יצירת קשר
השאירו פרטים
ת"צ 63427-02-24 דוד נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' – מחוזי תל אביב – כב' הש' עודד מאור
פסק דין
- לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה לפי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006. הבקשה לאישור הסדר פשרה הוגשה בעקבות תביעה ובקשה לאישורה כייצוגית, שהגיש המבקש כנגד המשיבות ביום 28.2.24.
- הסכמות הצדדים ביסוד הסדר הפשרה, מבוססות על מתווה שגובש, על רכיביו, בסיועו של בית המשפט במהלך מספר דיונים שהתקיימו.
משכך, עת הוגשה הבקשה לאישור הסדר פשרה, הצדדים ביקשו שבית המשפט יאשר את הסדר הפשרה ללא ההליכים המוקדמים המוסדרים בסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, ובהתאם לפסק הדין שניתן ברע"א 8479/02 סבו נ' רשות שדות התעופה (15.12.2008) (להלן: "עניין סבו").
על אף האמור, הוריתי על העברת הסדר הפשרה לעיונם של באי כוח היועצת המשפטית לממשלה, ולידי המפקח על הבנקים, על מנת שיבחנו אפשרות להביע עמדתם, ככל שימצאו לנכון. כמו כן, הוריתי על פרסומו של הסדר הפשרה לציבור (בעיתון יומי אחד, בעיתון סוף שבוע אחד וכן בעמוד הנחיתה באתרי האינטרנט של המשיבות).
כפי שיובהר בהמשך, הוגשה מטעם היועצת המשפטית לממשלה התנגדות להסדר הפשרה. לא הוגשו התנגדויות מטעם מי מחברי הקבוצה או מהציבור, ומי מחברי הקבוצה לא הגיש בקשה ליציאה מן הקבוצה.
תמצית כללית של בקשת האישור
- כאמור, המבקש הגיש ביום 28.2.24 תובענה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית כנגד המשיבות.
המבקש טען בבקשת האישור שהמשיבות מתנהלות שלא כדין בכך שהן העלו את עמלת דמי הכרטיס הנגבית מלקוחות, מבלי ליתן גילוי אפקטיבי על כך במסגרת הודעה נפרדת וברורה או באופן בולט שיאפשר לאבחן את אותה הודעה מהודעות שוטפות אחרות.
לטענת המבקש, התנהלות המשיבות גרמה לו ולשאר חברי הקבוצה, נזק בגובה הסכומים שנגבו, לטענתו, ביתר (קרי, עלות דמי הכרטיס לפני העלאת המחיר לעומת עלות דמי הכרטיס לאחר העלאת המחיר).
במסגרת בקשת האישור, המבקש עתר למתן פיצוי או השבה של הסכומים שנטען כי נגבו ביתר על ידי המשיבות. עוד התבקש, כי יינתן צו עשה שיורה למשיבות להודיע ללקוחותיהן על כל העלאת מחיר בשירות באופן אפקטיבי, ובמסגרת הודעה נפרדת וברורה.
- מנגד, המשיבות הגישו ביום 7.7.24 תשובה לבקשת האישור, במסגרתה חלקו על הנטען בבקשת האישור.
נטען שהמשיבה 1, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן גם: "הבנק"), הנפיקה למבקש כרטיס אשראי, וכי המשיבה 2, מקס איט פיננסים בע"מ (להלן גם: "מקס"), נותנת לבנק שירותי תפעול הנפקה, כהגדרת מונח זה בסעיף 11ב לחוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א-1981, וביחס לכרטיס האשראי.
המשיבות טענו שהמבקש שילם לבנק במשך שנים עמלת דמי כרטיס בתמורה למכלול השירותים שהוא מקבל בכרטיס האשראי, וכי לאחר שנים רבות בהן לא חל שינוי בשיעור עמלת דמי הכרטיס, החליט הבנק להעלות את העמלה בשיעור שנע בין 1.4 ₪ לבין 3 ₪ (תלוי בסוג הכרטיס). לטענת המשיבות, המדובר בעלייה צנועה בהתחשב בכך ששיעור העמלה לא עודכן משך שנים, וכי זו משקפת את העלייה במדד המחירים לצרכן. עוד נטען, כי לא הוכח קשר סיבתי ולא הוכח נזק, וממילא לא הוכח גם שאם הלקוחות היו מקבלים הודעה אחרת הם היו נוהגים באופן שונה, כאשר לטענת המשיבות נתונים סטטיסטיים מוכיחים את עמדתן בהקשר זה.
נטען שהבנק פרסם הודעות על העלאת העמלה בהתאם להוראות סעיף 5(א) לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים) – תשנ"ב -1992 (להלן: "כללי הבנקאות"), ואף מעבר לכך. המשיבה ציינה שההודעות פורסמו חודשיים מראש, בשני דפי פירוט רצופים, לפנים משורת הדין בנסיבות בהן החובה המנויה בכללי הבנקאות היא משלוח הודעה אחת בלבד. עוד צוין שהבנק פרסם את דבר השינוי בדרכים נוספות לפי סעיף 5(א) לכללי הבנקאות, ובכלל זה בשני עיתונים יומיים.
המשיבות טענו שמקס מחויבת ליישם את הוראות הבנק, וכי הבנק, משיקוליו ולא בשל חובה שבדין, ביקש ממקס לשגר את ההודעה על העלאת דמי הכרטיס בצבע אדום ברובריקת ההודעות שבדפי הפירוט. נטען שככל הנראה בשל קצר בתקשורת במישור היחסים שבין מקס לבין בית הדפוס שביצע את הפרסום בהיבט התפעולי, "ההוראה לא עברה" וחלק ניכר מההודעות פורסמו שלא בצבע אדום, על אף בקשת הבנק.
המשיבות הוסיפו וטענו שאין בסיס לטענה כי ההודעות אינן אפקטיביות או כי הייתה חובה לשלוח את ההודעה בדרך אחרת, וכי הפרסום שבוצע בפועל ברובריקת ההודעות שבדפי הפירוט – בצבע שחור – עומד בהוראות הדין ואינו מטעה, בהעדר הוראה בכללי הבנקאות המחייבת ליתן הודעה שתוכנה צבוע באדום. נטען שמכל מקום ולכל היותר, ניתן לראות במקרה נושא בקשת האישור כאירוע נקודתי שאינו משקף את התנהלות הבנק, אינו מצדיק הגשת בקשה לאישור תובענה כייצוגית וכי לא היו העלאות בגינן הודעות פורסמו כפי הנטען בהליך זה.
- המבקש הגיש ביום 25.9.24 תשובה לתשובת המשיבות לבקשת האישור, בה דחה את טענות המשיבות בתשובתן.
המבקש, בתשובתו, חזר על טענותיו בבקשת האישור, בין היתר בכל הנוגע למתן הודעה אפקטיבית ובכל הנוגע לנזק שנטען כי נגרם לחברי הקבוצה.
ניהול ההליך
- ביום 30.9.24 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה, במסגרתה בית המשפט ניסה לקדם את הצדדים לעבר פתרון.
- ביום 25.12.24 הצדדים הודיעו, כי הסכימו לפנות להליך גישור. הליך הגישור שהחל בחודש פברואר 2025 לא צלח בסופו של יום.
- במקביל, התקיימו בבית המשפט ישיבות נוספות, במסגרתן הצליחו הצדדים לגבש הסכמות בסיוע בית המשפט.
במהלך אותן ישיבות ארוכות ואינטנסיביות, המשיבות הציגו לבית המשפט נתונים רלוונטיים ביחס להעלאת מחיר ללקוחות הבנק שלגביהם מקבל הבנק שירותי תפעול ממקס. לאחר שכל אחד מהצדדים הציג את עמדתו בכל הנוגע לפיצוי הראוי בנסיבות העניין, גובש מתווה עליו מתבסס הסדר הפשרה אותו מבקשים הצדדים לאשר.
- ביום 22.9.25 הוגשה הבקשה לאישור הסדר פשרה. ביום 21.5.26 היועצת המשפטית לממשלה הגישה את התנגדותה להסדר הפשרה. לאחר מכן, הצדדים הגישו ביום 11.6.26 את תשובתם להתנגדות היועצת המשפטית לממשלה.
ביום 18.6.26 התקיים דיון בבקשה לאישור הסדר פשרה ובמסגרתו הצדדים לבקשת האישור ובאי כוח היועצת המשפטית לממשלה חזרו על עמדותיהם, והועלו גם הבהרות שונות בקשר לסוגיות הנוגעות להסדר הפשרה.
רכיבי הסדר הפשרה
- להלן יפורטו רכיבי הסדר הפשרה, בהמשך להסכמות הצדדים שגובשו, כאמור, על יסוד הצעת בית המשפט במסגרת הדיונים שהתקיימו.
בבקשה לאישור הסדר פשרה נטען שהסדר הפשרה הינו ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה ובסוגיות שבמחלוקת. נטען בהקשר זה, כי המדובר בהסדר פשרה שגובש בסיועו של בית המשפט, לאחר קיומו של משא ומתן ארוך בין הצדדים, ולאחר שהוצגו לפני בית המשפט מכלול הנתונים הרלוונטיים לעניין במהלך מספר דיונים שהתקיימו.
רכיב הפיצוי
- הוסכם בין הצדדים שיוענקו על ידי המשיבות כרטיסי גיפט קארד בערך נקוב כולל של 500,000 ₪ (1,000 כרטיסים של 500 ₪ כל אחד). תחילה, עת הוגשה הבקשה לאישור הסדר פשרה, הציעו הצדדים שכרטיסי הגיפט קארד יוענקו לחיילי מילואים בשירות קרבי ובאמצעות "עמותת הסיירת הצפונית" (כאשר הצדדים צירפו אסמכתאות ביחס לעמותה, ובכלל זה אישור ניהול תקין וכן התחייבות אותה עמותה להעניק את כרטיסי הגיפט קארד ללוחמים בלבד).
יחד עם זאת, יובהר כבר עתה שבהמשך לעמדת בית המשפט בעקבות דיון שהתקיים בבקשה לאישור הסדר פשרה (ואף בשים לב להתנגדות היועצת המשפטית לממשלה), הסכימו הצדדים שרכיב הפיצוי יועבר באמצעות האגודה למען החייל, לחיילים קרביים ותומכי לחימה בשירות סדיר שהם מעוטי יכולת המוכרים על ידי הצבא ככאלה (למשל כאלו המקבלים תשמ"ש) או לחיילי מילואים העונים לקריטריונים דומים אלו – ולפי הוראות שתינתנה.
הוסכם שחלוקת כרטיסי הגיפט קארד תבוצע לא יאוחר משלושה חודשים מהמועד שבו פסק דין זה יהפוך לחלוט. כפי שפורט על ידי הצדדים בשלב מאוחר יותר (בתשובתם להתנגדות היועצת המשפטית לממשלה), הוסכם שככל שיווצר קושי מסוים בשימוש בגיפט קארד דיגיטלי, ניתן יהיה להחליפו בכרטיס פיזי.
התבקש להורות שהודעות הכוללות לינק לגיפט קארד דיגיטלי או כל הודעה אחרת הקשורה למימושו, לא תיחשבנה כהודעות שיווקיות לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982, ולא תיחשבנה ככאלו הפוגעות בפרטיות מקבל הגיפט קארד הדיגיטלי, בהתאם לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981. זאת, על מנת למנוע טענות בעניין זה בעתיד כנגד המשיבות.
רכיב הסדרה עתידית
- הוסכם בין הצדדים, כי בהתאם למערכת ההסכמית של הבנק עם לקוחותיו, יש לבנק זכות להעלות את מחיר עמלת דמי הכרטיס, ובלבד שיידע את לקוחותיו עובר לכך ובהתאם להוראות הדין.
הבנק התחייב, ביחס לכרטיסי אשראי המונפקים על ידו ושלגביהם מקבל הבנק שירותי תפעול ממקס, כי לפני כל העלאה נוספת בעמלת דמי הכרטיס (ככל שתהיה כזו), תינתן הודעה ללקוחות בדבר העלאת המחיר הצפויה, הן ברובריקת ההודעות שבדפי הפירוט (בצורה מודגשת או בצבע אחר) והן על גבי דף נפרד (ללא מידע נוסף). הדף הנפרד יישלח עם דפי הפירוט באותה מעטפה (ללקוחות המקבלים דפי פירוט באמצעות הדואר) או בדואר אלקטרוני (ללקוחות המקבלים דפי פירוט באמצעות הדואר האלקטרוני, לאחר ביצוע הזדהות). האמור, החל ממועד אישור הסדר הפשרה.
המשיבות הבהירו שאין באמור כדי לגרוע מחובותיו של הבנק לתת את ההודעה על העלאת העמלה בדרכים הנוספות הקבועות בכללי הבנקאות, או בהתאם לכל דין רלוונטי אחר שיחול, כפי שיהיו בתוקף בעת הרלוונטית.
בבקשה לאישור הסדר פשרה הובהר, כי כל עוד לא יחול שינוי בהוראות הדין הרלוונטיות, תחול ההסדרה עתידית באופן שהוסכם לעיל. צוין בהקשר זה, כי מובן ששינוי בהוראות הדין, ככל שיהיה כזה, יכול שישפיע על דרך מתן ההודעה, והבנק יפעל בכל עת בהתאם להוראות הדין העדכניות.
- הוסכם בין הצדדים שהבנק יהיה רשאי לתת את ההודעה בדרך אחרת מזו שהוסכמה לגבי הסדרה עתידית, ובלבד שהיא תהיה באותה רמת יידוע של ההסדרה העתידית המוסכמת, (כאשר הסיכון ביחס לשאלה האם מדובר באותו סטנדרט יוטל על הבנק בלבד). כפי שהובהר בבקשה לאישור הסדר פשרה בהקשר זה, מטרת הסכמה זו היא "לא לקפוא על השמרים ואם תהיינה בעתיד דרכים אחרות ורעיונות אחרים למתן הודעות, הבנק לא יסונדל בשל פסק הדין, …". יובהר, כי היועצת המשפטית לממשלה, בהתנגדותה, לא הביעה התנגדות להסכמה זו.
