ת"צ 52768-07-15 אשל נ' Google

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד

ת"צ 52768-07-15 אשל נ' Google

לפני

כבוד השופטת איריס רבינוביץ ברון

 

המבקש

דורון אשל

ע"י ב"כ עו"ד עמית מנור ויוקי שמש ו/או עו"ד גרגורי פאוסט קורצ'מני

 

נגד

 

המשיבה

Google Inc

ע"י ב"כ עו"ד שגיא שיף

ארנון, תדמור-לוי, עורכי דין

פסק דין

 

לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית, בהתאם להוראות סעיפים 19-18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק").

רקע

ביום 27.7.15 הגיש מר דורון אשל (להלן: "המבקש"), כתב תביעה ובקשה לאישור תובענה כייצוגית כנגד Google Inc. (להלן: "בקשת האישור" ו- "המשיבה" או "גוגל").
עניינה של בקשת האישור בטענת המבקש כי במהלך התקופה שמיום 1.2.09 ועד ליום 31.5.14, המשיבה העבירה, שלא כדין, את פרטיהם של המשתמשים במכשירים בהם מותקנת מערכת הפעלה מסוג אנדרואיד, אשר רכשו באמצעותה אפליקציות (יישומונים), למפתחי היישומים השונים וזאת בניגוד להתחייבויותיה בתנאי האתר. כן נטען כי המשיבה הפרה את פרטיות המשתמשים בשירותיה השונים, בכך שאספה ועודנה אוספת מידע אישי פרטי רב אודותיהם, ועושה בו שימוש שלא כדין, ושלא לטובת המטרות שלשמן נמסר, מבלי שניתנה הסכמה מצד המשתמשים לכך. כמו כן, המשיבה לא רשמה מאגר מידע כדין, והיא משתמשת בו לצרכיה המסחריים. עוד נטען כי תנאי השימוש באתר שלה כוללים תניות דרקוניות אשר חלות בין היתר על זכות התביעה של המשתמשים, על הסעדים המוקנים להם ועל מקום השיפוט והדין החל בתביעות אלה. בנוסף, נטען כי בעקבות קונסולידציה שביצעה במסמכי המדיניות שלה בשנת 2012, החלה המשיבה, שלא כדין, לשלב את פרטי המידע המתקבלים מכלל שירותיה ל- "פרופיל דיגיטלי" אחד של המשתמש.
בקשת האישור מייחסת למשיבה הפרה של הוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") בשל הפרה של מדיניות הפרטיות ותנאי השימוש; הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"); הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") ביחס להוראות חוק הגנת הפרטיות וביחס להוראות חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979; סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט"); חוק החוזים האחידים התשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים").
הקבוצות הייצוגיות הוגדרו בבקשת האישור כך:

קבוצה א: "כל משתמשי מערכת הפעלה מסוג אנדרואיד בישראל, שרכשו יישומונים (אפליקציות) באמצעות Android Market או Google Play Store, החל מיום 1.2.2009 ועד ליום 31.5.2014.".

קבוצה ב: "כל מי שמשתמש בשירותים של גוגל בישראל.".

לפי הנטען, למבקש ולחברי הקבוצה נגרמו נזקים בלתי ממוניים.

באשר לקבוצה המיוצגת הראשונה – נטען כי חברי קבוצה זו זכאים לפיצוי בגין נזק לא ממוני בהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, שהוערך בסכום מינימאלי של 100 ₪ בגין כל רכישת אפליקציה שביצע מי מחברי קבוצה זו.

באשר לקבוצה המיוצגת השנייה והנזק האישי למבקש – נטען כי כל אחד מהם זכאי לפיצוי בגין נזק לא ממוני בשל הפגיעה בפרטיות ובאוטונומיה אשר הוערך בסך של 100 ₪.

כן ביקש המבקש להורות על השבת הרווחים שצמחו למשיבה מהשימוש במידע.

המבקש עתר לסעדים של פיצוי כספי לחברי הקבוצות הייצוגיות ומתן צווים המחייבים את המשיבה למלא אחר הוראות הדין.

ההליך המקדמי בעניין תניות מקום השיפוט והדין הזר

ביום 27.12.15 הגישה המשיבה בקשה לעיכוב הליכים, בה טענה כי שאלת תוקפה של תנית השיפוט הזר ובקשת הסילוק על הסף מתבררת בת"צ 46065-09-14 בן חמו נ' Facebook (להלן: "עניין בן חמו"), ומטעמי יעילות דיונית נכון לעכב את הדיון עד להכרעה בבקשה לסילוק על הסף שהוגשה בהליך זה (להלן: "הבקשה לעיכוב הליכים"). המבקש הגיש תשובה לבקשת עיכוב ההליכים, והמשיבה הגישה תגובה לתשובת המבקש.
בהחלטת כב' השופטת אסתר שטמר מיום 3.16 התקבלה הבקשה לעיכוב הליכים. ביום 1.9.16 אושרה בקשת הצדדים להורות על המשך עיכוב ההליכים עד להכרעה בבר"ע שהוגשה על ההחלטה לדחות את בקשת הסילוק על הסף בעניין בן חמו (רע"א 5860/16, להלן: "רע"א בן חמו").
ביום 25.11.18, לאחר שניתן פסק הדין ברע"א בן חמו, הגיש המבקש בקשה לקבוע כי התנאי המסדיר את מקום השיפוט וברירת הדין בהסכם השירות של המשיבה הינו תנאי מקפח, ולקבוע כי בקשת האישור תתברר בישראל וכי יחול עליה הדין הישראלי. ביום 11.1.19 הגישה המשיבה את תשובתה לבקשה זו, בה ציינה כי לאור פסק הדין שניתן ברע"א בן חמו אין עוד מחלוקת ביחס לכך שדין ההליך להתברר בישראל, אך יש לסלק את בקשת המבקש בכל הנוגע לדין החל. המבקש הגיש את תגובתו לתשובת המשיבה.
ביום 24.6.19 התקיים דיון קדם משפט בפני כב' השופטת אסתר שטמר. בהחלטה מיום 18.7.19 הוחלט, לאשר את הסכמת הצדדים לדון תחילה בשאלת הדין החל. ההחלטה הועברה ליועמ"ש לפי סעיף 20 לחוק החוזים האחידים.
הצדדים הגישו את עמדותיהם לעניין הדין החל, ובהחלטה מיום 22.10.20 נקבע כי יחול על בקשת האישור הדין הישראלי. ערעור שהוגש על החלטה זו נדחה ברע"א 8160-20 Google LLC נ' אשל (פורסם במאגרים 20.2.22).

