עמ"ש 44427-10-24 ק' נ' א'

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ"ש 44427-10-24 ק' נ' א'

לפני הרכב כבוד השופטים:

סארי ג'יוסי [אב"ד]

עפרה אטיאס

ניצן סילמן

המערערת ר' ק'

 ע"י ב"כ עו"ד י. סברדליק

נגד

המשיב מ' א'

 ע"י ב"כ ר. אקהאוז

השופט נ' סילמן:

ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט צ'יזיק) מיום 7.8.24 בעניין כלבם המשותף של הצדדים.

רקע עובדתי –

1. המערערת, אזרחית XXX, התגוררה בארץ למשך תקופה זמנית של שנה במהלך שנת 2015, ולאחר כשש שנים (במהלך שנת 2021) עלתה מחדש לארץ, על מנת להתגורר בארץ באופן קבוע. המשיב הינו תושב ישראל אשר עובד לפרנסתו כXXXX בXXXXX.

2. הצדדים, אשר הכירו זא"ז באמצעות אתר היכרויות אינטרנטי, החלו להתגורר יחדיו במהלך חודש אוגוסט 2021. בתאריך 8.9.2021 פנו השניים במשותף אל "האגודה לצער בעלי חיים בXXXX", ואימצו במשותף כלב (יליד 15.6.2021) שאותו כינו בשם "XXXX".

3. לצורך השלמת הליך האימוץ, שילם המשיב לאגודה לצער בעלי חיים סך של 400 ₪ ובנוסף לכך חתם על גבי מסמך התחייבות לבצע עיקור לכלב, ולצורך כך הפקיד בידי האגודה שיק ע"ס 500 ₪.

4. בתאריך 13.8.2022 הציע המשיב למערערת נישואין, אולם בהמשך חזר בו, ובשלב זה המערערת עברה להתגורר בדירה אחרת בXXX. לאחר תקופה של חודשיים השניים שבו להתגורר יחדיו, כאשר גם במהלך תקופה זו המשיב הציע למערערת להינשא לו, אולם בחודש 10/23 נפרדו זמ"ז באופן סופי.

5. לאחר שהצדדים נפרדו נשלחו אל המשיב שתי הודעות מסרון טקסט מטעם אמה של המערערת, במסגרתן ביקשה האם מהמשיב לאפשר לבתה לראות את הכלב.

6. במהלך חודש נובמבר 2023 איפשר המשיב למערערת להיפגש עם הכלב בין פעמיים לשלוש פעמים בשבוע, אולם בתחילת חודש דצמבר 2023 פרץ בין השניים סכסוך בנוגע להמשך מועדי המפגש עם הכלב.

7. בעקבות הסכסוך שלחה המערערת אל המשיב מספר מסרוני טקסט באנגלית, במסגרתן ציינה בפניו כי יש בכוונתה לנקוט כנגדו בהליך משפטי, בעוד שהמשיב ציין בפניה כי הינו מתכוון להגיש כנגדה תלונה במשטרת ישראל, בשל הטרדות ואיומים מצידה.

8. בתאריך 20.12.2023 הגישה המערערת תביעתה למתן צו המורה על כך שתשמש כ'משמורנית המלאה' על כלב אשר מטופל במשותף ע"י הצדדים, או לחילופין, למתן צו אשר מורה שהשניים ישמשו כמשמורנים משותפים. בד בבד הוגשה בקשה למתן סעד זמני, לקבוע הסדרי שהות זמניים בין הכלב לבין הצדדים.

9. ביום 25.12.23 נקבע כי עד למועד הדיון הקרוב הכלב ישהה עם המערערת, בין הימים שני ועד חמישי, בעוד שבימי חמישי ועד שני הכלב ישהה בדירת המשיב.

10. יומיים לאחר הגשת התביעה נבדק הכלב על ידי מומחה בתחום הווטרינריה ממרפאת XXXX כאשר ממצאי הבדיקה העלו שמצבו הבריאותי איתן וכי הינו מטופל היטב.

11. לטענת המערערת, אהבתה לכלבים טבועה בה עוד מימי ילדותה בXXX, וזאת בשונה מהמשיב אשר מעולם לא גידל חיית מחמד, כך שעל פניו, סירובו לאפשר את חלוקת המשמורת על הכלב נובעת משיקולי נקם, ותו לא.

12. המערערת טענה כי היא מימנה מכספה הפרטי חלק משמעותי מאוד מצרכיו של הכלב, והעניקה לו טיפול מסור במשך שעות ארוכות בעת שהמשיב היה בעבודתו. היא משמשת כ"מטפלת העיקרית" בכלב, ונוהגת לשהות עם הכלב ולטפל בו במשך שעות ארוכות בשל אופי עיסוקה, אשר מאפשר את ביצוע העבודה מהבית, וזאת בשונה מהמשיב אשר נוהג לעבוד לפרנסתו בשעות משתנות ובמשמרות ארוכות.

13. לגרסת המערערת, במהלך הימים שבהם הכלב שוהה בדירת המשיב הוא סובל מדכדוך נפשי עקב הזנחה וחשיפה לעשן סיגריות. בכל הנוגע לטענת המשיב לפיה מעדות הווטרינר עלה כי דווקא המשיב הינו המטפל העיקרי בכלב, טענה כי המשיב הגיע אל המרפאה מיד לאחר שקיבל לידיו את כתב התביעה, מתוך להציג את עצמו בתור המטפל העיקרי של הכלב.

14. מנגד, המשיב טען, כי מעדותו של הווטרינר, XXXXX, בבית המשפט עולה בבירור כי הוא משמש כמטפל העיקרי בכלב, משום שהוא נוהג להביא את הכלב לבדיקות במרפאה, ומשום ששבב האיתור רשום על שמו. לכך מתווספת גם העובדה שהמערערת לא זכרה בעדותה את שמו של הווטרינר אשר נוהג לטפל בכלב; מעדות הווטרינר עולה שהכלב מטופל היטב, הן בפן התזונתי והן בפן הרפואי.

15. לגישת המשיב, טובת הכלב מחייבת את השארתו תחת השגחתו הקבועה, משום שבמהלך חודש ינואר 2023 המערערת לא ראתה את הכלב למשך תקופה של חודשיים, למרות שבאותה עת הכלב שהה בביתו, ומשום שגם לאחר פרידתם במהלך חודש פברואר 2024 היא לא לקחה את הכלב עימה, אלא התכוונה לשוב ולהתגורר בארה"ב, כשלכך מתווספות גם התכתבויות הדוא"ל אשר מצביעות על כך שהינה מונעת מתוך תאוות נקם אובססיבית כלפיו, על כך שבחר בפרידה ממנה.

פסק דינו של בית המשפט קמא –

16. בפסיקת בתי המשפט קיימות שלוש גישות בנוגע להכרעה על גורלו של בעל חיים לאחר פרידת בני זוג: גישה אחת אשר רואה את טובת בעל החיים כאבן בוחן להכרעה, גישה שנייה אשר מדגישה את הפן הקנייני וגישה שלישית אשר מתמקדת בנסיבות (לרבות יחסי הצדדים)  בהתעלם משאלת הרישום והבעלות.

17. גם במסגרת ספרות המלומדים, אמנם אין גישה חד משמעית בנוגע לקביעת בן המשפחה/בן הזוג אשר ישמש כמשמורן העיקרי על החיה לאחר הפרידה, אולם המבחן העיקרי אשר נקבע בספרות המלומדים במקרים מעין אלה הינו עקרון "טובת החיה" אשר תכליתו כפולה – האחת, התחשבות באינטרס של בעלי החיים, על ידי מציאת המקום המתאים להם ביותר, והשנייה, הצורך בהרחבת שיקול הדעת של בית המשפט לבחון פתרון הוגן עבור בני הזוג בהתאם לנסיבות העניין, ושלא רק על פי דיני הקניין תוך בחינת סטנדרטים דוגמת תום הלב, צדק סביר, אדם סביר וכו'

18. ודוק, יש להבחין בין סוגיית הסדרת הביקורים של אחד מבניה"ז אצל בעל החיים, לבין עקרון "טובת הבעל החיים", משום שעל בית המשפט לבחון את שאלת המשך הסדרי הביקור, גם באותם מקרים שבהם בן הזוג אינו ממשיך לשמש כ"משמורן" ובאופן זה ללבות את המשך הקשר הבעייתי שבין בניה"ז לשעבר.