רכיבי שכר טרחה וגמול
- הוסכם בין הצדדים שישולם למבקש גמול בסך של 10,000 ₪.
עוד הוסכם, כי ישולם לבאי כוח המבקש שכר טרחה בסך של 140,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, כנגד חשבונית מס כדין שתועבר בתוך ועד 7 ימים ממועד התשלום.
- בבקשה לאישור הסדר פשרה נטען, כי רכיבי שכר הטרחה והגמול מבוססים על הצעת בית המשפט, וכי הם הולמים את התועלת שהושגה בעקבות ניהול ההליך. נטען גם להליך מקדים של פנייה מוקדמת, לטרחה ולסיכון שנטלו על עצמם המבקש ובא כוחו עם הגשת בקשת האישור, לקיומו של הליך גישור ולקיומו של משא ומתן ממושך. עוד נטען, כי יש להתחשב במנגנון ההסדרה העתידית בעת קביעת שיעורי שכר הטרחה והגמול.
החזר הוצאות
- הוסכם שהמשיבות תשפנה את המבקש בסך של 15,000 ₪ בגין הוצאות ההליך, כמו גם בתשלום חלקה הראשון של אגרת בית המשפט אותה שילם המבקש.
הבקשה שלא למנות בודק
- הצדדים ביקשו שלא למנות בודק להסדר הפשרה.
בבקשה לאישור הסדר פשרה נטען, כי לא צפויה תועלת ממינוי בודק, וכי לא מתעוררת שאלה של מומחיות. נטען גם שבחינת סבירותו של הסדר הפשרה כמו גם היותו הוגן ומאוזן הינה "עניין משפטי, אשר מסור לבית המשפט".
הצדדים הוסיפו וטענו שהסדר הפשרה הושג לאחר משא ומתן ממושך, בסיועו של בית המשפט, וכי אין המדובר בתוצאה אריתמטית של בדיקה מסוימת וספציפית, אלא פרי פשרה בין גישות שונות ללא שיקוף של גישה משפטית, באופן המייתר את הצורך במינוי בודק.
הבקשה לפטור מתשלום חלקה השני של אגרת בית המשפט
- בבקשה לאישור הסדר פשרה התבקש לפטור את המשיבות מתשלום חלקה השני של אגרת בית המשפט.
- נטען, כי המשיבות הסכימו לפנות להליך גישור וכי הן נשאו בעלותו הבלתי מבוטלת. נטען שהמשיבות נענו להצעת בית המשפט לסיום המחלוקת על דרך הפשרה ובאופן שהביא לחיסכון במשאבים שיפוטיים רבים.
המשיבות ביקשו להפנות לכך שהסדר הפשרה גובש בשלב מוקדם בו בקשת האישור טרם נדונה לגופה.
עוד נטען, כי אי מתן פטור מתשלום חלקה השני של האגרה, עלול ליצור תמריץ שלילי לצדדים בהליכים מסוג זה בכל הנוגע לגיבוש הסדרים, ולהקשות עליהם לפתור את המחלוקות ביניהם.
התנגדות היועצת המשפטית לממשלה לאישור הסדר הפשרה
- בהמשך לאמור לעיל, בהחלטה מיום 30.9.25 הוריתי על העברת הבקשה לאישור הסדר פשרה ליועצת המשפטית לממשלה ולמפקח על הבנקים, וכן הוריתי על פרסומו לציבור ולחברי הקבוצה. האמור, למען הסדר הטוב ועל אף הבקשה לאשר את הסדר הפשרה לפי עניין סבו.
יצוין, כי לא הוגשו התנגדויות להסדר הפשרה מטעם חברי הקבוצה או מהציבור.
ביום 21.5.26, היועצת המשפטית לממשלה הגישה את התנגדותה לאישור הסדר הפשרה (להלן: "ההתנגדות"). לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, הסדר הפשרה אינו משקף כנדרש את האינטרס שעניינו הבטחת זכויות חברי הקבוצה ואת האינטרס הציבורי שעניינו אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו, והתבקש לדחות את הבקשה לאישורו. להלן יובאו טעמי ההתנגדות.
- בהתנגדות צוין, כי לעמדת היועצת המשפטית לממשלה ובתיאום עם בנק ישראל, קיים בסיס לטענה כי הגילוי בו נקט הבנק לא היה די אפקטיבי, במיוחד מנקודת המבט של תכלית עקרון הגילוי הנאות. זאת, בשים לב לנסיבות הפרטניות בענייננו, כמפורט בהתנגדות: המדובר בהודעה שהיא משמעותית ללקוח (העלאת דמי כרטיס אשראי); הגילוי בוצע במסגרת דמי פירוט חודשיים ולא בהודעה נפרדת וישירה ללקוח; ההודעה לוותה במאפיין צורני שלא בלט באופן מובחן מיתר ההודעות, אלא היה באותו גופן ובאותו צבע.
בהתנגדות נטען, כי קיומו של בסיס לעילת התביעה משפיע על הערכת הסיכויים לקבלתה, דבר המצריך מתן ביטוי בטיב ובסכום הפיצוי שייפסק במסגרת ההסדר. זאת, הן בהיבט הסעד הראוי לחברי הקבוצה והן בהיבט ההרתעה.
- לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, קיים קושי ביחס לגובה הפיצוי, לטיבו ולמיהות מקבל הפיצוי. בהתנגדות צוין אמנם שהסכמה שעניינה מתן תווי שי לעמותה לטובת חיילי מילואים בשירות קרבי, היא ראויה כשלעצמה, אולם לדעתה ספק אם היא תואמת את חוק תובענות ייצוגיות שתכליתו המרכזית היא מתן פיצוי הולם לחברי הקבוצה.
ביחס לגובה הפיצוי – נטען שלא ניתן לעמוד מהבקשה לאישור הסדר פשרה על היקף הנזק הכספי שנגרם לחברי הקבוצה כמו גם גודל הקבוצה. בהתנגדות צוין שהיועצת המשפטית לממשלה לא הייתה צד לדיונים שהתקיימו בבית המשפט, במסגרתם גובש הסדר הפשרה, ולא ניתן לקבוע האם המדובר בסכום פיצוי סביר בנסיבות העניין, האם הוא משקף את סך הנזק שנגרם לחברי הקבוצה כמו גם להתחקות אחר מקדם הפשרה. בהקשר זה, התבקש להורות לצדדים להעביר את הנתונים הרלוונטיים על בסיסם חושב סכום הפיצוי.
ביחס לטיב הפיצוי – נטען, כי בנסיבות העניין יש לתת פיצוי כספי ולא באמצעות תווי שי. נטען כי קיימים שלושה קשיים מרכזיים בטיב הפיצוי המוצע.