ההליכים לאחר ההכרעה בשאלת הדין החל

ביום 21.2.22 הועבר התיק לטיפולי.
ביום 11.11.22 הגישה המשיבה את תשובתה לבקשת האישור (להלן: "תשובת המשיבה"). לגבי הטענה ביחס להעברת מידע למפתח האפליקציות, המשיבה טענה כי בתקופה הרלוונטית לתובענה היא אפשרה למפתחי האפליקציות לקבל גישה לפרטי מידע מצומצמים של הרוכשים בקשר עם העסקה הקונקרטית שנכרתה, לצרכים תפעוליים ושירותיים מובהקים ובהתאם להסכם שבינה ובין רוכשי האפליקציות. לטענתה תובענה ייצוגית שהוגשה בעניין זה בארצות הברית נדחתה על הסף.

בכל הנוגע לטענה בעניין מאגרי המידע, טענה המשיבה כי החובה לרשום מאגר מידע היא חובה טריטוריאלית, ואין לה תחולה על המשיבה שהיא חברה זרה שאינה מספקת את השירותים מושא הבקשה מישראל. מכל מקום, לא נוצרה כל עוולה אזרחית כלפי המשתמשים, והם הסכימו לאיסוף המידע ולשימוש שנעשה בו עת שאישרו את מדיניות הפרטיות של המשיבה.

המשיבה הוסיפה וטענה כי טענת הקונסולידציה מופרכת. לטענתה, עד לקונסולידציה היא פרסמה מסמך מדיניות כללי לצד מסמכי מדיניות נפרדים ביחס לשירותיה השונים, ולמבקש, שהחל לפי הודאתו לעשות שימוש בשירותי המשיבה לפחות משנת 2010, אין כל טענה ביחס למתן ההסכמה לאוסף מסמכים אלה; הקונסולידציה נועדה לשפר ולפשט את מסמכי הפרטיות ואת חווית המשתמש, ובטרם כניסתה לתוקף המשיבה ביצעה מסע הסברה ויידוע שכלל בין היתר משלוח דוא"ל לכלל בעלי חשבונות Gmail ובו הפניה למדיניות 2012.

עוד נטען כי המבקש לא הצביע על תניה במדיניות הפרטיות שלשיטתו כוללנית או מעורפלת, וכי אין טענה או ראיה לקיומו של נזק כלשהו שנגרם כתוצאה מההפרות הנטענות.

ביום 19.2.23 הגיש המבקש את תגובתו לתשובת המשיבה ובה טען כידין טענות המשיבה להידחות (להלן: "תגובת המבקש").

המבקש טען כי גם לפני הקונסולידציה וגם לאחריה, עקב היותם כלליים ועמומים מדי לא היה במסמכי ההתקשרות של המשיבה כדי לקבל הסכמה מדעת,  לאיסוף והשימוש במידע. המבקש טען כי כך אף נקבע ע"י רשויות מובילות בעולם שהטילו קנסות על המשיבה בגין פעולותיה.

לעניין הטענה הנוגעת למסירת מידע ממפתחי האפליקציות, נטען כי המשיבה הודתה שהעבירה מידע אישי פרטי של משתמשיה במשך פרק זמן ניכר ולטענת המבקש הדבר נעשה בניגוד להתחייבויותיה המפורשות בהסכם מולם. כמו כן טענות ההגנה שלה בעניין זה ריקות מתוכן ולא מצביעות על מקור חוקי שמאפשר העברת מידע.

בכל הקשור לאי רישום מאגר מידע, טען המבקש כי המשיבה הודתה בעובדות, וכי בניגוד לטענתה, ס' 31ב' לחוק הגנת הפרטיות מעניק למבקש מפורשות זכות עמידה. כמו כן, טענת המשיבה לפיה חובת הרישום לא חלה עליה שכן שרתיה לא בישראל משוללת יסוד, לאור עמדה מפורשת של הרשות להגנת הפרטיות הישראלית כי החובה חלה על חברות בינלאומיות דוגמת גוגל, להן מאגרי מידע אדירים לגבי מיליוני ישראלים, ללא קשר למיקום השרתים.

ביום 27.2.23 התקיים דיון קדם משפט בסופו הצדדים ביקשו שהות במטרה לבחון אפשרות להגיע להסכמות. ביום 18.7.23 הודיעו הצדדים כי הוסכם ביניהם לפנות להליך של גישור. הצדדים קיימו הליך של גישור בפני כב' הנשיא (בדימ') אשר גרוניס.
ביום 22.9.24 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה (להלן: "הבקשה לאישור הסדר פשרה" ו- "הסדר הפשרה").

