כגמול סופי ומוחלט שיועבר אליהם באמצעות בא כוחם וזאת בתוך 30 ימים ממועד פסק דין זה. כמו כן, וכפי שסוכם, במועד זה אף תשפה הנתבעת את התובעים בגין חלקה הראשון של האגרה.

 

80. הנתבעת תשלם לבא כוח התובעים סכום של 1,050,000 ₪ כשכר טרחה, ובתוספת מע"מ כדין וזאת בשני שלבים – 50% מסכום שכר הטרחה ישולם בתוך 30 ימים ממועד פסק דין זה ו- 50% הנותרים בתוך 30 ימים ממועד הדיווח המסכם.

 

81. הצדדים ימציאו העתק מפסק דין זה בצירוף הסדר הפשרה, בצירוף ההודעה לציבור למנהל בתי המשפט, לשם רישומם בפנקס תובענות ייצוגיות, בהתאם להוראות סעיפים 19(ה) ו- 25(ז) לחוק תובענות ייצוגיות. כמו כן, הצדדים ישלחו העתק מההודעה לציבור ליועצת המשפטית לממשלה, בהתאם להוראת תקנה 16 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע – 2010.

 

82. נקבע לתזכורת פנימית לקבלת הדו"ח המסכם מטעם הנתבעת ליום 02/06/26.

 

83. המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים.

 

ניתנה היום, כ' כסלו תשפ"ו, 10 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.

 

 

 

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

 

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה