ת"צ 39304-09-22 אולנובסקי נ' הרבלייף אינטרנשיונל ישראל (1990) בע"מ

לפני כבוד השופט עוז ניר נאוי

פסק דין
(אישור הסדר פשרה)

 

לפני בקשה משותפת לאישור הסדר פשרה בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק"), שהגישו המבקשת, גברת נטלי אולנובסקי, והמשיבה, הרבלייף אינטרנשיונל ישראל (1990) בע"מ (להלן בהתאמה: "הבקשה לאישור ההסדר", "המבקשת", ו־"המשיבה").

 

תמצית בקשת האישור

בתאריך 18.9.2022 הגישה המבקשת תובענה נגד המשיבה ונגד חברת Herbalife International of America, Inc. (להלן: "החברה הזרה") יחד עם בקשה לאשרה כתובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור המקורית"). בעקבות בקשת סילוק שהוגשה על ידי המשיבה, הגישה המבקשת בקשה לתיקון בקשת האישור אשר התקבלה בחלקה ובעקבותיה הגיעו הצדדים להסדר דיוני, במסגרתו נמחקה החברה הזרה, הוסכם על ביצוע תיקונים בבקשת האישור המקורית, ובהתאם בתאריך 27.4.2023 הגישה המבקשת, בקשת אישור מתוקנת (להלן: "בקשת האישור").

 

עניינה של בקשת האישור בתמצית הוא בעיקר בטענה כי המחיר המוצג באתר האינטרנט וכן ביישומון של המשיבה (להלן: "היישומון", וביחד עם אתר האינטרנט: "האתר"), בחלק מתהליך רכישת מוצרים באתר, אינו כולל מע"מ, באופן המהווה, לטענת המבקשת, הפרה של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (להלן בהתאמה: "חוק הגנת הצרכן" ו-"סוגיית המע"מ"), וכן בטענה כי המשיבה סיפקה ללקוחותיה הנחות נמוכות מאלה שהתחייבה לתת להם (להלן: "סוגיית ההנחות").
בתאריך 11.2023 הגישה המשיבה את תשובתה לבקשת האישור (להלן: "התשובה"), במסגרתה דחתה את כל טענות המבקשת מנימוקים שונים (הן נימוקי סף והן נימוקים לגופו של עניין). בין היתר, נטען כי החל מחודש דצמבר 2021 התבצעה הפרדה באתר בין "לקוחות מועדפים" (כהגדרתם להלן) לבין "חברים עצמאיים" (כהגדרתם להלן), כאשר המחיר המוצג בחלק האתר המיועד ללקוחות מועדפים, כולל את רכיב המע"מ מתחילת תהליך הרכישה; כי חלק האתר המיועד לחברים עצמאיים אינו כפוף להוראות חוק הגנת הצרכן; כי במהלך תהליך הרכישה ועד להוספת המע"מ נאמר במפורש כי המחיר הנקוב אינו המחיר הסופי; כי מחירי המוצרים, כולל מע"מ, מוצגים באופן ברור, יותר מפעם אחת טרם אישור הרכישה והשלמתה; כי סעיף 17ב לחוק הגנת הצרכן אינו חל על מכירת טובין באינטרנט וכי אין בהפרתו הנטענת כדי להקים טענה לנזק בגובה המע"מ; כי אין יסוד לטענה כאילו המשיבה סיפקה ללקוחותיה הנחות נמוכות מן ההנחות שהתחייבה לתת; כי אין יסוד לטענות המבקשת במישור הנזק; וכי התנאים לאישור התובענה כייצוגית, אינם מתקיימים.

 

בתאריך 12.2023, הגישה המבקשת את תגובתה לתשובה, במסגרתה דחתה את טענות המשיבה.

 

בתאריך 1.2024 התקיים דיון מקדמי, בסיומו נקבע מועד לשמיעת הבקשה ובמקביל ניאותו הצדדים לשקול לפנות להליך גישורי. בתאריך 5.2.2024, הודיעו הצדדים כי הם נכונים לפנות להליך גישורי ובהמשך הודיעו כי זה יתקיים בפני כבוד הנשיאה (בדימוס) הילה גרסטל (להלן: "המגשרת"). לאחר שהחל הליך הגישור ונמשך מספר חודשים ביקשו הצדדים לדחות את מועד שמיעת הבקשה לצורך מיצוי הליכי הגישור וכך נעשה מפעם לפעם, בהתאם להודעות עדכון שהגישו הצדדים. בסיומו של הליך הגישור, הוגשה הבקשה דנן, בתאריך 10.6.2025, במסגרתה צוין כי הצדדים קיבלו את המלצת המגשרת להסדר פשרה שיחול על הקבוצה הרלוונטית, כהגדרתה להלן (להלן: "הסדר הפשרה"), הסדר אותו ביקשו כאמור לאשר. כפי שיפורט להלן, עיתוי פסק הדין נובע מעיתוי הגשת עמדת המדינה והתייחסות הצדדים אליה. מכאן לתוכן ההסדר.

 

הסכמות הצדדים – עיקרי הסדר הפשרה

הגדרת הקבוצה

הוסכם כי קבוצת התובעים לצורך הסדר הפשרה תהא כדלהלן:

"כל לקוחות המשיבה, בעבר ובהווה, אשר רכשו ממנה מוצרים החל משבע (7) שנים לפני הגשת בקשת האישור המקורית" (להלן: "הקבוצה").

ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2) כפי שפורט לעיל כתבי הטענות כללו התייחסות לשני סוגי לקוחות, אשר הוגדרו בסעיף ההגדרות במסגרת הסכם הפשרה (סעיף 1) כדלהלן:
חבר עצמאי – "כל לקוח של המשיבה הרשום אצלה כ"חבר עצמאי" וככזה הינו בעל גישה לחלק האתר המופנה לחברים עצמאיים ורשאי לרכוש את מוצרי המשיבה לצורך מכירתם לצדדים שלישיים על מנת להפיק הכנסה, והכל בהתאם לתנאי המשיבה ובכפוף להם" (להלן בהתאמה: "חבר עצמאי" ו-"האתר לחברים עצמאיים").
לקוח מועדף – "כל לקוח של המשיבה הרשום אצלה כ"לקוח מועדף" וככזה הינו בעל גישה לחלק האתר המופנה ללקוחות מועדפים והינו זכאי לרכוש את מוצרי המשיבה ישירות ממנה, לצריכה אישית בלבד, בהנחה, והכל בהתאם לתנאי המשיבה ובכפוף להם" (להלן בהתאמה: "לקוח מועדף" ו-"האתר ללקוחות מועדפים").

 

עוד יצוין, כי במסגרת הסדר הפשרה הוסכם כי הקבוצות שנכללו בבקשת האישור, האחת לעניין סוגיית מע"מ והשנייה לעניין סוגיית ההנחות, יאוחדו לכדי הגדרה אחת כאמור, תוך ביצוע התאמות, בשים לב לנטען בתשובה לבקשת האישור.

 

הטבה כספית בגין העבר

מבלי להודות בכל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה שנטענו בבקשת האישור, הוסכם בין הצדדים כי המשיבה תספק הטבה כספית בסך כולל של 5,750,000 ₪ (להלן: "סכום הפשרה") כדלהלן:

 

הנחה עיוורת לחברים עצמאיים בשיעור של 10% על כל רכישה של מוצרים באתר לחברים עצמאיים (להבדיל מהאתר ללקוחות מועדפים), באמצעות הטלפון ובחנות הפיזית של המשיבה בראשון לציון (להלן: "ההנחה העיוורת").
ההנחה העיוורת תעמוד בתוקף עד למיצוי מלוא סכום הפשרה.
ההנחה העיוורת תינתן בנוסף לכל הנחה אחרת הניתנת ו/או שתינתן למי מלקוחות המשיבה, בהתאם לתנאי המשיבה ובכפוף להם.
עצם מתן ההנחה העיוורת לא יביא להעלאת מחירי המוצרים לפני תקופת ההנחה העיוורת ובמהלכה (אולם הסדר הפשרה לא ימנע מהמשיבה לבצע שינויים במחיר מוצריה במהלך העסקים הרגיל, שהייתה מבצעת גם אלמלא הסדר הפשרה).

 

סכום הפשרה נקבע על ידי הצדדים בהתחשב, בין היתר, בכך שעל מנת לרכוש את מוצרי המשיבה באתר יש להירשם כלקוח של המשיבה ולקבל גישה לאתר; עד לחודש דצמבר 2021 כל לקוחות המשיבה נרשמו במעמד של חבר עצמאי; בחודש דצמבר 2021 הושקה תוכנית הלקוחות המועדפים של המשיבה, שבמסגרתה נדרשו לקוחות המבקשים לרכוש מוצרים לצריכה אישית להירשם כלקוחות מועדפים ובוצעה הפרדה באתר בין לקוחות מועדפים לבין חברים עצמאיים; אין מחלוקת כי באתר ללקוחות מועדפים מחירי המוצרים מוצגים בתצורה אחודה, כולל רכיב המע"מ, מתחילת תהליך הרכישה; ולעמדת המבקשת, עובר להשקת תוכנית הלקוחות המועדפים, וייתכן שאף לאחר השקתה, חלק מן הלקוחות שנרשמו כחברים עצמאיים רכשו את מוצרי המשיבה לצריכה אישית ולמרות זאת לא הוצגו להם מחירים הכוללים מע"מ מתחילת תהליך הרכישה, תוך הפרה של חוק הגנת הצרכן.

 

הועתק מנבולאור האמור, סכום הפשרה נקבע על יסוד הסך הכולל של המע"מ ששולם למשיבה במסגרת עסקאות שבוצעו על ידי מי שהוגדרו "צרכנים בפועל", קרי לקוחות אשר הצדדים מעריכים כי קיימת סבירות ממשית שרכשו את מוצרי המשיבה לצריכה אישית על אף שנרשמו אצל המשיבה כחברים עצמאיים (להלן: "צרכנים בפועל"), וזאת תוך הבחנה בין שתי תקופות: (1) התקופה שמשבע (7) שנים לפני הגשת בקשת האישור המקורית ועד למועד השקת תוכנית הלקוחות המועדפים (חודש דצמבר 2021) (להלן: "התקופה הראשונה"); ו-(2) התקופה שלאחר השקת תוכנית הלקוחות המועדפים (להלן: "התקופה השנייה").

 

אמות המידה להגדרת "צרכנים בפועל" נקבעו בהתחשב, בין היתר, בהוראות סעיף 2.6 למסמך "שאלות ותשובות תוכנית לקוח מועדף" (נספח 3 לבקשת האישור) הקובעות, לגבי לקוחות מועדפים, כי: "קיימת מכסה שנתית והצהרה להזמנות שהגיעו למינימום של 500 נקודות בחודש. בהגעה ל-500 נקודות בחודש תתבקשו לאשר הצהרה שהמוצרים נרכשים לשימוש אישי בלבד ולא למכירה. המגבלה החודשית היא 1,000 נקודות אישיות…", ובכך שבמועד הגשת בקשת האישור, רכישה חודשית ממוצעת של לקוח מועדף עמדה על 149 נקודות זיכוי בלבד (כאמור בסעיף 38 לתשובה). לאור האמור, הוסכם כי "צרכן בפועל" יוגדר כמי ש-(1) אין לו "קו" (downline) של מפיצים ו/או לקוחות מועדפים שצורפו על ידיו כספונסר להרבלייף; (2) הוא לא ביצע, בממוצע, הזמנות חודשיות בסך של 500 נקודות זיכוי (VP) או יותר; ו-(3) הוא לא ביצע הזמנה חודשית של 1,000 נקודות זכות (VP) או יותר.