הראשון – מתן הפיצוי באמצעות תווי שי, כשלעצמו. השני – מוצע מתן סעד לטובת הציבור ולא לחברי הקבוצה, ומבלי שהוצגו קשיים במתן פיצוי לחברי הקבוצה עצמם בהתאם להוראות סעיף 20(ג)(1); השלישי – קושי במתן סעד כספי לטובת הציבור על דרך העברת שוברים כספיים לעמותה, חלף העברת סכומי כסף לקרן לניהול ולחלוקת כספים שנפסקו כסעד ושהוקמה לפי סעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות (להלן: "הקרן").
נטען גם שלא הוגדר מנגנון לפיו יחולקו תווי השי על ידי העמותה.
עוד נטען, כי שווי של פיצוי שניתן בדרך של מתן הטבות אינו משקף בהכרח את ערכו האמיתי של הפיצוי, מאחר שייתכן שקיים פער בין מחיר ההטבה לצרכן ובין עלותו בפועל למשיבות (מקס היא זו שמנפיקה את התווים וסביר שעלותם נמוכה אל מול הפיצוי); כי במתן הטבה במסגרת הסדר פשרה בתובענה ייצוגית עולה חשש שההטבה המוצעת תהווה אקט שיווקי של מי מהמשיבות, ותושג תועלת מסחרית נלווית; כי ייתכן שהמשיבות היו מעניקות ממילא את ההטבה כך שאין בהסדר משום הרתעה עבורן; כי קיים קושי בכימות עלות ההטבה ולנוכח המגבלות הכרוכות במימושה (התווים מוגבלים לרשתות מסוימות ובתנאים מסוימים של רשת).
ביחס למיהות מקבלי הפיצוי – היועצת המשפטית לממשלה סברה שיש לתת פיצוי אישי לחברי הקבוצה שנפגעו ולא לצדדים שלישיים כפי שהוסכם, ובנסיבות בהן המשיבות מחזיקות בפרטי התקשרות של חברי הקבוצה, כי חלק מחברי הקבוצה הם לקוחות קיימים, וכי המדובר במספר מצומצם של העלאות, כנטען. צוין שלחלופין, ככל שלא ניתן לאתר את חברי הקבוצה – יש להורות על העברת כספי הפיצוי לקרן. נטען שבמתכונתו הנוכחית של הסדר הפשרה, חברי הקבוצה אינם צפויים לקבל כל פיצוי ישיר ולא מתקיימת חפיפה בין הזכאים להטבה לבין חברי הקבוצה. נטען שבהתאם להוראות סעיף 20(ג)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, רק במקרה שבו פיצוי חברי הקבוצה (כולם או חלקם) אינו מעשי, רשאי בית המשפט להורות על מתן סעד לטובת הציבור וכי אין זה המקרה. נטען שעל הצדדים להבהיר מדוע מתן פיצוי אישי לחברי הקבוצה אינו מעשי, הן ביחס ללקוחות קיימים והן ביחס ללקוחות עבר.
- ביחס לרכיבי גמול ושכר טרחה, נטען בהתנגדות שיש להפחית את שיעורי הגמול ושכר הטרחה המוסכמים, ובאופן שיש בו לשקף את טיב הסדר הפשרה המוצע ואת התרומה הממשית שהתקבלה בפועל לחברי הקבוצה. בהתנגדות היועצת המשפטית לממשלה צוין ששכר הטרחה והגמול מסתכמים לכדי סך כולל של 150,000 ₪. נטען, כי הסך הכולל הוא גבוה ביחס לסכום הפיצוי שניתן באמצעות תווי שי, עומד על כ-30% ממנו ובאופן המנוגד לעקרונות שנקבעו בפסיקה בעניין זה.
בהתנגדות נטען שבענייננו ההטבה אינה מתבטאת בתשלום כספי ישיר לחברי הקבוצה, אלא בתווי שי שמימושם תלוי בפעולה אקטיבית של מקבליהם. לפיכך, התבקש לקבוע בסיס חישוב לגמול ושכר טרחה אשר ייגזר מהמימוש בפועל של ההטבות, תוך מתן משקל לעלות הכלכלית בפועל של ההטבה למשיבות.
עוד נטען, כי אין להתחשב בהסדרה עתידית בעת קביעת הבסיס לחישוב שכר הטרחה והגמול בשיטת האחוזים.
נטען, כי יש מקום לקבוע שסכום משמעותי משכר הטרחה והגמול יותנה ויידחה עד לאחר שיוגש דיווח בדבר מתן הפיצוי, ואישור בית המשפט בדבר ביצועו כיאות.
- בהתנגדות נטען, כי אין מקום להורות על פטור מתשלום חלקה השני של האגרה וכי לא מתקיימים בענייננו טעמים מיוחדים המצדיקים מתן פטור כזה. כנטען בהתנגדות, הגעה להסדר פשרה בשלב מקדמי, אינה מצדיקה, כשלעצמה, מתן פטור מתשלום חלקה השני של האגרה ואין בנשיאה בעלויות הליך גישור כדי להשליך על כך.
אשר לטענה בדבר חיסכון בזמן שיפוטי, נטען בהתנגדות שעצם בחינת הבקשה לאישור הסדר פשרה מחייבת הקדשת משאבים רבים.
עוד נטען בהתנגדות, כי קודם להגשת הבקשה לאישור הסדר פשרה, בית המשפט נדרש בהליך זה לכתבי טענות אשר הוגשו במסגרת בירור בקשת האישור, תוך קיום שלושה דיונים ממושכים כך שאין הצדקה למתן פטור.
תשובת הצדדים להתנגדות היועצת המשפטית לממשלה להסדר הפשרה
- הצדדים לבקשת האישור הגישו ביום 11.6.26 את תשובתם להתנגדות היועצת המשפטית לממשלה להסדר הפשרה. הצדדים ביקשו שההתנגדות תידחה ושהסדר הפשרה כפי שגובש יאושר בהיותו ראוי, הוגן וסביר (ולטענת המשיבות – אף למעלה מכך).
- הצדדים טענו שהסדר הפשרה גובש בסיועו של בית המשפט לאחר שקלול טענות הצדדים, ומכל מקום כי הפשרה הינה תוצאה של ניהול סיכונים. נטען גם שאין לבחון האם ניתן היה להשיג הסדר מיטיב יותר לצד כזה או אחר, אלא האם הסדר הפשרה, לגופו, הוא ראוי, הוגן וסביר. נטען שלכל הסדר באשר הוא יש יתרונות וחסרונות, וכי בענייננו נמצא פתרון מיטבי המבטיח את סיומו המהיר של ההליך, עת רכיבי הסדר הפשרה גובשו בסיוע בית המשפט וכאשר סכום הפשרה מוענק לחיילים קרביים, ונטען שבתקופה זו אין תועלת ציבורית מבורכת ממנה.