עיקרי הסדר הפשרה

לאחר הליך גישור ממושך, הגיעו הצדדים להסכמה ולפתרון המחלוקת בדרך של הסדר פשרה.
הצדדים ציינו כי הם סבורים כי הסדר הפשרה הוגן, סביר וראוי בנסיבות העניין, בהתחשב במהות התובענה, מגבלותיה, ובסיכויים ובסיכונים של כל אחד מהצדדים, הטמונים בניהולה.
ביחס לטענת העברת המידע למפתחים, צוין כי בין הצדדים קיימת מחלוקות האם העברת המידע מהווה הפרה של תנאי השירות ושל הדין הכללי, כי הפרקטיקה הסתיימה בשנת 2013 ולטענת המשיבה ממילא אין דרך מעשית להביא לזיהוי חברי הקבוצה הרלוונטיים. לפיכך, סיום ההליך בדרך של פשרה עדיף על פני המשך בירורו.
ביחס לטענת הקונסולידציה, טענה זו נוגעת לשינוי שנעשה בשנת 2012, הצדדים סבורים כי נוכח חלוף הזמן מהתקופה הרלוונטית, המחלוקות ביניהם בנוגע להסכמת המשתמשים למסמך מדיניות הפרטיות המאוחד ולקיומו וכימותו של נזק, והשינויים הרבים שנעשו מאז במסמכי מדיניות הפרטיות של גוגל, יש לשים סוף למחלוקת בעניין זה באמצעות הסדר פשרה, על פני המשך ניהול ההליך.
הסתלקות המבקש מטענת מאגרי המידע –
במסגרת הסכם הפשרה, הסכים המבקש, מבלי להודות בכל טענה, תביעה או הגנה, להסתלק מהטענה ביחס לרישום מאגר המידע. המשיבה הסכימה להסתלקות בכפוף להתחייבות המבקש כי אם יינתן להסדר הפשרה תוקף של פסק דין הוא מוותר באופן סופי ומוחלט על כל טענותיו בקשר עם טענת רישום מאגר המידע והכל כמפורט בהסדר הפשרה.
בבקשה לאישור הסדר הפשרה הצדדים ציינו כי אישור הסתלקות המבקש מטענת מאגרי המידע לא ייצור מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה הנטענת בבקשת האישור בקשר לטענה זו, אלא רק כלפי המבקש בהתאם להתחייבותו במסגרת ההסכמה להסתלקות, כמפורט בהסדר הפשרה. משכך, לטענתם, אין באישור ההסתלקות משום סכנה לפגיעה בקבוצה הנטענת בבקשת האישור.
הצדדים ביקשו מבית המשפט לאשר את הסתלקות המבקש מטענת רישום מאגר המידע, להורות על דחיית תביעתו האישית של המבקש בקשר עם טענה זו, ולהימנע מנקיטת פעולה כלשהי לאיתור מבקש חלופי.
הקבוצות עליהן חל הסדר הפשרה – חברי הקבוצות הייצוגיות הוגדרו בהסדר הפשרה כך:

קבוצה א' – ביחס לטענה בדבר העברת המידע למפתחים – "כל משתמשי מערכת הפעלה מסוג אנדרואיד בישראל, שרכשו ישומונים (אפליקציות) באמצעות Android Market ו/או Google Play Store החל מיום 1.2.2009 ועד ליום 31.5.2014".

קבוצה ב' – ביחס לטענת הקונסולידציה – "כל מי שמשתמש בשירותים של גוגל בישראל".

הסכמת הצדדים להעברת סכום ההסדר לקרן –
הוסכם בין הצדדים כי בכדי להביא לסילוק סופי ומוחלט כמפורט בסעיף 7 להסדר הפשרה לצרכי פשרה בלבד ומבלי להודות בכל טענה, תביעה או דרישה של המבקש, המשיבה תעביר סך של 4,950,000 ₪ (להלן: "סכום ההסדר") לקרן לתובענות ייצוגיות שהוקמה לפי סעיף 27א(א) לחוק (להלן: "הקרן") וזאת בתוך 50 ימים מיום הפיכת פסק הדין לחלוט.
הצדדים ציינו כי הם מסכימים שהעברת סכום ההסדר לקרן הינה סבירה וראויה בנסיבות התובענה, בין היתר, מאחר שאין זה מעשי לשלם ישירות לחברי הקבוצות, בהינתן הקשיים הממשיים שייווצרו בניסיון לזהות ו/או לאתר את חברי הקבוצות, בין היתר בשים לב לחלוף השנים הארוכות מאז המועדים הרלוונטיים, ובשים לב לעלויות הכרוכות בכך.
הצדדים מציעים כי בית המשפט יורה לייעד את הפיצוי הכספי למטרות ציבוריות בתחום הקרוב לנושא בקשת האישור, כגון חינוך לפרטיות, הגנה על פרטיות ופיתוח טכנולוגיות להגברת הפרטיות (סעיף 4.3 להסדר הפשרה).
גמול, שכ"ט והוצאות –
הצדדים ביקשו לאשר את הסכמתם לעניין תשלום גמול למבקש בסך 158,143 ₪ בתוספת מע"מ, החזר הוצאות בסך 64,500 ₪ (כולל מע"מ) ושכ"ט לב"כ המבקש בסך 1,317,857 ₪ בתוספת מע"מ.
המשיבה מתחייבת לגרום לכך שהגמול, החזר ההוצאות ושכר טרחת עורכי הדין יועברו בתוך 60 ימים מיום הפיכת פסק הדין לחלוט אובתוך 60 ימיםלאחרקבלתהמסמכיםוהפרטיםהמנויים בהסכם הפשרה, לפי המאוחר, והכל בכפוף לתנאים המפורטים בהסכם הפשרה.
בבקשה לאישור הסדר הפשרה צוין כי הצדדים סבורים שהמלצתם, המקובלת על המגשר, היא ראויה בשל המשאבים והטרחה הרבים שהצריכו התובענה, הגשתה וניהולה; הסכום המשמעותי שיועבר לקרן; תרומת ההליך להבהרת הדין החל על פי תניית ברירת הדין הרלוונטית; החשיבות בעידוד פשרות ראויות ויעילות וכן העובדה שבאי כוח המבקשים עוסקים כמעט רק בתביעות ייצוגיות, מלאכה שדורשת התמסרות מלאה ואלפי שעות עבודה לפני קבלת תגמול, תוך נטילת סיכון רב.
עלויות יישום הסכם הפשרה – הצדדים הסכימו כי המשיבה תישא בכל עלויות יישום הסכם הפשרה, בנוסף ובנפרד מהסכומים המשולמים לקרן ולמבקש ובאי כוחו.
מעשה בית דין וויתור – הצדדים מסכימים כי אישור הסדר הפשרה ע"י בית המשפט יהווה מעשה בית-דין לטובת המשיבה ו/או מי מטעמה ביחס לכל המעשים ,המחדלים ,הטענות, עילות התביעה, הדרישות והסעדים הנובעים במישרין או בעקיפין מכתבי הטענות של המבקש (למעט טענת רישום מאגר המידע) על פי כל דין (ישראלי או זר), ביחס לכל חברי הקבוצות (למעט אלה שישלחו הודעת פרישה בתוך התקופה הרלוונטית). כתוצאה מכך חברי הקבוצות יהיו מנועים מביצוע פעולות משפטיות המפורטות בהסדר הפשרה כלפי גוגל, לרבות, אך לא רק, ישויות משפטיות המוחזקות או נשלטות על ידה, ובעלי תפקידים בעבר, בהווה ובעתיד, למעט ביחס לטענת רישום מאגר המידע, והכל כמפורט בסעיף 7 להסדר הפשרה.
פטור ממינוי בודק – בבקשת אישור הסדר הפשרה, ציינו הצדדים כי הם סבורים כי אין צורך במינוי בודק, זאת, בשים לב לכך שהסדר הפשרה הוא תוצאתו של הליך גישור יסודי, דקדקני וממושך שנוהל ע"י כב' הנשיא (בדימ') אשר גרוניס הבקיא בתובענות ייצוגיות; סכום הפשרה הוא תוצר של הערכת סיכונים, התמורות על-פי הסדר הפשרה אינן מצריכות בדיקות כלכליות, חשבונאיות או אחרות, ועל כן לבודק אין יתרון בבחינת הסדר הפשרה על פני בית המשפט; הנזק הנטען בבקשת האישור הוא נזק בלתי ממוני; הסדר הפשרה הוא הסכם פשוט שהוצאתו לפועל לא דורשת מומחיות מיוחדת, ובנוסף, מינוי בודק יגרום לסרבול ולעיכוב הדיון ואף יגרור עלויות מיותרות.
הבקשה לאישור הסדר הפשרה נתמכה בתצהירי המבקש, נציגת המשיבה וב"כ הצדדים, במסגרתם אושר כי הסדר הפשרה ממצה את כלל ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים וכי המבקש ובאי כוחו לא קיבלו ולא יקבלו כל טובת הנאה בקשר עם הסדר הפשרה והתובענה אלא כפי שיפסוק בית המשפט.