19. מנקודת מבטו של בית המשפט, האפשרות כי בן הזוג שאינו ממשיך לטפל בבעל החיים דרך קבע ימשיך לשמור עליו, אינו מהווה חלק מהגורמים אשר מהווים את "טובת בעל החיים", משום שהמשך הביקורים עלול להנציח את המשך הסכסוך בין בני הזוג למשך תקופת זמן נוספת.

20. עם זאת, עצם כך שאחד מבני הזוג לשעבר אינו רשאי לבקר את בעל החיים, עדיין אינה מונעת ממנו להמשיך ולנקוט בהליכים המשפטיים הרלוונטיים – ככל שהם נדרשים – בכדי לוודא שבעל החיים מקבל את הטיפול הנדרש.

21. אשר למתווה אחזקתם של בעלי חיים בעת פירוק התא המשפחתי, קיימות שלוש אפשרויות – האחת, ההחזקה והבעלות בבעל החיים תינתן לאחד מבני הזוג ; השנייה, אחד מבני הזוג יהיה הבעלים והמחזיק אולם ייקבע הסדרי ביקור, כך שבן הזוג השני יכול להחזיק בבעלי החיים לתקופה מוגבלת במועדים שייקבעו מראש; השלישית, בעל החיים יימסר לאדם שלישי ולא יהיה בבעלות של אף אחד מבני הזוג, כאשר כל מקרה צריך להיבחן באופן פרטני בהתאם לנסיבותיו הייחודיות.

המשמעות המשפטית של רישום הבעלות על הכלב על שם המשיב והבאתו לקבלת טיפולים רפואיים וחיסונים במרפאה הווטרינרית :

22. במסגרת סעיף ההגדרות של החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ג – 2002 מוגדר המונח "בעליו של כלב" כדלקמן : "בעליו של כלב" – לרבות מי שמחזיק בכלב דרך קבע" בעוד שהמנוח "רישיון" מוגדר כדלקמן :"רישיון" –רישיון להחזקת כלב שהנפיקה הרשות המקומית שבתחומה מתגורר, דרך קבע, בעליו של הכלב" כאשר במסגרת סעיפים 3,7 ו – 8 לחוק נקבעו התנאים שמכוחם רשאי הווטרינר העירוני להעניק רישיון אחזקה לבעליו של כלב ,וכן גם את חובות הדיווח והרישום אשר מוחלות על  הווטרינר.

23. בנוסף לכך, נקבע בתקנות להסדרת פיקוח על כלבים, תשס"ה – 2005 כי טופס חידוש רישיון להחזקת כלב יישלח לבעליו, וכי פרטי הכלב וכן גם בעליו והווטרינר המוסמך יירשמו במרכז הרישום הארצי כאמור בהוראת סעיף 7 לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, וכי לצורך זיהוי הכלב קיימת חובת סימון באמצעות השתלת סימון תת עורי של שבב אלקטרוני רשום.

24. כוונת המחוקק הינה שההחזקה בכלב תיעשה לפרק זמן ממושך, למרות שאדם יכול להחזיק בכלב גם מבלי להיות בעליו הפורמאלי, ולראייה האמור בסעיף 3 לחוק להסדרת פיקוח על כלבים. לכן, אף אם אדם מחזיק בכלב במשך תקופה קצרה, הרי שעליו להסדיר את הרישיון, כאשר במהלך תקופה זו חלות עליו מלוא החובות אשר חלות על בעל הכלב, דוגמת החזקת רצועה ברשות הרבים.

25. במקרה דנן, עולה מעדותו של הווטרינר, XXXX, כי המערערת הגיעה למרפאה בלוויית המשיב בין פעמיים לשלוש, אולם המשיב הוא זה אשר הביאו לטיפולים ואף לביצוע החיסונים, והוא גם זה אשר רשום במרפאה כבעל הכלב, כאשר השבב האלקטרוני רשום גם כן על שמו.