- אשר לאמור בהתנגדות בכל הנוגע לקיומו של בסיס לטענה בדבר היעדר גילוי אפקטיבי, הצדדים טענו בתשובתם כי עמדה זו הועלתה ללא תמיכה בבדיקות ובנתונים סטטיסטיים, ועל אף העובדה שההודעה שנשלחה תואמת את הוראות הדין. הצדדים טענו שהמשיבות הציגו במהלך הדיונים נתונים המלמדים על כך שההודעה נושא בקשת האישור לא הביאה לשינוי במספר הלקוחות שביטלו את הכרטיס (על פני תקופה של מספר חודשים לאחר העלאת דמי הכרטיס לבין התקופה שקדמה לה), כך שלא היה בהודעה כדי להשפיע עליהם. נטען גם שסכומי עמלת דמי הכרטיס שנגבו מהלקוחות שביטלו את הכרטיס בתוך חודשים ספורים הם זעומים, כך ששיעורו של נזק הוא זניח ממש, וגם אם אותה הודעה לא הייתה מספיק "אפקטיבית", בפועל לא נגרם נזק לאיש.
- הצדדים ביקשו להפנות לכך שבמהלך הדיונים הוצג לבית המשפט גם נתון ה"דלתא", של סכום עמלת דמי הכרטיס שנגבתה בחודש שלאחר העלאת דמי הכרטיס, וכי הנתון שהוצג עמד על 1,000,000 ₪. הצדדים הפנו לכך שלאחר מכן, הגיעו בסיוע בית המשפט להסכמות בדבר גובה הפיצוי בסך של 500,000 ₪ באמצעות כרטיסי גיפט קארד לחיילים קרביים. נטען, שנסיבות אלו בהן המדובר בתשלום לחיילים קרביים, המשיבות נאותו לשלם הרבה יותר ממה שהיו מסכימות לשלם. נטען שהשימוש בגיפט קארד לחיילים קרביים היווה כלי להגדלת הסכום לו הסכימו המשיבות. לטענת הצדדים, עמדה לפיה הסכום צריך להיות גבוה יותר או נמוך יותר, היא עמדה שאינה יכולה לשמש בסיס להתנגדות להסדר פשרה. נטען שהערך והתועלת המוקנים לחיילים קרביים, אשר יקבלו כל אחד גיפט קארד בשווי של 500 ₪, למימוש במשך חמש שנים במגוון רחב של רשתות, מהווים תועלת וערך משמעותי עבורם, וכן מהווים תרוצה לקבוצת אנשים, תוך הבעת הוקרה והכרת תודה על פועלם.
- הצדדים טענו לתחולת הוראות סעיף 20(ג)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, וכי מתן פיצוי כספי באופן פרטני לחברי הקבוצה הוא אינו מעשי, ומאחר שחברי הקבוצה לא הוגדרו באופן ספציפי ופרטני בשל מחלוקת שבין הצדדים ביחס להגדרה. עוד נטען, כי בפועל תשלום פיצוי באופן פרטני היה זניח לכל חבר קבוצה (נע בין 1.4 ₪ לבין 3 ₪, כתלות בסוג הכרטיס), ולטענתם המדובר בשיקול שמטה את הכף להעברת סכום הפשרה לעמותה ולא לחברי הקבוצה שכלל לא הוגדרה באופן מוסכם על ידי הצדדים.
משכך, טענו הצדדים שבנסיבות העניין מתכונתו של הסדר הפשרה, בדמות של גיפט קארדים (ולא העברת כסף אל הקרן), הוא הראוי והנכון בנסיבות העניין.
- בתשובת הצדדים, הצדדים חלקו על האמור בהתנגדות בכל הנוגע לשווי הכרטיס הדיגיטלי. לטענתם, השווי הנקוב של הכרטיס הדיגיטלי הוא שוויו האמיתי. הצדדים הבהירו, כי "גיפט קארד של 500 ₪ מאפשר מימוש ב-500 ₪", קרי המחזיק בגיפט קארד יוכל לרכוש במלוא הסכום של השובר, וכי אין המדובר בהסדר "קופונים" שבו לקוח מקבל הנחה ונדרש לשלם סכום נוסף מכיסוי.
הצדדים הוסיפו שהחששות שעשויים להתעורר ביחס לקופונים, לרבות בהיבטי שיווק והתנאה בביצוע רכישות נוספות, אינם מתקיימים במתן גיפט קארד, ובפרט מקום בו הוא כולל מגוון רחב של רשתות, והוא ניתן לתפעול ולשימוש בקלות.
- הצדדים ביקשו לטעון שאין יסוד להתערב ברכיבי שכר הטרחה והגמול המוסכמים. על יסוד טענת הצדדים לפיה אין המדובר בהסדר "קופונים" וכי ערכם של הגיפט קארדים הוא ריאלי, הצדדים ביקשו לטעון שאין לבצע הפחתה מותאמת מרכיבי גמול ושכר הטרחה. הצדדים הוסיפו וטענו, כי הם ערים לעקרונות הפסיקה המתייחסת לרכיבי שכר טרחה וגמול, אולם טענו שהמדובר בחריגה שאינה משמעותית ובהינתן תועלת במישור ההסדרה העתידית, תועלת שלטענתם הדין אינו מחייב. לטענת הצדדים, כאשר קיים הבדל בין אישור הסדר פשרה לבין המשך ניהול ההליך, מתחייבת גמישות מחשבתית שתאשר את רכיבי שכר הטרחה והגמול תוך שימוש בשיטה הגלובלית ולא בשיטת האחוזים.
- הצדדים חלקו על הנטען בהתנגדות ביחס לבקשה לפטור מתשלום חלקה השני של אגרת בית המשפט, וחזרו על בקשתם למתן פטור מתשלום חלק השני של האגרה. הצדדים טענו שהמדובר בעניין המצוי בשיקול דעתו המובהק של בית המשפט, וכי קיומו של הליך גישור הוא בבחינת טעם מיוחד המצדיק מתן תמריץ של פטור מתשלום חלק השני של האגרה.
דיון והכרעה
אישור הסדר הפשרה
- בהתאם לסעיפים 19(א) ו-19(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא הוא, כי מדובר בהסדר ראוי, הוגן וסביר בעניינם של חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.
לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה ונתתי דעתי לרכיביו במתכונתם הנוכחית ולאחר שעודכנו בעקבות הדיון שהתקיים וההערות בית משפט ובשים לב להתנגדות היועצת המשפטית לממשלה, סבורני שהמדובר בהסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה ואני מאשרו, כפי שיפורט להלן.
- הסדר הפשרה שלפניי הינו תוצאה של הליך שהתנהל בפני בית המשפט והתגבש בסיוע בית המשפט. זאת, לאחר שעיינתי לעומק בכלל החומר הרלוונטי שהוצג לפניי לרבות בנתונים שהוצגו בקשר לעילה הנטענת בבקשת האישור (בין היתר – ביחס לגובה הנזק הנטען, ביחס לשאלת השינוי במניין הלקוחות בעקבות הנסיבות נושא בקשת האישור).