ההליכים לאחר פרסום הסכם הפשרה

ביום 14.10.24 התקיים דיון קדם משפט בסופו התבקשו ב"כ הצדדים להגיש הודעה משלימה ביחס לסוגיות שעלו בדיון.
ביום 29.11.24 הגישה המשיבה הודעה משלימה בה צוין כי היא מוגשת על דעתם של באי כוח המבקש (להלן: "ההודעה המשלימה").

בנוגע לשאלת בית המשפט לגבי מתן הצהרה מטעם המשיבה לפיה בעת פתיחת חשבון גוגל על המשתמש להסכים באופן "פוזיטיבי" (לסמן "אני מסכים") לתנאי מדיניות הפרטיות, המשיבה ציינה כי הצהרה כזו נכללה בתצהיר שהגישה בתשובה לבקשת האישור בת"צ 37839-04-18 ברוך ואח' נ' Google inc.  ואח' (העתק התצהיר צורף כנספח 1 להודעה המשלימה).

בנוגע לשאלת בית המשפט לגבי יידוע מנויים שפתחו חשבון טרם ביצוע הקונסולידציה, המשיבה הפנתה לתצהיר מטעמה בהליך זה שבו פורט לגבי הפרסום הכולל שביצעה ואשר נתמך במסמכים. לטענתה, לאור מסע הפרסום המקיף, הנרחב והאישי שבוצע בזמן אמת טרם ביצוע הקונסולידציה כולל משלוח הודעת דוא"ל מיוחדת לכל משתמשי Gmail, יידוע נוסף של המשתמשים כ- 12 שנים אחרי עשוי לבלבל את המשתמשים ואין בו כדי להועיל.

עם זאת, בסעיף 2(ח) להודעה המשלימה, הציעה המשיבה לשלב בפרסום על אודות הסדר הפשרה הערה לתשומת לב אותם משתמשים בעניין הקונסולידציה, בנוסח הבא:

"לתשומת לב בעלי חשבונות Google שפתחו את החשבונות לפני יום 1.3.2012 – ביום 1.3.2012 גוגל איחדה את מסמכי מדיניות הפרטיות שלה למסמך מאוחד, באופן שנועד להפוך את מדיניות הפרטיות לקצרה יותר ולנוחה יותר לקריאה, וכן לאפשר שילוב רחב יותר בין המוצרים. לדוגמא, שימוש במידע מהיסטוריית החיפוש לצורך המלצות על סרטונים בשירות YouTube. אתם מוזמנים לעיין במדיניות הפרטיות העדכנית שלנו".

עוד צוין כי בהתאם לדברים שפורטו בדיון, מבלי להתייחס לטעמי גוגל ולגרוע מכל טענות המבקש בקשר עם הסוגיות שפורטו לעיל, המבקש מצדו השתכנע שאין צורך במשלוח הודעות אישיות למשתמשים כיום וכי די בעצם פרסום ההודעה אודות הסדר הפשרה גם לעניין זה.