 

על בסיס האמור הוחלו מקדמי פשרה, המשקללים כראוי, לדעת הצדדים והמגשרת, את הסיכונים והסיכויים של הצדדים להליך, בשים לב לטענותיהם העובדתיות והמשפטיות, כדלקמן:

 

בגין התקופה הראשונה הוסכם כי תינתן על ידי המשיבה הטבה כספית בסך כולל של כ- 4,950,000 ₪ לחברי הקבוצה, המהווים כ-45% מהסך הכולל של המע"מ ששולם למשיבה במסגרת עסקאות שבוצעו על ידי צרכנים בפועל;
בגין התקופה השנייה הוסכם כי תינתן על ידי המשיבה הטבה כספית נוספת בסך של כ- 800,000 ₪.
בהתאם לכך, סכום הפשרה הועמד על סך כולל של 5,750,000 ₪.
לשיטת הצדדים סכום הפשרה ומקדמי הפשרה שהוסכמו הינם סבירים וראויים ואף מיטיבים עם חברי הקבוצה ביחס להסדרי פשרה שאושרו בהליכים אחרים שעסקו בטענות דומות [הצדדים הפנו בהקשר זה לת"צ (מחוזי ת"א) 23241-09-16 סיליס נ' com LP (נבו 8.5.2024), בו הועמד מקדם הפשרה על כ-14.7% מסכום המע"מ שנגבה בפועל; לת"צ (מחוזי י-ם) 52230-12-18 שלו נ' מש-קר בע"מ (נבו 23.2.2025), בו הועמד מקדם הפשרה על 30% מסכום עמלת האשראי שנגבתה מעבר למחיר שהוצג (על דרך חלוקה ללא תמורה של מוצרים לגורמים שונים), וזאת בנסיבות בהן הסדר הפשרה נחתם ואושר לאחר אישור התובענה כייצוגית ולאחר שערעור בעניין זה נדחה על ידי בית המשפט העליון].

 

הצדדים הסכימו על מתן ההטבה הכספית על דרך של הנחה עיוורת (כמו יתר תנאי הסדר הפשרה) מכיוון שהיא נגזרת של העובדה שההסדר מגלם, מעצם טיבו, איזון בין הסיכונים והסיכויים בהמשך ניהול ההליך, כשבנסיבות העניין קיימת מחלוקת של ממש האם המשיבה הפרה את הוראות הגנת הצרכן, האם נגרם נזק כלשהו לחברי הקבוצה והאם ההפרה הנטענת ממילא רופאה עם השקת תוכנית הלקוחות המועדפים [הצדדים הפנו בהקשר זה לנימוקי בית המשפט במסגרת אישור הסדר הפשרה בת"צ (מחוזי ת"א) שיר נ' קליקס.סיאו.אייאל בע"מ, פס' 157 (נבו 24.6.2019)].

 

כך גם, הצדדים הסכימו על מתן ההטבה הכספית על דרך של הנחה עיוורת גם מכיוון שאין אפשרות מעשית לזהות ולאתר כל אחד מן הניזוקים הספציפיים הנטענים במשך תקופה המשתרעת על פני קרוב ל-10 שנים ולבצע תשלומים פרטניים, בעלות סבירה. בנסיבות אלה, מתן הנחה עיוורת לחברים עצמאיים (שרבים מהם, בשים לב למודל העסקי של המשיבה, הם לקוחות חוזרים) שירכשו מוצרים של המשיבה, משקף מתן פיצוי לקבוצה מקורבת דיה לקבוצת הניזוקים הנטענים ומהווה מנגנון פיצוי שאינו כולל בחובו הזדמנות עסקית ואין בו משום קידום או שיווק למשיבה [הצדדים הפנו בהקשר זה לסעיף 20(ג)(1) לחוק תובענות ייצוגיות וכן לרע"א 2957/17 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז נ' שוורצמן, פס' 41 (נבו 17.3.2024) (להלן: "עניין סופרגז") ופסקי דין רבים נוספים].

 

אסדרה לעתיד

נוסף לסכום הפשרה, הוסכם כי המשיבה תבצע שינויים באתר לחברים עצמאיים (להלן: "השינויים באתר"), כדלהלן:

 

מחירי המוצרים יוצגו כשהם כוללים מע"מ לכל אורך תהליך הרכישה;
תתווסף הפנייה באמצעות קישור (לינק) למסמך תמציתי אשר יכלול הסבר בדבר אופן חישוב ההנחות הניתנות לחברים עצמאיים במהלך העסקים הרגיל, בהתאם לתוכנית השיווק של המשיבה.
עם האמור הוסכם כי הסדר הפשרה לא ימנע מהמשיבה לבצע שינויי עיצוב או תוכן באתר במשך הזמן, כדי להתאימם להתפתחויות טכנולוגיות ו/או דרישות אחרות, או בשל שינוי בדין או בנסיבות.

 

הליך הגישור

כאמור, הסדר הפשרה גובש במסגרת הליך גישור ממושך שניהלו הצדדים בהמלצת בית המשפט בפני המגשרת, שהינה בעלת ניסיון רב ובקיאות בתובענות ייצוגיות וגיבוש הסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות. בהקשר זה הפנו הצדדים לאמור בע"א 7122/19 היועץ המשפטי לממשלה נ' ממן (נבו 11.4.2022) (להלן: "עניין ממן"): "כאשר תהליך גיבוש ועיצוב הסדר פשרה בתובענה ייצוגית לווה על ידי מגשר בעל ניסיון המתמצה בתחום התובענות הייצוגיות, הדבר עשוי להפיג במידת מה את החשש מניגוד העניינים המובנה המאפיין שלב זה, ובכך עשוי לתרום להערכת טיבו של ההסדר".

 

הליך הגישור בין הצדדים היה הליך נרחב ומשמעותי. ההליך החל ביום 30.5.2024 ונמשך עד סמוך להגשת הבקשה דנן (10.6.2025), כאשר במסגרתו נפגשו ושוחחו הצדדים עם המגשרת מספר פעמים. מדובר בהליך יסודי, במהלכו לובנו בין הצדדים במשותף, ובפגישות נפרדות עם המגשרת, היבטים עובדתיים ומשפטיים ושונים. כחלק מהליך הגישור, נתנה המגשרת את דעתה למכלול טיעוני הצדדים ואף הוצגו לה נתוני הפשרה, כאמור לעיל.