על פי ההלכה של בית המשפט העליון בעניין סבו, ניתן אפילו לפטור את הצדדים מהמנגנונים והפרוצדורה הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות (במסגרת ההליכים המוקדמים לאישור הסדר פשרה), אולם במקרה שלפניי, ועל אף בקשת הצדדים לפעול על פי הלכת סבו, הוריתי על קבלת עמדות. מובן שהחשש הבסיסי העומד בהסדר פשרה, פרי משא ומתן שבין הצדדים, הוא ביחס ל"בעיית הנציג". בהתאם לעניין סבו, תכליתם של ההליכים המוקדמים לבחינת בקשה לאישור הסדר פשרה, נועדה בבסיסה למנוע קנוניה במסגרת פשרה בין התובע המייצג את הקבוצה לבין הנתבע, וזאת על חשבון חברי הקבוצה בהליך הייצוגי. אולם כידוע, מעורבות של מגשר מנוסה מהווה כלי עזר משמעותי שמפיג במידת מה את החשש מבעיית הנציג, על אחת כמה וכמה כאשר המדובר בהסדר פשרה שהוא פרי הליך שהתנהל בבית המשפט, במסגרתו גובש מתווה מוסכם, בסיוע מלא של בית המשפט, שתפקידו הוא לוודא שההסדר אכן ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה.
- בהתאם לעניין סבו, מקום בו בית המשפט הוא שמעלה בפני הצדדים את הצעת ההסדר, בין אם מפורטת לפרטי פרטים ובין אם היא מהווה מתווה עקרוני הכולל רק את עיקרי ההסדר, לא קיים חשש כי מדובר בהסדר שאינו ראוי, אינו הוגן ואינו סביר. בענייננו, הסדר הפשרה גובש על יסוד הצעת בית המשפט אשר ניתנה על בסיס היכרות מעמיקה של מכלול נתוני העניין. במסגרת הדיונים נחשפתי גם לעניינים שונים אותם הציגו הצדדים בכנות ובשקיפות, כאשר המשיבות הבהירו את מקור התקלה מול בית הדפוס, ושיתפו בהחלטות שהתקבלו במישור זה; המשיבות הציגו לעיון בית המשפט את הנתונים הרלוונטיים שהתבקשו, והם נותחו על מנת למצוא את הפשרה ההוגנת הראויה והסבירה. נבחנו אפשרויות פיצוי שונות, ובהן גם החזר ישירות לחברי הקבוצה, אולם נמצא שהתועלת במצב כזה אינה מירבית – עת המדובר בסכום החזר צנוע מאוד לחבר קבוצה, אל מול עלות תפעול גבוהה. בנסיבות אלו, סבורני שמתכונתו של רכיב הפיצוי הוא מיטבי בנסיבות אלו, ומבטיח גם את סיומו המהיר של ההליך, וגם מצב דברים בו סכום הפיצוי מועבר לחיילים מעוטי יכולת כשכל אחד מהם יזכה לקבל סכום כסף משמעותי לשימושו.
- ביחס להתנגדות היועצת המשפט לממשלה;
תחילה יש לציין, שלא הוגשה אף התנגדות מצד חברי הקבוצה. גם לא הוגשה כל בקשה של חבר קבוצה לצאת ממנה.
מובן שהגשת התנגדויות היא חשובה והיא מסייעת לקבלת החלטה מושכלת; התנגדות מביאה בפני בית המשפט צלילים אחרים שיהפכו את מלאכת בחינת ההסדר שמונח לפניו באופן הרמוני ומלא: כך יוכלו מתנגדים להביא לפני בית המשפט פנים נוספות שלא באו לידי ביטוי בהסדר הפשרה; יוכלו להאיר היבטים שלא הוצגו על ידי הצדדים או אף הוצנעו על ידם; יוכלו להביא זווית נוספת שתוסיף נדבך חשוב שישפיע לטובת הכלל, והכל על מנת שתהיה בפני בית המשפט תמונה מלאה ושלמה ככל הניתן, בטרם יכריע בשאלת היותו של ההסדר ראוי, הוגן וסביר לטובת חברי קבוצה.
ביחס לעילת התביעה, עיון בהתנגדות היועצת המשפטית לממשלה מלמד שמאחר ולשיטתה עילת התביעה, בדבר העובדה שהגילוי בדבר העלאת עמלת דמי הכרטיס, לא היה אפקטיבי, הרי המדובר בעילת תביעה טובה ובסיס מוצק זה משליך על הערכת הסיכוי לקבל את התביעה, ויש בו להשליך על טיב וסכום הפשרה.
נדמה לי שעצם העובדה שהצדדים הגיעו להסדר פשרה מלמדת שגם המשיבות השכילו להבין שעל אף טענותיהן, שיכולות היו להיות מגן בפני בקשת האישור, יש בסיס להסדר פשרה מכובד, הוגן וראוי.
היועצת המשפטית לממשלה התייחסה לשאלת היקף הפיצוי אל מול הנזק, אולם כפי שהובהר במסגרת הדיון בבקשה לאישור הסדר פשרה, עמדו לפני בית המשפט נתונים רלוונטיים לעניין, כשהם הוצגו בשקיפות, נותחו ונבחנו, תוך שהוצע מקדם פשרה ראוי לאחר שנשמעו עמדות הצדדים בעניין.
- ביחס לטיב הפיצוי, היועצת המשפטית לממשלה סברה שהפיצוי ניתן באמצעות תווי שי ולא באמצעות כסף מזומן. אולם, כפי שהובהר בתשובת הצדדים להתנגדות, כרטיסי הגיפט קארד הדיגיטליים שקולים לכסף מזומן שמועבר באמצעות לינק ייעודי וספציפי לכל אדם שזכאי לו, והוא יכול להשתמש בסכום זה ככסף מזומן במגוון מאד רחב של חנויות ורשתות. אין המדובר בתו שי, או בדבר פרסומת, אלא בצינור של העברת הסכום לנהנה. המדובר ברכישה שאינה מותנית ברכישה כלשהיא או בסכום כלשהו, ואין המדובר בהטבה. המדובר בשובר דיגיטלי (ובעת הצורך, כאמור, גם פיזי) על מלוא ערך סכום הפיצוי שנקבע.
- ביחס לאמור בהתנגדות לפיו יש להעביר את הכספים לעמותה חלף העברת הכספים לקרן – אכן. הכלל הוא העברת הכספים לקרן. אולם במסגרת הדיונים והמשא ומתן לפשרה, נכונות המשיבות לשלם סכום גבוה יותר המועבר ישירות לחיילי צה"ל, הטתה את הכף, כאשר האלטרנטיבה האחרת, הייתה העברת סכום נמוך יותר לקרן, ואינני משוכנע שניתן היה אז לומר כי המדובר בפתרון הוגן. אף בית המשפט היה שותף להתנגדות להעברת כספים לעמותה אחת כפי שהציעו הצדדים, ועל כן הכספים יחולקו באופן מסודר באמצעות האגודה למען החייל.