26. לעומת זאת, מעדותה של המערערת עולה כי היא עבדה באותן שעות שבהן הכלב נלקח לטיפולים, וכי הפעם האחרונה שבה ביקרה במרפאה הייתה כשנתיים וחצי לפני עדותה בבית המשפט אשר ניתנה בתאריך 15.4.2024.

27. כמו כן, עלה מדבריו של הווטרינר כי המשיב מטפל בכלב היטב, ואף נוהג להביאו לטיפולים ולחיסונים החל מהתקופה שבה הכלב היה גור וכי האינטראקציה בין השניים הינה טובה מאוד.

28. המערערת אמנם ציינה בעדותה כי הסיבה לכך שלא נרשמה באופן פורמאלי כבעלת הכלב נעשתה מטעמים טכניים ומשכך שהתקשתה לדבר בעברית, ואף לא הבינה את המשמעות של אקט הרישום. אולם, בניגוד לטענתה, לשון החוק והתקנות מצביעות על כך שאין מדובר ברישום פורמלי בלבד, אלא ברישום מהותי, אשר נועד לבסס ולעגן את מעמדו של הבעלים כמי שנתפס כלפי כולי עלמא, כבעלים העיקרי של הכלב וכמי שחב במימון הוצאות גידולו של הכלב הן בפן הכספי והן בפן המשפטי.

29. נתון זה אינו עומד לבדו; כאמור, המשיב הבהיר כי הוא המטפל הקבוע של "XXXX", וכי הוא אמון על שגרת הטיפולים, החיסונים והבדיקות, כאשר העובדה שהמערערת לא הצליחה להיזכר בשמו של הרופא המטפל בבעל החיים מאז תחילת החזקתו אצל בני הזוג, והעובדה שאישרה שלפחות בשנתיים האחרונות לא ביקרה במרפאה הווטרינרית (מתוך שלוש שנות חייו של XXX), מלמדת כי הצדדים עצמם תפסו את המשיב כמי שמחויב מהותית לשגרת הטיפול בXXX, ויוצא כי לא רק מבחינת הרישום, ומבחינת הכפיפות להוראות הדין כבעלים, גם מהותית, המחויבות השוטפת הוטלה על כתפי המשיב.

האם טובת הכלב משתלבת עם טובתם של בני הזוג ?

30. מעדותה של המערערת, וכן גם מעדויותיהן של העדות מטעמה, עולה כי היא הפגינה יחס חם ואוהב מאוד כלפי הכלב, אשר באה בעיקר לידי ביטוי בהאכלתו, בהשגחה עליו למשך שעות ארוכות והוצאתו לטיולים בגנים ציבוריים. מעדותו של המשיב עולה כי הוא אינו חולק על אהבתה הרבה ומסירותה הרבה של המערערת כלפי הכלב,  כאשר הן מדבריו והן מדבריה של העדה מטעמו, הגב' XXXX, עולה כי הכלב הינו בבת עינו ולכן מעניק לו טיפול מסור מאוד. לכן המסקנה המתבקשת הינה שלשני בני הזוג תרומה מהותית בגידול ובטיפוח הכלב מבלי שיש למערערת יתרון כלשהו בעניין זה על פני המשיב.

31. במקרים שגרתיים של פרידה בין בני"ז ידועים בציבור, בהם כל צד תרם את תרומתו לגידול הכלב באופן מהותי במהלך תקופת הזוגיות המשותפת יש מקום להורות על קיומה של חזקה ומשמורת משותפת על הכלב, או לכל הפחות לקיים מעין הסדרי ראייה במועדים ובמקומות קבועים ומוסדרים במשך מספר פעמים בשבוע בהתאם לאילוצי הצדדים.

32. עם זאת, במקרה זה מדובר בבני זוג אשר נפרדו זמ"ז פעמיים ואף עמדו להינשא זל"ז פעמיים, ולמרות זאת, טרם הגשת התביעה לא ניסו להסדיר מחוץ לכותלי בית המשפט את הסדרי המפגש עם הכלב וכן גם את סוגיית בן הזוג אשר ישמש כבעליו העיקרי – דבר אשר הוביל להגשת התובענה והבקשה למתן הסעד הזמני.