 

על רקע האמור לעיל, פרשה המגשרת בפני הצדדים את הערכתה בדבר הסיכויים והסיכונים בהליך עבור כל אחד מהם, ולאחר ששקללה סיכויים וסיכונים אלה, הציגה לצדדים את הצעתה ליישוב המחלוקת. בסיועה המלומד של המגשרת, גיבשו הצדדים את ההסכמות העקרוניות לכלל הסכם פשרה מפורט.

 

לדעת המגשרת הסדר הפשרה, כולל הסכומים שהוסכמו במסגרתו, הם סבירים, ראויים והוגנים, ומשקפים את מאזן הסיכויים והסיכונים בכל הנוגע לניהול ההליכים המשפטיים.

 

ויתור, מעשה בית דין ושחרור מאחריות

הוסכם כי אישור הסדר הפשרה בפסק דין יהווה מעשה בית דין מוחלט וסופי כלפי כל חברי הקבוצה (למעט חברי קבוצה שהודעות פרישה מטעמם יאושרו על ידי בית המשפט), ביחס לכל המעשים, המחדלים, הטענות (העובדתיות או המשפטיות), עילות התביעה, הדרישות והסעדים הנובעים, במישרין או בעקיפין, מבקשת האישור. כתוצאה מכך, כל חברי הקבוצה יהיו מנועים מלהעלות כל טענה, תלונה, דרישה או תביעה, במישרין או בעקיפין, נגד המשיבה והגורמים הקשורים לה (כהגדרתם להלן), בעבר, בהווה או בעתיד, הנובעים או קשורים לכל אחד מהמעשים והמחדלים הנטענים, הטענות, עילות התביעה או הדרישות נושא בקשת האישור.
עוד הוסכם כי אישור הסדר הפשרה בפסק דין יהווה ויתור מלא ובלתי חוזר מצד המבקשת וכל חברי הקבוצה (למעט חברי קבוצה שהודעות פרישה מטעמם יאושרו על ידי בית המשפט) ביחס לכל מעשה, מחדל, טענה (עובדתית או משפטית), עילות תביעה, דרישות וסעדים כנגד המשיבה והגורמים הקשורים בה (כהגדרתם להלן), בעבר, בהווה או בעתיד, הנובעים או קשורים לכל אחד מהמעשים והמחדלים הנטענים, הטענות, עילות התביעה או הדרישות נושא בקשת האישור.

 

למונח "גורמים קשורים" לעיל תהיה המשמעות הבאה: (א) כל חברה הנשלטת על-ידי המשיבה, כל חברה השולטת במשיבה וכל חברה המצויה תחת אותה שליטה יחד עם המשיבה; ו-(ב) בעלי מניות, נושאי משרה, דירקטורים, שלוחים, עובדים, קבלנים עצמאיים, יועצים, נציגים, מבטחים, ספקים, עורכי דין וכל הפועלים מטעמה של המשיבה ו/או מטעמן של מי מהישויות שבחלק (א) להגדרה זו.

 

יישום הסדר הפשרה

מסיבות טכניות ולוגיסטיות (לרבות הצורך בהטמעת השינויים באתר), יושלם יישום השינויים באתר בתוך שלושה (3) חודשים מהמועד הקובע.

 

051293710המשיבה תישא בעלויות הכרוכות ביישום הוראותיו של הסדר הפשרה, לרבות עלויות ההודעות לציבור בהתאם לסעיף 18(ג) לחוק ובהתאם לסעיף 25(א) לחוק.

054678313

המלצה בדבר תשלום גמול ושכר טרחה

בהתאם לסעיף 18(ז)(2) לחוק, הצדדים ממליצים כי הגמול למבקשת ושכר הטרחה לעורכי דינה (להלן: "עורכי הדין") יעמדו על סך כולל של 20% (עשרים אחוז) מסכום הפשרה, בתוספת מע"מ כדין, אשר ישולמו נוסף לסכום הפשרה, כדלהלן:

 

המשיבה תשלם למבקשת גמול בסך כולל וסופי של 150,000 ₪ (בתוספת מע"מ כדין), המהווים 2.6% מסכום הפשרה (ובתוספת מע"מ כדין סכום כולל וסופי של 177,000 ₪) (להלן: "הגמול");
המשיבה תשלם לעורכי הדין שכר טרחה בסכום כולל וסופי של 1,000,000 ₪, המהווים 17.4% מסכום הפשרה (ובתוספת מע"מ כדין סכום כולל וסופי של 1,180,000 ₪) (להלן: "שכר הטרחה").

 

הגמול ושכר הטרחה ישולמו באמצעות העברה בנקאית לעורכי הדין כדלקמן:

 

75% משכר הטרחה ומלוא הגמול ישולמו בתוך 30 ימים מהמועד הקובע.
25% משכר הטרחה ישולם בתוך 14 ימים מן המועד שבו תוגש לבית המשפט הודעה מטעם המשיבה, בצירוף אישור רואה-חשבון, כי התחייבותה לפי סעיף 5.1 להסדר הפשרה הושלמה במלואה.
ביצוע התשלומים בהתאם לסעיפים לעיל מותנה בקבלת פרטי חשבון בנק מלאים ומדויקים של עורכי הדין וקבלת כל אישורי המס הנדרשים, שיימסרו למשיבה על ידי עורכי הדין בכתב בתוך 5 ימים מהמועד הקובע. ביצוע התשלומים כאמור יהווה יישום מלא וסופי של התחייבויות המשיבה לתשלום הגמול ושכר הטרחה.

 

עוד הבהירו הצדדים, כי הגמול יועבר לעורכי הדין בנאמנות עבור המבקשת, וכל עלות הכרוכה בנאמנות כאמור לא תושת על המשיבה.