בהמשך להחלטה מיום 10.12.24, הגישו הצדדים ביום 12.12.24 הבהרה משותפת בה ציינו כי הוסכם ביניהם על הוספת האמור בסעיף 2(ח) להודעה המשלימה להסכמות שבהסדר הפשרה.
ביום 22.12.24 הגישה המשיבה הודעה בדבר פרסום הבקשה לאישור הסדר הפשרה וביצוע המצאות לבא כוח היועץ המשפטי לממשלה, לממונה על הגנת הצרכן ולמנהל בתי המשפט, לפי סעיפים 18(ג) ו- 25 לחוק.
לא הוגשו התנגדויות להסדר הפשרה, ולא הוגשו בקשות שלא להיכלל בהסדר הפשרה, בהתאם לסעיף 18(ו) לחוק תובענות ייצוגיות.
ביום 22.5.25 הגישה המדינה הודעה לפי סעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות ביחס להסדר הפשרה, לאחר שניתנו מספר ארכות (להלן: "ההודעה מטעם המדינה"). הגורמים המקצועיים המליצו להפחית את סכומי הגמול ושכר הטרחה עליהם המליצו הצדדים. לעמדתם, שכר הטרחה עליו המליצו הצדדים, עומד על 30% מסכום ההסדר, ולפיכך חורג באופן משמעותי מהמקובל ומהכללים שנקבעו בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (פורסם במאגרים, 23.5.12) (להלן: "עניין רייכרט") וברע"א 2957-17 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז נ' יעל שוורצמן (פורסם במאגרים, 17.3.24) (להלן: "עניין סופרגז"), וזאת מבלי שיש צידוק לכך. עוד צוין כי ככל שיוחלט לקבל עמדה זו ולהפחית את הסכומים המומלצים ראוי להורות על העברת ההפרש לטובת הגדלת הפיצוי לחברי הקבוצה או לקרן.
ביום 8.6.25 המבקש הגיש תגובה לעמדת המדינה (להלן: "תגובת המבקש להודעת המדינה"). המבקש חזר על הטעמים שעמדו בבסיס המלצת הצדדים בהסדר הפשרה לסכומי הגמול ושכר טרחה, ובהם המשאבים שהושקעו, הסכום המשמעותי שהועבר לקרן, התרומה להבהרת הדין החל על פי תנית ברירת הדין הרלוונטית, והעובדה שההליך הביא לפרשנות מטיבה עם ציבור הצרכנים בקשר עם תנאי השימוש של גוגל. יחד עם זאת, בשים לב לעניין סופרגז, צוין כי המבקש ובאי כוחו מסכימים כי סכומי שכה"ט והגמול המומלצים יופחתו באופן שסכומם המצרפי יהיה בהתאם למדרגות שנקבעו בעניין רייכרט, זאת באמצעות הגדלת סכום הפיצוי לקרן על חשבון הסכומים המומלצים.

בהתאם, התבקש בית המשפט לאשר את הסדר הפשרה בכפוף לשינויים להלן: הסכום שיועבר לקרן יגדל ויעמוד על סך 5,150,000 ₪, הגמול למבקש על סך 136,715 ₪ בתוספת מע"מ, ושכ"ט על סך 1,139,285 ₪ בתוספת מע"מ.

המבקש הדגיש כי סכום זה אף נמוך מעט מהרף שנקבע בעניין רייכרט וכן כי אין בשינוי זה כדי להגדיל את הסכום הכולל שהמשיבה התחייבה לשלם במסגרת הסדר הפשרה.

לא הוגשה תגובה מטעם המשיבה להודעה מטעם המדינה.

דיון והכרעה

עיינתי בבקשת הצדדים לאשר את הסדר הפשרה ואת הסתלקות המבקש מטענת רישום מאגר המידע, בעמדת המדינה ותגובות הצדדים לעמדת המדינה, ובכתבי הטענות שבתיק. לאחר שהתחשבתי במכלול הנסיבות, הגעתי לכלל מסקנה כי ההסדר עומד בתנאי סעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות ויש להיעתר לבקשת הצדדים ולאשר את הסדר הפשרה המוצע וכן את הסתלקות המבקש מהטענה בדבר מאגרי המידע.

הבקשה להסתלקות מטענת רישום מאגר המידע

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בשים לב שמדובר בבקשה משותפת של הצדדים שהיא חלק מהסדר הפשרה אליו הגיעו, נוכח מורכבותה של השאלה בדבר חובת המשיבה לרשום מאגר מידע בישראל (להשוואה ר' ת"צ (מחוזי מרכז) 46065-09-14 בן חמו נ' Facebook Inc ואח' (פורסם מאגרים, 5.7.23), בסעיף 23)), שעה שהמדינה לא הסתייגה מההסכמה להסתלקות ביחס לטענה זו וכאשר הסתלקות ממילא איננה יוצרת מעשה בית דין, אני סבורה כי אין מניעה לאשר את ההסתלקות מבקשת האישור בהתאם להוראת סעיף 16 לחוק.
לנוכח המפורט לעיל, לא ראיתי מקום ליתן הוראות לפי סעיף 16(ד)(1) לחוק.
לפיכך, אני מאשרת את בקשת ההסתלקות מטענת רישום מאגר המידע ומורה כי תביעתו האישית של המבקש בקשר לטענה זו נדחית.

בקשת הצדדים לאישור הסדר הפשרה

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 19(א) לחוק, קובע לעניין השיקולים הנדרשים בבקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, כך:

"בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – גם כי התובענה שהוגשה עומדת, לכאורה, בתנאים לאישור תובענה ייצוגית הקבועים בסעיפים 3, 4 ו-8(א) וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין".

סעיף 19(ג) לחוק מוסיף על כך וקובע, כי:

"(1) החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה:

(א) הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה;

(ב) עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים כפי שפורטו בבקשה לאישור או כפי שהוגדרו בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 14, לפי הענין;

(ג) עיקרי הסדר הפשרה.