33. מעדותו של המשיב אמנם עלה כי הסיבה להסלמת הסכסוך והבאתו לבית המשפט נובעת מכך שהוא ציין בפני המערערת כי ככל שייצור מערכת יחסים חדשה או אז יהיה קושי בהמשך קיום הסדרי מפגשיה עם הכלב. דא עקא, שלמקרא מסרוני טקסט אותם שלחה המערערת למשיב וכן גם לצדדים שלישיים בסמוך למועד הגשת התביעה והבקשה למתן הצו הזמני, עולה כי היא עשתה שימוש ברטוריקה מילולית חריפה ובוטה מאוד כלפי המשיב, תוך הטחת האשמות חמורות מאוד כלפיו באופן אשר הסלים את הסכסוך הרבה מעבר לסוגיית המשמורת והחזקה על הכלב.

34. במסגרת ההודעות הכתובות הללו, אשר נכתבו בשפה האנגלית, וכן גם בתצהירה של המערערת מצוין כי המשיב הינו אדם אלים אשר מסכן את שלום הכלב, ואשר סובל ממחלות מין ואף פועל בדרכי כחש ומרמה – טענות אשר למרות שמצריכות עמידה בנטל ראייתי מכביד, לא רק שלא הוכחו כלל בענייננו, אלא שהמשיב גם לא נחקר ביחס אליהן בבית המשפט.

35. בנסיבות עניין זה, טובת הצדדים מחייבת "הפרדת כוחות" מידית בין בניה"ז לשעבר, על מנת שלא לגרום להחמרה נוספת במערכת יחסיהם, כך שהן "טובת הכלב" והן טובת הצדדים משתלבות האחת ברעותה, ומצדיקות בנסיבות העניין את הותרת החזקה הבלעדית על הכלב בידי המשיב בלבד שהינו הבעלים הראשי של הכלב על פי הוראות הדין והנסיבות כפי שפורטו לעיל.

36. ניכר כי משך כל תקופת שהותו של XXXר אצל בני הזוג, כלל המאמצים במישור הפורמלי הוטלו על המשיב, מאמצי הטיפול, החיסון ומול הרשויות, ואין בכך שחלק מפעולות הטיפוח והגידול היו משותפות, כדי להצדיק לשלול מהמשיב את היותו הבעלים הדומיננטי יותר (כפי שאף עולה מעדות הווטרינר), ומקום ששני הצדדים מצדיקים כי "טלטול" הכלב מבית לבית אינו לטובתו, ראוי לקבוע מקום אחד בו ישהה הכלב, ונמצא להורות כי אין הצדקה בשל כלל האמור, לשלול זאת מהמשיב.

37. לאור האמור, התביעה נדחתה.

טענות המערערת –

38. פסה"ד אינו עולה בקנה אחד עם הפסיקה הנוהגת המעניקה משקל אפסי לסוגיית הרישום הפורמאלי.

39. ביהמ"ש קמא נמנע מלציין את נסיבות חייהם של הצדדים, כך שעם עלייתה לארץ של המערערת היא התגוררה עם המשיב, ובשל עבודתה מהבית והישארותה בגפה לאורך שעות היום הוחלט על אימוץ הכלב.

40. ביהמ"ש קמא התעלם משאלת טובת הכלב בבחינת הזמן הפנוי בידיהם של הצדדים.

טענות המשיב-

41. המשיב סמך יתדותיו על פסק דינו של בית המשפט קמא; המשיב הוסיף כי כיום הוא מצוי בקשר זוגי, והתקשורת הבלתי פוסקת מול המערערת בנושא המפגשים עם הכלב מעכירה את היחסים ומעיבה על הקשר.

הכרעה –

42. כידוע, הליך הערעור לא נועד לשמש במה לדיון מבראשית בכל הטענות העובדתיות שנדונו והוכרעו על-ידי הערכאה הדיונית. התערבות בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות תיעשה בהתקיים נסיבות מיוחדות וחריגות בלבד, בהן מתגלה שגיאה בולטת על פני החלטתו של בית משפט קמא. כך למשל, כאשר ממצאי העובדה אינם מעוגנים כלל בחומר הראיות, או מקום שבו הגרסה העובדתית שאותה אימץ בית משפט קמא, אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם מבחנים של היגיון ושכל ישר (ראה – ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב [פורסם בנבו] (15.1.2004)).