 

הובהר כי הן הצדדים והן המגשרת סבורים כי הסכומים המפורטים לעיל משקפים כראוי את הגמול ושכר הטרחה ההולמים בהתחשב במכלול השיקולים המתוארים בבקשה זו ובהתאם לשיקולים הנזכרים בסעיפים 22 ו-23 לחוק, ואף עומדים באמות המידה שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (נבו 23.5.2012) (להלן: "עניין רייכרט"); בעניין סופרגז; ובפסיקת הערכאות העדכנית [למשל, ת"צ (מחוזי ת"א) 3189-10-21‏ בריר נ' ‏com B.V (נבו 1.5.2024); ת"צ (מחוזי ת"א) 15827-08-22 זילברג נ' סנפרוסט בע"מ (נבו 1.10.2024); ת"צ (מחוזי ת"א) 40088-03-21‏ טלמור נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (נבו 24.3.2024)); ת"צ (מחוזי מרכז) 67824-07-20 שהרבני נ' TIK TOK PTE.LTD (נבו 18.8.2024)].

 

פטור ממינוי בודק

הצדדים מסכימים כי בנסיבות העניין, לא נדרש מינוי בודק בהתאם לסעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות. בהתאם לכך, הצדדים הסכימו לבקש מבית המשפט, במסגרת הבקשה לאישור ההסדר, שלא למנות בודק.

 

בקשה לפטור מחלקה השני של האגרה

הצדדים עותרים במשותף לפטור את המשיבה מתשלום חלקה השני של אגרת בית המשפט לפי תקנה 7א(א)(3) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007.

 

בענייננו הצדדים השכילו להגיע להסדר פשרה ראוי, לחסוך את המשאבים שהיו מוקצים לצורך ההליך וכל זאת בשלב מקדמי של ההליך לאחר שהתקיים דיון קדם משפט אחד. משכך, מבקשים הצדדים כי בית המשפט יורה על מתן פטור מתשלום חלקה השני של האגרה.

 

סייגים ותנאים לתוקפו של הסדר השפרה

הצדדים פירטו כי אישורו של הסדר הפשרה באופן בלתי מותנה בפסק דין חלוט, מהווה תנאי מתלה לתוקף ההסדר. בהתאם פורטו הסתייגויות אשר אם וככל שיתקיימו, ייחשב ההסדר בטל ומבוטל.

 

החלטה על פרסום ההסדר, והתנגדויות

בתאריך 10.6.2025 בסמוך לאחר הגשת הבקשה לאישור ההסדר, ומשלא מצאתי סיבה לדחות את הסדר הפשרה על הסף, הוריתי לצדדים לפעול בהתאם להוראות סעיף 18(ג) לחוק, לרבות פרסום הודעה בדבר הגשת בקשת האישור, ומשלוח הודעה כאמור בצירוף העתק מהבקשה, מהסדר הפשרה ומהתובענה, ליועצת המשפטית לממשלה. עוד הוריתי על מועדים להגשת התנגדויות, בהתאם להוראות סעיף 18(ד) בחוק.

 

הודעה בדבר הגשת בקשת האישור פורסמה בתאריך 15.6.2025.

 

בתאריך 18.12.2025, לאחר מספר אורכות, הגישו הגורמים המקצועיים במדינה הודעה בהתאם להוראות סעיף 18(ד) לחוק (להלן: "הודעת המדינה" או "עמדת המדינה"), בה הובעו מספר הערות:

בית המשפט התבקש לשקול האם מנגנון הפיצוי שנקבע בהסדר הפשרה מגדיר באופן ראוי את הזכאים לפיצוי, שכן עולה תהייה מדוע ההנחה העיוורת ניתנת לחברים עצמאיים, אשר עליהם חוק הגנת הצרכן לא חל, ולא ללקוחות מועדפים, אשר ביחס אליהם בוצעה ההפרה לפי חוק הגנת הצרכן; נטען כי לא הובהר מדוע הצדדים לא סיכמו על אמות המידה שנקבעו בהסדר הפשרה לצורך איתור צרכנים שניזוקו לצורך מתן פיצוי; נטען כי ההסדר אינו מתייחס לכך שהמשיבה תציין לציבור כי מקור ההנחה ללקוחות הוא בעקבות הסדר הפשרה בתובענה הייצוגית; נטען כי סמכות בית המשפט לשינוי ההסדר אינה מוגבלת רק להמלצות הצדדים בנוגע לשכר הטרחה ולגמול, אלא גם לנושאים שאינם בסמכות הצדדים, לרבות, ביחס למינוי בודק ולאגרות, וכי בית המשפט אינו נדרש לקבל את הסכמות הצדדים לצורך ביצוע שינויים ברכיבים אלו; נטען כי שכר הטרחה והגמול הנקובים בהסדר הפשרה הינם ברף הגבוה של התקרה המקסימאלית השמורה למקרים מיוחדים וכי יש לקבוע שכר טרחה וגמול בסכומים נמוכים יותר מהמלצת הצדדים בהסדר הפשרה; נטען כי שכר הטרחה צריך להיות משולם לא רק באופן הדרגתי, אלא בכפוף לביצוע הסדר הפשרה בפועל; נטען כי עצם ההגעה לפשרה אינה מצדיקה פטור מתשלום חלקה השני של האגרה וכי בענייננו אין לומר כי התקיימו טעמים מיוחדים המצדיקים מתן הפטור המבוקש.

לא הוגשו התנגדויות כלשהן.

 

בתאריך 19.1.2026 התייחסו הצדדים להודעת המדינה כדלהלן (להלן: "התייחסות הצדדים").