(2) בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה:

(א) הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה;

(ב) התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן;

(ג) השלב שבו נמצא ההליך;

(ד) חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5);

(ה) הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה;

(ו) העילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר".

הנה כי כן, בבוא בית המשפט לאשר הסדר פשרה, עליו להשתכנע כאמור, כי "ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין" (סעיף 19(א) בחוק). זאת, בשים לב למטרותיו של החוק, המוגדרות בסעיף 1 שבו וביניהן: (1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסייה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים; (2)  אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו; (3)  מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין; (4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות.
ככל שהבקשה לאישור הסדר פשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית, על בית המשפט להוסיף ולוודא כי התובענה עומדת, לכאורה, בתנאים לאישור תובענה ייצוגית הקבועים בסעיפים 3, 4 ו- 8(א) בחוק וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.

בחינת הסדר הפשרה

הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה היא:

קבוצה א' – ביחס לטענת העברת המידע למפתחים – "כל משתמשי מערכת הפעלה מסוג אנדרואיד בישראל, שרכשו ישומונים (אפליקציות) באמצעות Android Market ו/או Google Play Store החל מיום 1.2.2009 ועד ליום 31.5.2014.".

קבוצה ב' – ביחס לטענת הקונסולידציה – "כל מי שמשתמש בשירותים של גוגל בישראל.".

השאלה המשותפת לחברי הקבוצה

האם המשיבה העבירה את פרטיהם של משתמשי אנדרואיד שרכשו אפליקציות באמצעותה למפתחי האפליקציות? האם המשיבה עשתה שימוש במידע הפרטי לצרכיה המסחריים והפרה בכך את תנאי השימוש, את מדיניות הפרטיות ואת הוראות הדיון? האם בעקבות הקונסולידציה שביצעה המשיבה במסמכיה בשנת 2012, החלה המשיבה לשלב את פרטי המידע המתקבלים מכלל שירותיה לתוך "פרופיל דיגיטלי" אחד של המשתמש, מבלי שקיבלה הסכמה מדעת לכך והפרה בכך את הוראות חוק הגנת הפרטיות?

קיומה של עילת תביעה לכאורה

לאחר עיון בטענות הצדדים, ולנוכח כל המפורט לעיל, אני סבורה כי מדובר בתובענה המגלה עילת תביעה העומדת לכאורה בתנאים לאישור תובענה ייצוגית, בהתאם לסעיפים 3, 4  ו- 8(א) בחוק.

עמדת המדינה והתייחסות הצדדים

עמדת המדינה תפורט במסגרת הדיון בסכומי הגמול ושכה"ט.

התנגדויות

לא הוגשו התנגדויות להסדר הפשרה, ולא הוגשו כל בקשות ליציאה מהקבוצה שעליה הוא חל.

אישור הסדר הפשרה

כפי שפורט לעיל, במסגרת הסדר הפשרה התחייבה המשיבה להעביר לקרן לתובענות ייצוגיות סך של 4,950,000 ₪ בתוך 50 ימים מיום הפיכת פסק הדין לחלוט. בהתאם לתגובת המבקש לעמדת המדינה, מבוקש להגדיל סכום זה על חשבון סכומי הגמול ושכר הטרחה עליהם הסכימו הצדדים בהסדר הפשרה, לסך 5,150,000 ₪. נוכח האמור בעמדת המדינה ובתגובת המבקש, ומשעה שהמשיבה לא התנגדה להצעת המבקש שאף ציין כי אין בה כדי לשנות מהתחייבויות המשיבה במסגרת ההסכם (ור' גם עניין סופרגז, בסעיף 50), וכן משעה שההצעה מיטיבה עם הציבור, בקשה זו מקובלת עלי.

לטענת הצדדים, העברת סכום לקרן היא סבירה וראויה בנסיבות העניין בשל כך שזיהוי פרטני של חברי הקבוצה אינו מעשי. הצדדים הציעו כי הקרן לתובענות ייצוגיות תייעד את הכספים למטרות ציבוריות בתחום הקרוב לנושא בקשת האישור, כגון חינוך לפרטיות, הגנה על פרטיות ופיתוח טכנולוגיות להגברת הפרטיות. כמו כן, הצדדים הסכימו כי מענה לטענת הקונסולידציה יינתן במסגרת הפרסום על אודות הסדר הפשרה, בו תשולב הערה לתשומת לב המשתמשים בעניין הקונסולידציה בנוסח שצורף לסעיף 2(ח) להודעה המשלימה מטעם המשיבה. בכל הנוגע לטענה בעניין מאגרי המידע, המבקש ביקש לאשר את הסתלקותו מטענה זו באופן שיצור מעשה בית דין ביחס אליו בלבד בכל הנוגע אליה, ולא ביחס לשאר הקבוצה.

לנוכח הפיצוי עליו הוסכם כמפורט לעיל, משבקשת האישור מתייחסת לטענות ביחס להתנהלות המשיבה מלפני שנים ארוכות, הקושי לאתר את חברי הקבוצה, ובהתחשב בסיכונים ובסיכויים הכרוכים בהמשך ניהול התובענה אני סבורה כי סיום ההליך בהסדר פשרה, בנסיבות העניין, מגלם דרך יעילה והוגנת להכרעה במחלוקת. סיכומו של דבר, אני מוצאת כי יש בהסדר זה כדי להגשים במידה סבירה את מטרות החוק, ביניהן מימוש זכות הגישה לבית המשפט בתובענות ראויות, אכיפת הדין, הרתעה מפני הפרת הדין, מתן סעד הולם וניהול יעיל וממצה של תובענות.

בשים לב להסכמות הצדדים ולסעיף 20(א)(3) לחוק, אני מורה כי הקרן לתובענות ייצוגיות תייעד את הפיצוי הכספי שיועבר אליה מכוח הסדר הפשרה למטרות ציבוריות בתחום הקרוב לנושא בקשת האישור, כגון חינוך לפרטיות, הגנה על פרטיות ופיתוח טכנולוגיות להגברת הפרטיות.