43. המקרה דנן אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים התערבות. פסק דינו של ביהמ"ש קמא מפורט ומנומק היטב ולא מצאתי בו טעות המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

44. בית המשפט קמא שילב בין שיטות ההכרעה השונות הנהוגות בפסיקה, וקבע מספר ממצאים עובדתיים.

45. ראשית, קבע בית המשפט קמא כי נוכח טיב יחסי הצדדים, הכרח הוא לבצע הפרדה ביניהם ולצמצם התקשורת (ראה נושא המסרונים, מערכות היחסים ועוד).

46. שנית, קבע בית המשפט קמא כי הגם ששני הצדדים היו בעלים של הכלב, המטפל הדומיננטי בכלב הנו המשיב; משאין מנוס אלא להכריע בין הצדדים באופן ה'חותך' התקשורת ביניהם, העדיף בית המשפט קמא את המשיב על פני המערערת, משקבע כי הוא זה שטיפל באופן דומיננטי, וכי בחינת גורמי מקצוע בזמן שהכלב היה בחזקתו של המשיב העלתה כי מצב הכלב תקין.

47. נוכח עצמת הקונפליקט, הן כפי שעלה מכתבי הטענות והן כפי שהתרשמנו מהלך הדיון בערעור, נוכח אופי הטענות, ונוכח הכלל כי אין דרך ערכאת ערעור להתערב בממצא עובדתי שנקבע בבית המשפט קמא, איני רואה להתערב בקביעת בית המשפט קמא כי הנסיבות, במקרה דנן, מחייבות הפרדה בין הצדדים וצמצום כל מגע ותקשורת ביניהם.

48. אכן, יכול ובמקור הרעיון לאימוץ הכלב בא מצד המערערת; עם זאת אין בכך להעלות או להוריד לבחינת טובתו של הכלב, שהרי לאו דווקא המאמצו הוא המטפל בו (בפרפרזה על שמות רבה- המגדלו נקרא אב ולא המולידו).

49. לא הוכח כי טובת הכלב להיות בקשר עם שני הצדדים; לא הובאה כל חוות דעת בנושא זה (ולא ניתן להקיש מקטינים לעניין זה).

50. קיים ממצא עובדתי כי המטפל הדומיננטי הנו המשיב; לא רק מעדות הוטרינר, הרישום, אלא גם מהתרשמות בית המשפט קמא מהעדויות, מהמצב ששרר לאחר הפירוד, ועוד נסיבות; מדובר בהתרשמות מובהקת לערכאה דיונית, ואין עילה להתערב לא בהתרשמות ולא בממצא העובדתי.

51. במצב דברים זה, כאשר קבע בית המשפט קמא כי לא ניתן לבצע 'גזורו', כי קיים הכרח הפרדה וכי המטפל הדומיננטי הנו המשיב, משכל אלו ממצאים עובדתיים, ולא הונחה תשתית אחרת (למועד הפירוד או לאחריו), המסקנה כי התוצאה אליה  הגיע בית המשפט קמא מסתברת ובוודאי אינה מצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

52. למעשה, ניתן לסכם הדברים כדלקמן:

א.           אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין;

ב.            הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית שנקבעה בו;

ג.            אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק.

53. אשר על כן, מכח סעיף 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018, דין הערעור להידחות.

54. נוכח התוצאה, מצב הצדדים והרושם כי שניהם הונעו מאהבתם לכלב, אציע שלא לעשות צו להוצאות.

נ. סילמן, שופט

השופטת ע' אטיאס:

1. אני מתקשה להסכים לתוצאה אליה הגיע חברי, כב' השופט סילמן, לפיה הערעור ידחה והמשמורת על הכלב XXX תועבר באופן בלעדי למשיב.

2. מסקנת בית המשפט קמא לפיה, המשיב הוא המטפל הדומיננטי, נסמכת בעיקרה על הקביעה העובדתית כי הוא רשום כבעל הרישיון של הכלב, ועל העובדה שהוא זה שלקח את XXXX לווטרינר והיה אמון על שגרת החיסונים, הטיפולים והבדיקות.