 

ביחס לפיצוי והגדרת הקבוצה, טענו כי על ההנחה העיוורת להינתן לחברים עצמאיים משום שאין מחלוקת בין הצדדים כי לא בוצעה הפרה של חוק הגנת הצרכן ביחס ללקוחות מועדפים, ולעומת זאת נותרה מחלוקת בין הצדדים בעניין שאלת תחולתו של חוק הגנת הצרכן על חברים עצמאיים; כי נעשה שימוש בהגדרה "צרכנים בפועל" ככלי מתודולוגי לצורך כימות סכום הפשרה וכי הגדרה זו אינה יכולה לספק בסיס מעשי לזיהוי ואיתור לקוחות העשויים להיות זכאים לפיצוי; כי הלקוחות שהינם "צרכנים בפועל" אשר אינם צרכנים שחל עליהם חוק הגנת הצרכן, לפי הסכמת הצדדים; כי אמות המידה להגדרת "צרכנים בפועל" הן רחבות ומחמירות מבחינת המשיבה. לבסוף, טענו הצדדים כי מתן הנחה עיוורת לחברים עצמאיים משקף מתן פיצוי לקבוצה מקורבת דיה לקבוצת הניזוקים הנטענים ומהווה מנגנון פיצוי שאין בו משום הזדמנות עסקית למשיבה.

 

עוד טענו הצדדים כי הם סבורים כי המלצתם ביחס לגובה הגמול, שכר הטרחה ומועדי תשלומם, המקובלת גם על המגשרת, הינה סבירה, הוגנת ועולה בקנה אחד עם אמות המידה שנקבעו בפסיקה. בהקשר זה הצדדים הוסיפו והבהירו כי הגמול ושכר הטרחה עומדים על סך כולל של 20% (ולא 23% כפי שטענה המדינה); תשלום 75% משכר הטרחה בשלב הפיכת פסק הדין לחלוט נמצא כסביר לחלוטין כאשר הוראות הסדר הפשרה מבטיחות מימוש מלא ומוחלט של מלוא סכום הפשרה; כי התקיימו טעמים מיוחדים המצדיקים מתן פטור מתשלום חלקה השני של האגרה; כי הצדדים אינם חולקים על הסמכות המצויה בידי בית המשפט למנות בודק או לפטור את המשיבה מתשלום חלקה השניה של האגרה; והמשיבה קיבלה את הערת המדינה, לפיה יצוין בחשבונית הקנייה כי ההנחה ניתנה "מכוח הסדר פשרה בתובענה ייצוגית".

 

דיון והכרעה

אישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית – המסגרת הנורמטיבית

הוראות סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות מורות כי בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם מצא כי "ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה". הוראות סעיף 19(ג) לחוק קובעות כי החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת, ותכלול בין השאר את הגדרת הקבוצה, עילות התובענה ועיקרי הסדר הפשרה.

 

ברע"א 2292/22 ש. שסטוביץ בע"מ נ' רוה (נבו 12.2.2023) (להלן: "עניין שסטוביץ") עמד בית המשפט העליון על חשיבות בחינתם של הסדרי פשרה על פי המנגנונים הדווקניים שהוגדרו בחוק תובענות ייצוגיות, בשים לב לחשש מפני "בעיית הנציג", החשש מפני סחיטה במסגרת תביעות סרק הפוגעות באינטרס הציבורי, ומנגד, היתרונות הטמונים בעידוד הסדרי פשרה בהליכים ייצוגיים אשר אינם הליכי סרק [עניין שסטוביץ, בפסקאות 17–18].

 

הוראות סעיף 19(ג)(2) מונות את רשימת השיקולים אליהם חייב בית המשפט להתייחס בהחלטתו, והם הפער בין הסעד המוצע לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו; התנגדויות שהוגשו; השלב בו נמצא ההליך; חוות דעת בודק שמונה בהתאם לחוק (יוער כי מינוי בודק בהתאם לחוק הפך מהכלל לחריג, וראו בעניין זה עניין שסטוביץ, בפסקה 18); הסיכונים והסיכויים שבניהול ההליך אל מול היתרונות והחסרונות של הסדר הפשרה; והעילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את ההסדר מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר.

 

יישום הכללים על הסדר הפשרה בענייננו

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובהסדר הפשרה, בעמדת המדינה, בהתייחסות הצדדים, ולאחר ששקלתי את השיקולים המפורטים בסעיף 19 לחוק, לרבות הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה, בשים לב להליך הגישור המעמיק והממושך שנוהל בפני כבוד הנשיאה (בדימוס) הילה גרסטל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לאשר את ההסדר, כמבוקש (בכפוף לשינוי המוסכם); להלן טעמי.

 

כידוע וכאמור, סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, בין היתר כי: ""בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה…".

 

נבחן את הדברים להלן.

 

במכלול נסיבות העניין הסדר הפשרה הוא ראוי והוגן, ומגלם את הסיכויים והסיכונים

ראשית סבורני כי בשים לב לסיכויים והסיכונים כפי שפורטו על ידי הצדדים, ניתן מענה ראוי לכל חברי הקבוצה. בנסיבות בהן ההסדר כולל הן הסדרה עתידית והן הטבה כספית אשר מהווה סעד ראוי והגיוני בגין העבר, הרי שניתן לומר כי סיום ההליך בהסדר הפשרה המוצע הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין, והנימוקים שפורטו על ידי הצדדים מקובלים עלי במלואם.

 

כפי שהבהיר בית המשפט העליון בעניין ממן, הסדר פשרה יכול לשמש ככלי יעיל להשגת מטרות חוק תובענות ייצוגיות רק בתנאי שהוא מאפשר לצדדים "לקנות" באמצעותו את הסיכון הכרוך עבור כל אחד מהם בהמשך ניהול התובענה (שם, בפסקה 21). כפי שעוד נפסק, הסדר פשרה ראוי הוא כזה שמציע לקבוצה הטבה או פיצוי המשקפים נאמנה את הסיכויים והסיכונים הגלומים בהליך מבחינת כל אחד מהצדדים [עניין ממן, בפסקה 20, וההפניה שם; עניין סופרגז, בפסקה 25]. כפי שטענו הצדדים, בעניין ממן אף נקבע כי הסדר אשר גובש באמצעות מגשר בעל ניסיון, כפי שהתנהל בענייננו בפני הנשיאה גרסטל, הדבר עשוי להפיג במידת מה את החשש מניגוד העניינים המובנה המאפיין שלב זה, ובכך עשוי לתרום להערכת טיבו של ההסדר, ובענייננו למסקנה כי ההסדר ראוי והוגן, על בסיס הנימוקים הרבים, מתודולוגיית חישוב הפיצוי ועוד, והכל כפי שפורט לעיל.