- אשר על האמור, מצאתי לאשר את הסדר הפשרה, ובכלל זה את הסכמות הצדדים לגבי רכיב הפיצוי ולגבי הסדרה עתידית, תוך שאני מורה שמחזיק בכרטיס הגיפט קארד יוכל לממשו בכל עת ולמשך 5 שנים מיום הנפקתו.
כמו כן, במצב דברים שבו כרטיס גיפט קארד לא מומש בחלוף שנה מיום הנפקתו, תישלח הודעת תזכורת למחזיק הגיפט קארד בדבר קיומו של הגיפט קארד. זאת, מדי שנה ועד תום תוקפו של הכרטיס. ככל שיתברר שלא מומש הכרטיס בחלוף 5 שנים, ניתן יהיה להורות על הארכת התוקף בעוד שנה.
- בהמשך לבקשת הצדדים, מובהר, כי הודעות הכוללות לינק לגיפט קארד דיגיטלי או כל הודעה אחרת הקשורה למימושו, לא תיחשבנה כהודעות שיווקיות לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982, ולא תיחשבנה ככאלו הפוגעות בפרטיות מקבל הגיפט קארד הדיגיטלי, בהתאם לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981.
- הקבוצה עליה יחול הסדר הפשרה תוגדר כדלהלן (וכפי שהתבקש בבקשה לאישור הסדר פשרה):
"כל לקוחות בנק לאומי שהועלתה להם עמלת דמי כרטיס בכרטיסי האשראי שהונפקו להם על ידי הבנק ותופעלו על ידי מקס, בשבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור ועד למועד הגשת בקשת האישור ביום 28.2.2024".
רכיבי גמול ושכר טרחה
- בהתאם לסעיפים 22(א) ו-22(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, בבואו של בית המשפט לפסוק גמול לתובע המייצג, לרבות במסגרת אישור הסדר פשרה, עליו לשקול את הטרחה שטרח התובע המייצג ואת הסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה. כמו כן, על בית המשפט לשקול את התועלת שהביאה התובענה הייצוגיות לחברי הקבוצה ואת מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית.
בהתאם לסעיף 23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, בבואו של בית המשפט לפסוק שכר טרחה לבא כוח המייצג, בדומה לשיקולים הנוגעים לפסיקת גמול, על בית המשפט לשקול את התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה ואת מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית. כמו כן, על בית המשפט לשקול את מורכבות ההליך והטרחה שטרח בא כוח המייצג, את הסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה ובניהולה, את ההוצאות שהוציא לשם כך, את האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך ואת הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט.
מהשיקולים המנויים בסעיף 23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, משתקפים שלושה סוגים של שיקולים. הסוג הראשון, נוגע לסוגיית התמריץ להגשת תביעה ייצוגיות, כאשר בעניין זה יש לאזן בין הצורך ליצור תמריץ חיובי להגשת תביעות ייצוגיות ראויות אל מול הצורך למנוע הגשתן של תביעות סרק. הסוג השני, נוגע להכוונת התנהלות בא כוח המייצג בנוגע לאופן ניהול התובענה, כאשר בעניין זה החוק מבקש ליצור תמריץ לכך שהדיון בבקשה לאישור ינוהל ביעילות ובהגינות. הסוג השלישי, נוגע לשאיפה כי יהיה יחס הולם בין שכר הטרחה לבין התובענה הייצוגיות, כאשר בענין זה על שכר הטרחה להיות סביר והוגן בהתחשב בכלל מאפיינה של התובענה הייצוגית. ראו לעניין זה ע"א 9134/05 עו"ד לויט נ' קו אופ צפון, אגודה שיתופית לשירותים בע"מ, פסקה 12 (7.2.2008) (להלן: "עניין לויט").
השיקולים האמורים לעיל כפי שצוינו בחוק ובפסיקה אינם בבחינת "רשימה סגורה". המדובר בקווים מנחים שעניינם התוויה של שיקול דעת בית המשפט ואין תכליתם לשרטט, כאמור בסעיף 13 לפסק הדין בעניין לויט, "נוסחה קשיחה".
- בע"א 2046/10 עזבון שמש נ' רייכרט, פ"ד סה(2) 681 (23.5.2012) (להלן: "עניין רייכרט") נקבע, כי שיטה ראויה לפיה יש לפסוק שכר טרחתו של בא כוח מייצג הינה "שיטת האחוזים", תוך העדפתה על פני "שיטת השעות". על פי אותה שיטה, שכר טרחתו של בא הכוח המייצג ייגזר כאחוז מתוך הסעד שניתן בפועל לחברי הקבוצה או לציבור, וזאת בין אם במסגרת פסק דין ובין אם במסגרת הסכם פשרה. עוד נקבע בעניין רייכרט, כי יש לפסוק שכר טרחה בשיעורים מדורגים יורדים, כאשר לעניין סכום שנגבה עד לסך של 5,000,000 ₪ נקבע כי יש לפסוק לבא הכוח המייצג שכר טרחה בשיעור של 25%. אמנם בעניין רייכרט הובהר כי המדרגות שנקבעו שם מיוחדות לאותו מקרה ויכול ויהיה קושי להסיק ממנו ביחס למקרים אחרים, עם זאת אותן מדרגות אומצו בפסיקה מאוחרת של בית המשפט העליון ושל ערכאות דיוניות.
- בפסק דין שניתן ברע"א 2957/17 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז נ' שוורצמן (17.3.2024) (להלן: "עניין סופרגז") הוטעם, כי "שיטת האחוזים" עשויה להיות רלוונטית במקרים בהם נפסק סעד כספי או שהסעד שנפסק ניתן לכימות כספי. עוד עולה מפסק הדין שניתן בעניין סופרגז, כי "שיטת האחוזים" היא שיטה מקובלת בהליך ייצוגי אך בית המשפט אינו כפוף אליה. עוד הובהר בעניין סופרגז כי יש לראות את המדרגות שנקבעו בעניין רייכרט כ"תקרה מקסימלית" כאשר בכל מקרה יש להידרש לנסיבות הרלוונטיות להליך ובכלל זה האופן בו הסתיים ההליך. בעניין סופרגז צוין כי קביעת המדרגות בעניין רייכרט בוצעה ללא הבחנה ברורה בין הגמול לתובע המייצג לבין שכר הטרחה לבא הכוח המייצג, תוך שהובהר שיש לכלול את הגמול לתובע המייצג תחת אותה מדרגה שנקבעה לשכר טרחת בא הכוח המייצג בעניין רייכרט ומשמדובר בחלוקה פנימית בין העומדים מאחורי בקשת האישור.
- לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים המפורטים לעיל, מצאתי לאשר את רכיבי הגמול ושכר הטרחה. המדובר בתובענה ייצוגית ראויה שכתוצאה ממנה צמחה תועלת לציבור (ובכלל זה החיילים שיקבלו את שוברי הגיפט קארד), וכן ללקוחות העתידיים של המשיבות כתוצאה מההסדרה העתידית. המבקש ובא כוחו השקיעו משאבים הכרוכים בהגשת התובענה ובקשה האישור שבצדה (וקודם לה אף פנו למשיבות באמצעות פנייה מוקדמת), בניהול הליך הגישור וכן במשא ומתן הממושך. יובהר ויודגש – חישוב שכר הטרחה לא נעשה על יסוד סכום העבר בלבד, אלא הוא גם משקלל את התועלת העתידית לציבור, שיש לקחת אותה במסגרת השיקולים.
אם כן, רכיבי הגמול ושכר הטרחה המוסכמים הינם סבירים בנסיבות העניין, ויש בהם כדי לשקף את התועלת שהושגה במסגרת ההליך ואת מכלול הנסיבות של ההליך.
- על מנת להבטיח יישומו המלא של הסדר הפשרה ובהתאם לסמכותי מכוח סעיף 19(ו) לחוק תובענות ייצוגיות, אני מורה שהגמול ומחצית משכר הטרחה ישולמו בתוך 30 יום ממועד פסק הדין. יתרת שכר הטרחה תשולם תוך 30 יום מיום אישור בית המשפט הודעת הצדדים בדבר סיום חלוקת כרטיסי הגיפט קארד.
- בהמשך להסכמת הצדדים, המשיבות תשפנה את המבקש בגין הוצאות ההליך בסך של 15,000 ₪, וכן בגין תשלום חלקה הראשון של אגרת בית המשפט – תוך 30 יום מהמועד בו פסק דין זה יהפוך לחלוט.
הבקשה שלא למנות בודק לבחינת הסדר הפשרה
- כאמור לעיל, הצדדים ביקשו שלא למנות בודק לבחינת הסדר הפשרה (בהתנגדות לא נטען מנגד, וביחס לעניין זה). בהתאם לסעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, אישור הסדר פשרה כפוף לקבלת חוות דעת בודק, בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת בקשת האישור או התובענה הייצוגית, וזאת על מנת לבחון את ההסדר אותו מבוקש לאשר כמו גם להבטיח שמירת אינטרס חברי הקבוצה.
עם זאת, לא ימונה בודק אם סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת ומטעמים מיוחדים שיירשמו.
בפסיקה הוכרו שלושה סוגי שיקולים עיקריים אותם יש לשקול עת נבחן אם להורות על מינויו של בודק אם לאו, והם: שיקולי יעילות, שיקולים מהותיים ושיקולים דיוניים.
במסגרת שיקולי יעילות, נבחן קיומה של הצדקה במינוי בודק בשים לב לעלויות הכרוכות בכך, אל מול העיכוב והסרבול שמינוי זה יוצר בהוצאתו של הסדר הפשרה אל הפועל.
השיקולים המהותיים נוגעים לתוכנות של ההסדר ובכלל זה נבחן האם מדובר בהסדר פשרה המעניק השבה מלאה לחברי הקבוצה, או כאשר בחינת סבירותו והגינותו מבוססת על שאלות משפטיות המצויות בתחום מומחיותו של בית המשפט.
השיקולים הדיוניים נוגעים לנסיבות שהובילו לגיבושו של הסדר פשרה ובכלל זה נבחן אם גורמים מקצועיים ואובייקטיביים היו מעורבים בגיבושו ובעיצובו.
ראו ע"א 1582/20 חלפון נ' שמן משאבי נפט וגז בע"מ, פסקה 76 (29.12.2021).
- המדובר בהסדר פשרה שגובש, על רכיביו, בסיוע בית המשפט, לאחר שבית המשפט נחשף למכלול הנתונים הרלוונטיים במספר דיונים שהתקיימו.
הסדר הפשרה, כשלעצמו, כולל רכיב פיצוי מוגדר ומוסכם שאמור להיות מיושם תוך פרק זמן קצר וקצוב, וכן מתווה הסדרה עתידית מוגדר על דרך הוראות מפורטות כפי שצוין לעיל. סבורני שבנסיבות אלו מתייתר הצורך במינויו של בודק, תוך עיכוב בהוצאתו אל הפועל.
הבקשה לפטור מתשלום חלקה השני של האגרה
- בהתאם לסעיף 7א(א)(3) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, על משיב בהליך ייצוגי לשלם את חלקה השני של אגרת בית המשפט עת ניתן פסק דין המאשר הסדר פשרה, אולם בית המשפט רשאי לפטור אותו מהתשלום מטעמים מיוחדים שיירשמו.
- לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בבקשה לאישור הסדר פשרה וכן לנטען בהתנגדות, ומבלי לקבוע מסמרות לגבי הנטען בהתנגדות וביחס לשאלה אם הגעה להסדר פשרה מצדיקה, היא כשלעצמה, פטור – הנני סבור כי בעניינו קיימת הצדקה למתן פטור מתשלום חלקה השני של האגרה וכך אני מורה.
- הבקשה לאישור הסדר פשרה הוגשה בשלב שאינו מאוחר ובנקודת זמן שבו ההליך טרם התנהל לעיצומו. אמנם כנטען בהתנגדות, קודם לבקשה לאישור הסדר פשרה התנהלו מספר דיונים, אך יובהר שאותם דיונים התמקדו והתרכזו בניסיון לקדם את התיק לעבר פתרון, ועניינם היה בחינת אפשרויות לגיבוש מתווה פשרה. במהלך הדיונים שהתקיימו נוצר הרושם שעמדות הצדדים הן קוטביות, והסתמן צפי לניהול הליך ממושך, כך שניתן לומר שהגעת הצדדים להסכמות הביאה לחיסכון במשאבים שיפוטיים.
סוף דבר
- ניתן להסדר הפשרה תוקף של פסק דין (כפוף לאמור לעיל ביחס לאופן תשלומי שכר טרחה, ההוראות הנוספות לגבי תוקפם של כרטיסי הגיפט קארד וכן משלוח הודעת תזכורת).
הוראות ביחס לרכיב הפיצוי (חלוקת שוברי הגיפט קארד באמצעות "האגודה למען החייל") תינתנה בהחלטה נפרדת.
- בהתאם לסעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות, מורה על פרסום הודעה בדבר אישור הסדר הפשרה.
הצדדים יגישו תוך 10 ימים לתיק בית המשפט נוסח מוצע לפרסום הודעה.
לאחר שתינתן החלטה בדבר הנוסח שיפורסם, המשיבות תפרסמנה על חשבונן הודעה כאמור בעיתון יומי אחד, בעיתון סוף שבוע אחד ובעמודי הנחיתה באתרי האינטרנט של המשיבות.
- לתיק בית המשפט תוגש מדי שנה, החל מיום 1.1.27, הודעת עדכון ביחס לשיעור מימושי כרטיסי הגיפט קארד.
ניתן היום, י"ב אב תשפ"ו, 26 יולי 2026, בהעדר הצדדים.