מעשה בית דין

אישור הסדר הפשרה יהווה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצות כהגדרתן לעיל, ביחס לעילות ולסעדים שפורטו בבקשת האישור ובהסדר הפשרה, למעט ביחס לטענה בעניין אי רישום מאגר מידע שלגביה הוסכם כאמור על הסתלקות.

מינוי בודק

ברירת המחדל בחוק היא כי יש למנות בודק, אלא אם כן נמצאו טעמים מיוחדים שיירשמו, המצדיקים הימנעות מכך (ר' סעיף 19(ב)(1) בחוק). מינוי הבודק דרוש, ככלל, לבחינת בסיס הפשרה, הנתונים שעל יסודם הושתת הסדר הפשרה ומניעת חשש להעדפת טובת הנאה על ידי התובע הייצוגי, על פני האינטרס הקבוצתי.

הטעמים המיוחדים המצדיקים הימנעות ממינוי בודק, הוכרו בפסיקה, בין היתר, כמקרים בהם המקרה אינו מעורר שאלות שבמומחיות; כאשר ההסדר מבטיח סכום לא מבוטל לצרכנים, אל מול סיכון משמעותי לדחיית הדיון וסרבולו; כאשר מדובר בהסדר ראוי שמקדם אכיפה יעילה והרתעה; כאשר סכום הפשרה נמוך ועלות הבודק עשויה להכביד הוצאות על הצדדים באופן העלול לסכל את ההסדר, או לפגוע בתועלת האמורה לצמוח לקבוצה מכוח ההסדר (ר' בש"א (מחוזי ת"א) 3058/07 ארגס נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית (פורסם במאגרים, 13.9.09) בפסקה 20; ת"א (מחוזי ת"א) 1284/08 קריטנשטיין נ' מסעדת טורקיז בע"מ (פורסם במאגרים, 3.3.09), בפסקאות 15-16; ת"צ (ת"א) 11051-12-15 קוחול נ' שופמיינד בע"מ (פורסם במאגרים, 23.4.20) בפסקאות 95-99; ת"צ (מרכז) 63984-12-17‏ לרנר נ' איסתא ישראל בע"מ (פורסם במאגרים, 27.4.20) בפסקה 43).

בנסיבות העניין כפי שפורטו לעיל, ובשים לב לאופי של הפיצוי הכספי שיינתן כפיצוי לקרן ולכך שמדובר בפיצוי בגין נזק לא ממוני, ולעלויות הכרוכות במינוי בודק, אני סבורה כי במקרה זה אין מקום למנות בודק.

גמול ושכר טרחה

סעיף 19(ו) בחוק קובע לעניין זה, כי:

"אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה…".

סעיף 22 בחוק דן בגמול לתובע המייצג וקובע, כי:

"(א)  הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או גם חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין.

(ב)    בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1)    הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;

(2)    התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

(3)    מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית".

סעיף 23 בחוק דן בשכר טרחתו של בא כוח מייצג וקובע:

"(א)  בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.
(ב)    בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

(1)    התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה

(2)    מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;

(3)    מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;

(4)    האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;

(5)    הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית."

בפסיקה נקבע, כי אין המדובר ברשימה סגורה של שיקולים ויש להוסיף ולבחון, את האיזון בין הרצון לעודד הגשת תביעות ייצוגיות ראויות לבין הרצון למנוע הגשת תביעות סרק; מידת הגשמת האינטרסים הציבוריים הרצויים באמצעות התובענה, היקף ההשקעה של עורך הדין המייצג; מידת הסיכון בתובענה; האופן בו התנהל ב"כ התובע הייצוגי; מידת ההצלחה שנחל התובע הייצוגי בהליך; השאלה אם הגמול ושכר הטרחה מפחיתים מהתועלת לקבוצה והשאלה אם היה ניתן להשיג את הסעד שהושג שלא באמצעות תובענה ייצוגית (ר'  עניין רייכרט).

אופן חישוב שכר הטרחה לבא כוח התובע הייצוגי אמור להיות, ככלל, על פי שיטת האחוזים ויש לבכר את חישובה מתוך הסכומים שייגבו בפועל ולא מהסכומים שנפסקו בפסק הדין וככל שסכום הזכייה גדל, יקטן שיעור שכר הטרחה וכן להיפך (ר' עניין רייכרט בפסקאות 8-9). יחד עם זאת, נקבע כי על אף ששיטת האחוזים היא השיטה המקובלת, אין בית המשפט מחויב לה אך ככל שמבקש בית המשפט לנקוט בשיטת חישוב מסוימת מעבר לשיקולים הכללים המנויים בחוק, יש לבכר שיטה זו (ר' עע"מ 2978/13 מי הגליל- תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס (פורסם במאגרים, 2015), סעיף נ"א;  עניין סופרגז בסעיף 50).

בענייננו, כאמור, הסכימו הצדדים על תשלום גמול למבקש שיעמוד על סך של 158,143 ₪ בתוספת מע"מ, על תשלום החזר הוצאות בסך 64,500 ₪ (כולל מע"מ) ועל שכ"ט לב"כ המבקש בסך 1,317,857 ₪ בתוספת מע"מ.

המדינה טענה כי סכומים אלה חורגים משמעותית מהמקובל ללא הצדקה, והמליצה על הפחתתם תוך הוספת ההפרש לסכום הפיצוי לחברי הקבוצה או לקרן. המבקש בתגובתו ביקש להדגיש את השיקולים שהובילו להסכמת הצדדים בעניין זה, ויחד עם זאת ציין כי הוא ובא כוחו מסכימים על ביצוע שינויים בחלוקת התשלומים שפורטה בהסדר הפשרה, באופן שיביא להגדלת סכום הפיצוי שיועבר לקרן על חשבון סכומי הגמול ושכר הטרחה.