 

התייחסות לעמדת המדינה

הטענה בעניין מנגנון הפיצוי והזכאים לפיצוי

כאמור, הודעת המדינה מנתה מספר הערות הנוגעות לתוכן הסדר הפשרה.

 

בין היתר נטען כי מנגנון הפיצוי אינו מבדיל מתוך חברי הקבוצה, צרכנים אשר בפועל רכשו את מוצרי המשיבה לשימוש אישי וניזוקו, וכי לא ברור מדוע הצדדים לא הגדירו את חברי הקבוצה בהתאם לאמות המידה שקבעו ביחס לצרכנים בפועל.

 

ראשית ובתמצית יצוין כי, בצדק הסכימו הצדדים לתת את ההנחה העיוורת לחברים עצמאיים, שכן, המבקשת עצמה היא לקוחה עצמאית של המשיבה; שנית, כמוסכם חוק הגנת הצרכן לא חל על לקוחות מועדפים ולכן לא הופר בנוגע אליהם; שלישית, לגבי חברים עצמאיים יש מחלוקת בין הצדדים אם חל עליהם החוק ואם הופר; רביעית, יש טעם במנגנון חישוב סכום הפשרה אשר מבוסס על רכישות שהן בעלות מאפיינים של רכישות אישיות, ולא עצמאיות, מתוך הרכישות של החברים העצמאיים. באלה יש כדי ליתן מענה לעמדת המדינה, כפי שאף פורט בהתייחסות הצדדים. ודוקו.

 

הערת המדינה על פניה אינה חסרת טעם. עם האמור, מקובלות עלי טענות הצדדים כפי שפורטו בהתייחסותם, כי אמנם למצער לכאורה ביחס ללקוחות מועדפים לא בוצעה הפרה של חוק הגנת הצרכן. שכן כפי שפורט בתשובה לבקשת האישור ובבקשה לאישור ההסדר, בחודש דצמבר 2021, הושקה תוכנית הלקוחות המועדפים של המשיבה, אשר הפרידה בין האתר ללקוחות מועדפים לבין האתר לחברים עצמאיים; פועל יוצא לקוחות המבקשים לרכוש מוצרים לצריכה אישית נדרשו להירשם כלקוחות מועדפים. כפי שטענו הצדדים, אין ולא הייתה מחלוקת לגבי העובדה, כי באתר ללקוחות מועדפים מחירי המוצרים מוצגים בתצורה אחודה, כולל רכיב המע"מ, מתחילת הליך הרכישה, כך שאין ולא הייתה כל הפרה של חוק הגנת הצרכן כלפי מי שנרשמו לאתר המשיבה כלקוחות מועדפים. בהתאם לא היתה כל הצדקה במתן הפיצוי ללקוחות אלה.
לעומת זאת, השאלה המרכזית שנותרה במחלוקת היא שאלת תחולתו של חוק הגנת הצרכן על חברים עצמאיים (ואף אם הוא חל – האם הופר).

 

בשים לב למחלוקת ולעמדות הצדדים כמו גם להמלצת המגשרת והסדר הפשרה, לא היה מנוס מן המסקנה כי על ההנחה העיוורת להינתן לחברים עצמאיים, בהתאם למפתחות שפורטו לעיל, מפתחות אשר מלמדים על מי מתוך קבוצה זו אשר רכשו מוצרים לצריכתם האישית. מכאן כי בכל הכבוד אין יסוד להערת המדינה (בסעיף 5 להודעתה) כאילו "הסדר הפשרה בנוסחו הנוכחי מעניק פיצוי לקבוצה אחרת שכלל לא נפגעה חלף מתן פיצוי לקבוצה שנפגעה". טענה מעין זו מתעלמת מהמפתחות שפורטו בהסדר הפשרה ובנימוקים לעיל כי חישוב סכום הפשרה התבסס על הסך הכולל של המע"מ ששולם במסגרת רכישות שהצדדים מעריכים שהינן לצריכה עצמית, רכישות אשר בוצעו על ידי חברים עצמאיים.

 

לאור האמור, סבורני כי מנגנון הפיצוי האמור סביר וראוי, וכי הגדרת חברי הקבוצה מתיישבת עם מכלול השיקולים הרלוונטיים, כמו גם הסיכויים והסיכונים, כפי שפורטו על ידי הצדדים.

 

הצגת הפיצוי לציבור בחשבונית

כאמור, המשיבה קיבלה את הערות המדינה בסעיף 7 לעמדתה, והסכימה להוסיף במלל לחשבונית הקנייה, כי ההנחה ניתנה "מכוח הסדר פשרה בתובענה ייצוגית". לפיכך, בהקשר זה יחולו השינויים אותם הציעה המדינה כפי שהתקבלו על ידי הצדדים.

 

סכומי הגמול ושכר הטרחה

כאמור, לעמדת המדינה, יש לקבוע שכר טרחה וגמול בסכומים נמוכים יותר מהמלצת הצדדים בהסדר הפשרה וכי אופן תשלומם יהיה הדרגתי ובכפוף לביצוע הסדר הפשרה בפועל.
כידוע, סעיפים 22–23 לחוק תובענות ייצוגיות קובעים את העקרונות המנחים לפסיקת גמול ושכר טרחה בתובענה ייצוגית לתובע המייצג ולבא כוחו. בהתאם לאמור בהם, ובין השאר, על בית המשפט להביא בחשבון את התועלת שהביאה התובענה לחברי הקבוצה, מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית והטרחה שהייתה כרוכה בניהול ההליך, כמו גם הפער בין הסעד הנתבע לזה שהתקבל.