3. ואולם, בניגוד לעמדת בית המשפט קמא, איני סבורה כי זהות המטפל הדומיננטי נקבעת על פי השאלה מי רשום כבעל הרישיון או מי לוקח את הכלב לווטרינר. לטעמי, המסקנה לפיה, המערער  הוא המטפל הדומיננטי רק בשל כך שהוא רשום כבעל הרישיון לכלב או משום שלקח אותו לווטרינר, אינה יכולה לעמוד. הראיות שהיו מונחות בפני בית המשפט קמא, מלמדות כי שני בני הזוג היו בעלים ושותפים שווים בטיפול בכלב, ואין לקבוע כי האחד דומיננטי יותר מהשני.

4. המערערת הסבירה בעדותה בעניין הביקורים אצל הווטרינר, כי "הפגישות נקבעו רק בזמן שעבדתי, כי עבדתי משעה 15:00 עד 23:00. היו קובעים את הפגישות בזמנים שהייתי עובדת בבית וXXXX קבע את הפגישות לפי המשמרות שלו (פרו', עמ' 7, ש' 16-15). מהראיות אף עולה כי המערערת נשאה בהוצאות השבב, בעלויות סל האימוץ (לטענת המשיב, החזיר לה 200 ₪), בעלויות מזון לכלב, וכן בעלויות ביקורים אצל הווטרינר.

5. מעיון בראיות עולה כי כמעט ואין מחלוקת של ממש על העובדות, וגם המשיב הסכים בעדותו כי שני בעלי הדין מסורים לכלב XXXX ואוהבים אותו. כפי שהעיד המשיב בהגינותו בפרו', עמ' 17, ש' 25: "היא אוהבת אותו וגם אני אוהב אותו. אני לא עושה תחרות. אנחנו אוהבים אותו מאוד. אני לא חושב שיש תחרות".

6. אף איני סבורה כי יש לזקוף לחובת המערערת את המשברים הזמניים שחוותה בעקבות הפרידות ("היא פשוט הייתה בדיכאון מהפרידה שלי ושלה. אני גם משער שזה מהפרידה מהכלב וזה הגיוני" – עדות המשיב בפרו', עמ' 16, ש' 5-4). מדובר בתקופות חולפות שאינן משליכות על מסוגלות המערערת להעניק לXXXX בית חם ויציב. גם בית המשפט קמא לא ייחס משמעות לכך; מה גם שהראיות מלמדות על כך שגם בתקופות משבריות אלו, עמדה המערערת על רצונה לפגוש את הכלב, ושלחה שליחים למשיב לשם כך.

7. אכן, בית המשפט קמא קבע כי טובת הצדדים מחייבת הפרדת כוחות על מנת שלא לגרום להחמרה נוספת במערכת היחסים ביניהם, כאשר לפי קביעתו, מן המסרונים שצורפו, עולה רטוריקה חריפה ובוטה מאוד של המערערת כלפי המשיב באופן שהסלים את הסכסוך הרבה מעבר לסוגיית המשמורת וההחזקה של הכלב.

8. קביעה עובדתית זו יש לה עוגנים בחומר הראיות שהיה מונח בפני בית המשפט קמא, ולא ניתן להתעלם ממנה. עם זאת, משעה שמסקנת בית המשפט קמא כי המשיב הוא המטפל הדומיננטי אינה עומדת, איני סבורה כי יש הצדקה להעדפת המשיב על פני המערערת במשמורת על הכלב.

9. לדעתי, מכלול הנסיבות מוליך דווקא למסקנה כי יש להעדיף את המערערת על פני המשיב. המערערת בניגוד למשיב, עובדת מהבית. עובדה זו מעניקה לה יתרון משמעותי מבחינת היכולת להקדיש לXXXX תשומת לב, טיפול וזמן איכות. עבודה מהבית מאפשרת להעניק לכלב תשומת לב רציפה, להוציאו לטיולים בזמנים גמישים ולדאוג לצרכיו הפיסיים והרגשיים באופן מיטבי.