סכומי הגמול ושכר הטרחה המעודכנים המומלצים, כפי שהתבקשו  על ידי המבקש, הם בסך כולל של 1,276,000 ₪. סכום הפשרה המעודכן הוא 5,150,000 ₪. בהתאם למדרגות שנקבעו בעניין רייכרט (סעיף 16), "על כל סכום שנגבה בפועל עד ל-5 מיליון ש"ח, ייפסק לטובת בא-הכוח המייצג שכר טרחה בשיעור של 25%; על כל סכום שנגבה בפועל בין 5 מיליון ש"ח עד ל-10 מיליון ש"ח ייפסק שכר טרחה בשיעור של 20%; ועל כל סכום שנגבה בפועל מעל 10 מיליון ש"ח, ייפסק שכר טרחה בשיעור של 15%". בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, יש לראות במפתח שנקבע בעניין רייכרט כתקרה מקסימלית (ר' עניין סופרגז בסעיף 50). לפיכך, התקרה המקסימלית לגמול ושכ"ט לפי סכום ההסדר המעודכן היא 1,280,000 ₪, ולפיכך סכומי הגמול ושכר הטרחה המעודכנים המומלצים נמוכים מעט מתקרה זו.

בשים לב לכך שהשינוי המוצע מעמיד את אחוזי הגמול ושכר הטרחה במסגרת התקרה שנקבעה בעניין רייכרט, ולמשך הזמן הממושך שבו מתנהל ההליך במסגרתו נדרש דיון גם בסוגית תניית ברירת הדין אשר אף נדונה בערכאת הערעור, כך שהדיון הצריך תשומות מתמשכות מצד ב"כ המבקש, אני מקבלת את הבקשה המעודכנת של המבקש.

אני מורה כי הגמול למבקש יעמוד על סך 136,715 ₪ בתוספת מע"מ, ושכ"ט לב"כ המבקש יעמוד על סך 1,139,285 ₪ בתוספת מע"מ.

אני מאשרת את הסכמת הצדדים להחזר הוצאות למבקש עד לסך 64,500 ₪ (כולל מע"מ) וזאת רק בכפוף להצגת אסמכתאות מתאימות לב"כ המשיבה ביחס להוצאות.

בכל הנוגע למועדי התשלום למבקש וב"כ המבקש, בהסדר הפשרה התחייבה המשיבה כי הגמול, החזר ההוצאות ושכה"ט יועברו בתוך 60 ימים מיום הפיכת פסק הדין לחלוט או בתוך 60 ימים לאחר קבלת המסמכים והפרטים המנויים בהסכם הפשרה, לפי המאוחר, והכל כמפורט בהסכם הפשרה. אני מאשרת את הסכמת הצדדים בעניין מועד התשלום, אך מוצאת לנכון לקבוע כי הוא יעשה בכפוף להחלטה משלימה שתיתן לאחר הגשת אסמכתא בדבר ביצוע ההעברה לקרן.

 

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.
המשיבה תגיש הודעה בדבר ביצוע העברת הסך של 5,150,000 ₪ לקרן לתובענות ייצוגיות בצירוף אסמכתא, בחלוף 7 ימים מהמועד עליו הסכימו הצדדים לביצוע ההעברה (50 ימים ממועד הפיכת פסק הדין לחלוט).
המשיבה תשלם גמול למבקש בסך 136,715 ₪ בתוספת מע"מ, הוצאות בסך 64,500 ₪ (כולל מע"מ), ושכ"ט לב"כ המבקש בסך 1,139,285 ₪ בצירוף מע"מ, במועד עליו הסכימו הצדדים בכפוף להסכמות הצדדים בעניין זה כמפורט לעיל. העברת הסכומים תיעשה בכפוף להחלטה משלימה שתינתן לאחר שתוגש הודעה בדבר ביצוע ההעברה לקרן בצירוף אסמכתא המאשרת את ההעברה כמפורט לעיל.
בהתאם להוראת סעיף 25(א)(4) בחוק, אני מורה על פרסום הודעה על הסדר פשרה זה בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה. גודל ההודעה לא יפחת מ- 15 X 15 ס"מ, וגודל האותיות יהיה בהתאם להוראת תקנות הגנת הצרכן (האותיות בחוזה אחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן), התשנ"ה-1995, ולא פחות משני מילימטר. בהודעה יפורטו כל הפרטים המנויים בסעיפים 19(ג)(1) ו-(2) ו- 25(ד) בחוק וכן הפניה לפנקס התובענות הייצוגיות, שם ניתן יהיה לעיין בפסק הדין ובהסדר הפשרה. יש לפרסם את ההודעה אף באתר האינטרנט של המשיבה. המשיבה תישא בעלויות הפרסומים.

בהתאם להסכמת הצדדים, ההודעה תכלול את האמור בסעיף 2(ח) להודעה המשלימה מטעם המשיבה.

נוסח ההודעה הנ"ל יובא לאישור בית המשפט עד ליום 14.8.25.

לאחר אישור נוסח ההודעה, ישלח ב"כ המבקש עותק מההודעה השנייה למנהל בתי המשפט בהתאם לתקנה 19 בתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010.
הצדדים ישלחו העתק מפסק הדין, בצירוף הסדר הפשרה ובצירוף ההודעה למנהל בתי המשפט לשם רישומם בפנקס תובענות ייצוגיות, בהתאם לתקנה 19(ה) בתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010.
5129371הצדדים ישלחו העתק מההודעה ליועץ המשפטי לממשלה בהתאם לתקנה 19 בתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010.

5129371

54678313המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

נקבע למשימה כללית ליום 7.9.25.

ניתן היום, ד' אב תשפ"ה, 29 יולי 2025, בהעדר הצדדים.

איריס רבינוביץ ברון