 

בעניין סופרגז עמד בית המשפט העליון על הקווים המנחים לפסיקת גמול ושכר טרחה, בהתאם להוראות סעיפי החוק הנ"ל. בית המשפט העליון הפנה לעניין רייכרט, וחזר על המדרגות שנקבעו שם לפסיקת שכר טרחה: (1) עד 5 מיליון ש"ח – 25%; (2) מעל 5 מיליון ש"ח ועד 10 מיליון ש"ח – 20%; (3) מעל 10 מיליון ש"ח – 15%. בית המשפט העליון ציין והבהיר כי אף שזוהי שיטה מקובלת כיום, אין בית המשפט מחויב לפסוק על פיה, וכי שיטה זו עשויה להיות רלוונטית רק כאשר הסעד הוא כספי או ניתן לכימות כספי.

 

בית המשפט העליון עמד על כך שיש לראות במפתח שנקבע בעניין רייכרט כתקרה מקסימלית, כאשר בכל מקרה ומקרה יש להתחשב באופן בו הסתיים ההליך. עוד ציין בית המשפט כי ראוי לכלול את הגמול לתובע תחת המפתח שנקבע לשכר הטרחה [עניין סופרגז, בפסקה 50].

 

במקרה דנן, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים וכן את הערת הגורמים המקצועיים במדינה, סבורני כי שיעורי הגמול ושכר הטרחה תואמים את אמות המידה שנקבעו בפסיקה ואינם חורגים מהשיעורים שנקבעו בפסיקה, כפי שטענו הצדדים וכפי שאף סברה המגשרת הנכבדה. הגמול ושכר הטרחה הם הוגנים וסבירים בשים לב לתועלת (הכספית והלא כספית) שהושגה לחברי הקבוצה, להיקף התיק ולמשאבים שנדרשו לשם הגשתו וניהולו. מכאן שאופן חישוב הגמול ושכר הטרחה וכן שיעורם עומד בתנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה, ואלה מקובלים עלי. אף אופן ביצוע התשלומים מקובל עלי בשים לב להתייחסות הצדדים.

 

היעדר צורך במינוי בודק

מקובלות עלי טענות הצדדים בפרק ו' לבקשה לאישור ההסדר כי מינוי בודק אינו דרוש ואינו יעיל בנסיבות המקרה דנן. כך, מקובלים עלי מכלול נימוקי הצדדים שכן בענייננו מדובר בהסדר פשרה שהינו תוצר של הערכת סיכונים וסיכויים, אשר אין צורך במומחיות מיוחדת או ידע טכני לצורך הוצאתו אל הפועל; תנאי הסדר הפשרה סוכמו בפני מגשרת המנוסה בניהול הליכי גישור ולאחר שהוצגו לה נתונים אשר היוו בסיס לקביעת סכום הפשרה עובר לחתימה על הסדר הפשרה; סכום הפשרה וזהות חברי הקבוצות מבוססים על בדיקה שערכה המשיבה ואשר הוצגו בפני המגשרת טרם חתימת הסדר הפשרה; בנסיבות אלה, אין לבודק יתרון בבחינת הסדר הפשרה דנן על פני בית המשפט. בהתאם, מינוי בודק רק יסרבל את הליך הפשרה שלא לצורך, יאריך אותו, ויטיל עלויות נוספות על הצדדים, אשר אין בהן צורך. לאלה יש להוסיף כי אף הגורמים המקצועיים במדינה לא מצאו להעיר או להסתייג בעניין זה.

 

פטור מתשלום חלקה השני של האגרה

המסגרת הנורמטיבית כפי שפורטה על ידי המדינה ידועה כמו גם הטעמים בעטיים ניתן לפטור מתשלום חלקה השני של האגרה. עם האמור, סבורני כי במכלול הנסיבות מתקיימים טעמים המצדיקים מתן פטור, ובעניין זה מקובלות עלי הטענות כפי שהועלו הן במסגרת הבקשה לאישור ההסדר והן במסגרת התייחסות הצדדים. אמנם הבקשה לאישור ההסדר דנן הוגשה לאחר שהתקיים דיון אחד במעמד הצדדים אלא שלמעט דיון זה לא הוכרעו בקשות מקדמיות ודיוני ההוכחות שנקבעו בוטלו. כמו כן, נלקחו בחשבון המאמצים והמשאבים שהושקעו במשא ומתן ובהליך הגישור, הזמן השיפוטי הרב והיקר שנחסך ועוד. אף עידוד הסדר פשרה בשלבים מוקדמים של ההליך עשוי במקרים המתאימים להוות שיקול למתן פטור כאמור. לפיכך ובמכלול הנסיבות, ניתן פטור כמבוקש.

 

 

סיכום

בשים לב לכל האמור, סבורני כי הסכם הפשרה ראוי והוגן, ובהתאם מצאתי לאשרו בכפוף לשינוי לעניין אופן הצגת הפיצוי בחשבונית כאמור, וטעמי הצדדים מקובלים עלי.
בשים לב לכל האמור, ההסדר מאושר ביחס לקבוצה שהוגדרה כמפורט לעיל, וביחס אליה יחול מעשה בית דין עם אישורו של הסדר הפשרה.
גמול ושכר טרחה כמפורט לעיל, לרבות באשר לאופן התשלום (פרק ה' לבקשה לאישור ההסדר).
פרסומים יבוצעו בהתאם למפורט בסעיפים א' ו־ז' לבקשה לאישור ההסדר.
דיווח הנוגע להשלמת ההתחייבויות הנוגעות לאתר יוגש לא יאוחר מיום 10.5.2026. דיווח נוסף באשר למתן ההנחות יוגש עד ליום 20.7.2026.
נימוקי הצדדים לפטור ממינוי בודק מקובלים עליי, כמפורט בהסדר הפשרה. ניתן פטור מחלקה השני של האגרה.
ההסדר מאושר כמבוקש ויבוצע כפי שהוסכם.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ולמנהל בתי המשפט לשם רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות.

 

ניתן היום, ה' שבט תשפ"ו, 23 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.