10. אף לא ניתן להתעלם מן העובדה שהמערערת עלתה ארצה לבדה בעבור המשיב, והכלב אומץ על ידי בני הזוג במשותף כדי לארח לה חברה ולהפיג את בדידותה. המשיב המשיך בחייו לאחר הפרידה וחובק בת זוג חדשה, בעוד שעבור המערערת, הכלב הוא כל עולמה, והוא כילד עבורה: "הוא כמו ילד בשבילי. הוא הכל בשבילי" (פרו', עמ' 2, ש' 26).

11. עם זאת, לאור הזמן שחלף מאז הפרידה, שיש להניח כי הפחית את עוצמת המחלוקת וחריפותה, ובשים לב לכך שמשך חודשים ארוכים בהם מתנהלים ההליכים המשפטיים, חולקים בני הזוג לשעבר, משמורת משותפת על XXXX, תוך העברתו מצד לצד באמצעות צד שלישי מטעם המערערת, הרי שאם המשיב מסכים להמשך המשמורת המשותפת, ולאור הסכמת המערערת בדיון בפנינו להמשך המשמורת המשותפת, הרי שאין מניעה להמשיך הסדר זה, השומר על הקשר של הכלב עם שני בעליו ומונע ניתוק חד העלול להזיק לו.

12. לפיכך, אם דעתי תישמע, הייתי מורה על העדפת המערערת במשמורת על הכלב. ואולם, ככל שישנה הסכמה גם של המשיב למשמורת משותפת, על פי המתכונת הקיימת הרי שיש להעדיף פתרון זה. ככל שיסכים המשיב למשמורת משותפת בהודעה שתימסר לתיק בית המשפט קמא בתוך 7 ימים מהיום, יקבע בית המשפט קמא את תנאי המשמורת המשותפת, על פי המתכונת הקיימת בפסק דין כאשר העברת הכלב מצד למשנהו תחול באופן שוויוני על שני הצדדים.

13. כמובן, שבהעדר הסכמה של המשיב למשמורת משותפת, ואם המשמורת תועבר למערערת באופן בלעדי, ישתפו הצדדים פעולה ויחתמו על כל המסמכים הנדרשים לשם העברת הרישיון ע"ש המערערת.

14. כמו חברי, כב' השופט סילמן, ומטעמיו, לא הייתי עושה צו להוצאות במסגרת הליך זה.

ע. אטיאס, שופטת

השופט ס. ג'יוסי [אב"ד]:

לאחר שקראתי את חוות דעתם של חבריי, כן עיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא ובכתבי הטענות שהוגשו בהליך שלפנינו, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת עמדותיהם של חבריי, ראיתי להצטרף לעמדת חברתי כב' השופטת אטיאס, להנמקתה ולתוצאה אליה הגיעה.

אעיר בקצרה; משאין חולק כי XXXX הוחזק במשותף על ידי המערערת והמשיב מהמועד בו אומץ עד שנפרדו, והוא נקשר לשניהם באותה מידה, שניהם אוהבים את הכלב ומעוניינים להחזיק בו, החלופה המתחייבת ביחס לXXXX לאחר שהצדדים נפרדו זמ"ז היא שיחלקו בהחזקתו.

אין בידי להצטרף לעמדה לפיה משלא הובאה כל חוות דעת, לא הוכח כי טובת XXX להיות בקשר עם שני הצדדים, וסבורני כי על הטוען שטובת הכלב להיות בקשר עם צד אחד בלבד, אף שהיו לו לאורך חייו שני בעלים, מוטל נטל הבאת הראיה. אציין גם כי "משמורת משותפת" עדיפה על החזקת הכלב ע"י אחד בלבד, והיא תאפשר השארתו בידי אחד מבעליו בתקופות העדרות ממושכת של האחר מהלך חופשות או שהיה בחו"ל.  דרך זו נראית עדיפה, מבחינת הכלב, על העברתו לפנסיון כלבים או לטובת סידור אחר.

ס. ג'יוסי, שופט

[אב"ד]

הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע. אטיאס, אליה הצטרף השופט ג'יוסי, בניגוד לדעתו החולקת של השופט נ. סילמן.

עירבון שהופקד יוחזר למערערת באמצעות בא כוחה.

מותר לפרסום לאחר מחיקת שמות הצדדים והשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, ט' אדר תשפ"ה, 09 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.